שגריר של קניבלים
הפונקציה המובילה את הדיפלומטיות, השגריר, מפעיל מיומנות זו ומנהיג את הסגל שלו אשר הוכשר ונברר למשימות של ייצוג ארצם ומדיניות החוץ שלה. ברוב מדינות העולם משרד החוץ דוגל בקשרי ידידות והדדיות עם כמה שאפשר יותר מדינות ובמיוחד עם שכונותיה. תוכנית "השגריר" של "קשת" היא תוכנית תחרותית כמו תכניות טלוויזיה רבות אחרות ואנחנו מאוד אוהבים לראות צעירים מוכשרים מתמודדים על כס המנצח הנכסף. ברוב תוכניות התחרות הישגי המתמודדים או קבוצות מתמודדים נמדדים והמוביל מנצח. מי שמקבל את הציון הגבוה ביותר הוא גם הטוב ביותר. השגרירים הצעירים שלנו נבחנים במשימות מגוונות ואין ספק שמפיקי התוכנית השקיעו מאמצים ראוים להערכה בתכנונם. בחינת תהליך תיכנון וביצוע של השגרירים במשימות הם כמעט הכלי היחיד לחיזוי הצלחתם במציאות. באופן מצער יש בתוכנית מספר אלמנטים שהורסים את הפוטנציאל שלה להביא לנו את השגריר הבא. שיטת הניפוי אשר מעורר גועל אצל חלק מהצופים ונהיה לסמל מכוער של דורסניות פוגעת לא רק בצופים. היא מייצרת אווירה של חוסר אימון בין המתמודדים והופכת אותם למתחנחנים או שמעוררת בהם פראנויה ואוינות. מציאת הסיבות להדחה גורמת להתמקדות על השלילי ועל חצי הכוס החסר. זוהי גישה פסולה לבחירת אנשים ולא רק שגרירים. שידור טקס ההדחה המשפיל היא ריקוד על דמו של המודח השחוט. מוכשר ככל שיהיה, הוא לא רצוי, הוא הופל על ידי חבריו ויצטרך לקום לבד. תמוה במיוחד שתהליך בחירת השגריר מתרגלת ומתגמלת דוקא את ההתנהגות שאינה רצויה אצל שגריר אמיתי. מי שיצליח להיות השגריר הוא שזה שהפיל את מספר היריבים הגדול ביותר. זו מלחמה ולא דיפלומטיה. בהעדר תקן לגנרל, מקומו בפוליטיקה המכוערת שלנו. לא מפליא שהועדה היא שני שליש ביטחוניסטים שלא טעמו דיפלומטיה אמיתית. אולי בוגרי המערכת הדיפלומטית שלנו היו מתאימים יותר לתפקיד. מי שלמד על בשרו את הצורך בלכידות באי ישראלי בתוך מדינה לא-אוהדת ידרוש זאת גם מהמבקשים להגיע לדוכן ההסברה. אירגון Israel at Heart, ספונסור של התוכנית, חרט על דגלו להציג לעולם את החיים בישראל. ברור שהם מעוניינים שינתן דגש לחיובי והיפה בארץ, השאיפה לשלום ולצדק חברתי. כיצד יוכלו לעשות זאת צעירים שטובים בלאכול אחד את השני? במספר שינויים ניתן לשפר את התוכנית. שיטת הבחירה צריכה לשים את הדגש על הטוב והחיובי שבמתמודדים. בניצולות תכונות אלו אפשר לחפות על החסרונות ולכולם יש חסרונות. הפעלת העמיתים מבין ארבעה המתחרים לשם סילוק הנחות בעיניהם יכלה להתחלף בהצבעה על המתאים והנערך ביותר כפי שמקובל במערכות הערכת עמיתים באירגונים ובחברות. ידע כללי הוא אמצעי עזר חשוב, אבל שימת דגש יתר עליו מציבה את האינטליגנציה השכלית גבוה מידי מעל האינטליגנציה הרגשית. כבר שנים ידוע ומקובל בפסיכולוגיה אירגונית שהאינטליגנציה הרגשית היא מדד אמין יותר לחיזוי הצלחת עובד חדש. כמו שהוא היום, "השגריר" מתאים לבחירת דיקטטור. אם הנבחר המאושר חייב להיות שגריר הרי שהייתי ממליץ למנותו כשגריר של מדינת אוכלי אדם.
הפונקציה המובילה את הדיפלומטיות, השגריר, מפעיל מיומנות זו ומנהיג את הסגל שלו אשר הוכשר ונברר למשימות של ייצוג ארצם ומדיניות החוץ שלה. ברוב מדינות העולם משרד החוץ דוגל בקשרי ידידות והדדיות עם כמה שאפשר יותר מדינות ובמיוחד עם שכונותיה. תוכנית "השגריר" של "קשת" היא תוכנית תחרותית כמו תכניות טלוויזיה רבות אחרות ואנחנו מאוד אוהבים לראות צעירים מוכשרים מתמודדים על כס המנצח הנכסף. ברוב תוכניות התחרות הישגי המתמודדים או קבוצות מתמודדים נמדדים והמוביל מנצח. מי שמקבל את הציון הגבוה ביותר הוא גם הטוב ביותר. השגרירים הצעירים שלנו נבחנים במשימות מגוונות ואין ספק שמפיקי התוכנית השקיעו מאמצים ראוים להערכה בתכנונם. בחינת תהליך תיכנון וביצוע של השגרירים במשימות הם כמעט הכלי היחיד לחיזוי הצלחתם במציאות. באופן מצער יש בתוכנית מספר אלמנטים שהורסים את הפוטנציאל שלה להביא לנו את השגריר הבא. שיטת הניפוי אשר מעורר גועל אצל חלק מהצופים ונהיה לסמל מכוער של דורסניות פוגעת לא רק בצופים. היא מייצרת אווירה של חוסר אימון בין המתמודדים והופכת אותם למתחנחנים או שמעוררת בהם פראנויה ואוינות. מציאת הסיבות להדחה גורמת להתמקדות על השלילי ועל חצי הכוס החסר. זוהי גישה פסולה לבחירת אנשים ולא רק שגרירים. שידור טקס ההדחה המשפיל היא ריקוד על דמו של המודח השחוט. מוכשר ככל שיהיה, הוא לא רצוי, הוא הופל על ידי חבריו ויצטרך לקום לבד. תמוה במיוחד שתהליך בחירת השגריר מתרגלת ומתגמלת דוקא את ההתנהגות שאינה רצויה אצל שגריר אמיתי. מי שיצליח להיות השגריר הוא שזה שהפיל את מספר היריבים הגדול ביותר. זו מלחמה ולא דיפלומטיה. בהעדר תקן לגנרל, מקומו בפוליטיקה המכוערת שלנו. לא מפליא שהועדה היא שני שליש ביטחוניסטים שלא טעמו דיפלומטיה אמיתית. אולי בוגרי המערכת הדיפלומטית שלנו היו מתאימים יותר לתפקיד. מי שלמד על בשרו את הצורך בלכידות באי ישראלי בתוך מדינה לא-אוהדת ידרוש זאת גם מהמבקשים להגיע לדוכן ההסברה. אירגון Israel at Heart, ספונסור של התוכנית, חרט על דגלו להציג לעולם את החיים בישראל. ברור שהם מעוניינים שינתן דגש לחיובי והיפה בארץ, השאיפה לשלום ולצדק חברתי. כיצד יוכלו לעשות זאת צעירים שטובים בלאכול אחד את השני? במספר שינויים ניתן לשפר את התוכנית. שיטת הבחירה צריכה לשים את הדגש על הטוב והחיובי שבמתמודדים. בניצולות תכונות אלו אפשר לחפות על החסרונות ולכולם יש חסרונות. הפעלת העמיתים מבין ארבעה המתחרים לשם סילוק הנחות בעיניהם יכלה להתחלף בהצבעה על המתאים והנערך ביותר כפי שמקובל במערכות הערכת עמיתים באירגונים ובחברות. ידע כללי הוא אמצעי עזר חשוב, אבל שימת דגש יתר עליו מציבה את האינטליגנציה השכלית גבוה מידי מעל האינטליגנציה הרגשית. כבר שנים ידוע ומקובל בפסיכולוגיה אירגונית שהאינטליגנציה הרגשית היא מדד אמין יותר לחיזוי הצלחת עובד חדש. כמו שהוא היום, "השגריר" מתאים לבחירת דיקטטור. אם הנבחר המאושר חייב להיות שגריר הרי שהייתי ממליץ למנותו כשגריר של מדינת אוכלי אדם.