אל תדאגו עוד תבוא לי שעת-דמדומים. השעה בה נפשי תלך לרעות בשדות החול. במקום חסר שירה שם המלל צמח בלא ניגון. והשקט האדיש של בורות יומיומית יגע אף בי. ואז אתייסר בדממה. שלא אוכל ברגע ההוא לכתוב שירה.
לא משלה עצמי יודע ...ידוע... יגיעו רגעי דמדומים.... ללא חסד... בדיונות חרבות צרובות סבל בהם ה....לבד יהיה כה לבד שהפחד יחנוק את הבכי... הדממה הריקה הדקות ללא תכלית אקח ביד רועדת....ספר שירתי תמצית אהבתי לחמם לילותיי......