סיגל של שגיא
New member
שגיא שלי חולה...../images/Emo5.gif
אז אנחנו חולים (המתנה שלנו לקראת החג). כבר אתמול אחה"צ, הרגשתי שמשהו לא בסדר עם שגיא. לא יכולתי לשים את האצבע על משהו ספציפי, אבל כנראה שהחוש האימהי שלי אותת לי על השינוי. בגלל שהרגשתי שמשהו שונה, הרדמתי אותו במיטה שלנו. לקראת 23:00 שגיא התעורר בבכי היסטרי. ניסיתי להרגיע אותו והרגשתי שהוא חם. הפשטתי אותו והרגשתי את הגוף שלו רותח. מכיוון ששגיא ירש את הפיזיולוגיה של אבא שלו (חום גוף דיי נמוך, ואז כשהחום מטפס ל - 37 מעלות ומעלה - הם ממש רותחים), ישר ידעתי שהמדחום לא יראה מס´ גבוה, אבל התינוק שלי מגיב כאילו יש לו חום גבוה. ובאמת המדחום הראה 37.5 (במדידה מתחת לבית השחי, שם טמפרטורה מעל 37 מעלות נחשבת לחום). נתנו לו אקמולי והכנסנו אותו לאמבטיה פושרת (כשאני יחד איתו באמבטיה), אבל הוא כ"כ רעד וצרח, שאחרי 2 דקות פשוט שלפנו אותו משם זהו. אז עכשיו הוא ישן, אחרי שהוא אכל וגם צחק איתי. אין לי ספק שאין לו חיידק או נגיף, וגם הביקור אצל הרופא היום אינו ע"מ לשמוע "מה יש" אלא "מה אין" (והכל מתוך אינטואיציות אימהיות), אבל ההרגשה שלי שזוהי קבלת הפנים שלנו ל....שיניים. בינתיים לא הרגשתי כלום, אבל נחכה ונראה. אז רק רציתי לשתף אתכם במחלה הראשונה שלנו, ובחוסר האונים שלנו כהורים כשלאוצר שלנו כואב משהו. בברכת "שנהיה בריאים", סיגל אמא של שגיא
אז אנחנו חולים (המתנה שלנו לקראת החג). כבר אתמול אחה"צ, הרגשתי שמשהו לא בסדר עם שגיא. לא יכולתי לשים את האצבע על משהו ספציפי, אבל כנראה שהחוש האימהי שלי אותת לי על השינוי. בגלל שהרגשתי שמשהו שונה, הרדמתי אותו במיטה שלנו. לקראת 23:00 שגיא התעורר בבכי היסטרי. ניסיתי להרגיע אותו והרגשתי שהוא חם. הפשטתי אותו והרגשתי את הגוף שלו רותח. מכיוון ששגיא ירש את הפיזיולוגיה של אבא שלו (חום גוף דיי נמוך, ואז כשהחום מטפס ל - 37 מעלות ומעלה - הם ממש רותחים), ישר ידעתי שהמדחום לא יראה מס´ גבוה, אבל התינוק שלי מגיב כאילו יש לו חום גבוה. ובאמת המדחום הראה 37.5 (במדידה מתחת לבית השחי, שם טמפרטורה מעל 37 מעלות נחשבת לחום). נתנו לו אקמולי והכנסנו אותו לאמבטיה פושרת (כשאני יחד איתו באמבטיה), אבל הוא כ"כ רעד וצרח, שאחרי 2 דקות פשוט שלפנו אותו משם זהו. אז עכשיו הוא ישן, אחרי שהוא אכל וגם צחק איתי. אין לי ספק שאין לו חיידק או נגיף, וגם הביקור אצל הרופא היום אינו ע"מ לשמוע "מה יש" אלא "מה אין" (והכל מתוך אינטואיציות אימהיות), אבל ההרגשה שלי שזוהי קבלת הפנים שלנו ל....שיניים. בינתיים לא הרגשתי כלום, אבל נחכה ונראה. אז רק רציתי לשתף אתכם במחלה הראשונה שלנו, ובחוסר האונים שלנו כהורים כשלאוצר שלנו כואב משהו. בברכת "שנהיה בריאים", סיגל אמא של שגיא
