שדך כפי יכולתך...
שדך כפי יכולתך רבקה יפה מציעה שיטה מעולה לעידוד השידוכים במגזר – לשלם הרבה, ובדולרים. השיטה אולי תצליח. דובי הראל ספקני לגבי איכות השידוכים ותוצרם דובי הראל 11/1/2007 14:00 פזית היא חברה של אשתי. "מה יהיה עם פזית? אין לך איזה חבר רווק בשבילה?", שואלים אותי כאילו מדובר בטרגדיה מהלכת. האמת היא שבשביל חלק מהשואלים אכן מדובר בטרגדיה – סוף כל סוף בקיץ הקרוב היא תהיה כבר בת 24. "לא. אין לי חבר רווק בשבילה. יש לי כמה חברים רווקים, אבל אף אחד לא בשבילה". האמת, אם יציעו לי 1000$, מכל צד, אני עשוי להתפתות ולהרים טלפון לחבר שלי, יואל. יואל אף הוא רווק (בן 28, רחמנא ליצלן), וגם לגביו שואלים אותי, אם אין לאשתי איזו חברה רווקה בשבילו. יואל הוא בוגר הסדר, וברור שפזית מעוניינת בבחור בוגר הסדר. אז מה רע בזה? מדוע איני מוכן להכיר בין יואל לפזית? יואל ופזית לא יסתדרו. לכל אחד מהם אני אציג רשימה ארוכה של פרטים ("למד בבית אל", "בוגרת מדרשת עין הנציב", "הוא נציג שירות לקוחות", "היא עובדת סוציאלית"). הנתונים נשמעים מעולה לשניהם, אבל פרט לשאלה "האם תלכי עם כיסוי ראש?", יש עוד כמה מאפיינים משמעותיים שיכריעו אם הם מתאימים. אישיות למשל. ובכן, מעבר ל"פרטים האובייקטיביים", האופי של פזית ויואל שונה לחלוטין. זו הסיבה שלא הכרתי ביניהם עד היום. אבל אם יואל יציע לי 1000$ - מחר אני מתקשר אל שניהם. למעשה, אחרי השיחה עם יואל, אני כבר מכין לי בסטנד ביי את ערן, דידי ואבי (שכבר שנתיים לא דיברתי איתו, ואני בכלל לא בטוח אם הוא לא התחתן בינתיים). וכשפזית תציע לי 1000$ בשביל שאמצא את בחיר ליבה, היא תצא להרבה דייטים. היא תצא להרבה דייטים של בנים שלא מתאימים לה. בנים שבחרתי שלא להכיר לה, מתוך היכרותי איתה, ומתוך היכרותי איתם. אחרי עשרה דייטים כאלה, היא תתחיל לשאול את עצמה "מה לא בסדר איתי? למה אף אחד לא מוצא חן בעיני?". אחרי שלושים דייטים כאלה (לפזית יש שבע חברות טובות נשואות, ולכל בעל יש כחמישה חברים רווקים), היא עלולה לעשות את הבחירה הלא נכונה, או סתם לאבד את שמחת החיים. אין אני הרבה יותר קל למצוא זיווג כשאין לך אופי, או כשאתה מקטין את ה"אני" שלך אל מול הכלל. הרי יש משימה לאומית. העם היהודי צריך להתרבות. זו מצווה. אהבה? זה כבר יבוא אחר כך. מה שרבקה יפה לא מספרת לנו, הוא ששיטת "שדך כפי יכולתך" כל כך מצליחה בעולם החרדי, מפני שזו חברה יותר הומוגונית, בה ה"אני" הוא פחות דומיננטי. השיטה הזאת תכשל כשלון חרוץ בחברה שבה לאופיו של האדם יש חשיבות גדולה יותר. ועוד רעה חולה של האופציה הדולרית : כשאתה מתאר אדם מבלי לתאר אישיותו - אתה נאלץ להיתפס לתיאורים חיצוניים. וכך עובדת השיטה: הוא עובד הי-טק – פלוס חמש נקודות. יש לה אח חילוני – מינוס שלוש נקודות. קרוב משפחה מפגר – מינוס שבע נקודות. האם כך היינו רוצים להכיר את האדם איתו נבלה את שארית חיינו? רשימת מכולת? קורות חיים? סוף הסיפור בסוף הסיפור פזית התחתנה עם יואל (אחרי שיצאה עם שלושה עשר חברים של הבעלים של החברות). פזית החליטה שיואל הוא בהחלט אדם נחמד, ודמות שהילדים יכולים ללמוד ממנה. אבל משהו חרק שם. אחרי שהתחתנו, היא גילתה שהוא באופן עקרוני לא הולך לקולנוע. היא דווקא אוהבת סרטים צרפתיים. מסתבר שגם היחסים ביניהם לא משהו. היא אדם חם הזקוק למגע ולדיבור מלטף, והוא אדם קר יותר. הוא דואג לבית ולמשפחה, אבל לא מספק לה את המילה הטובה שהיא צריכה. הוא היה יכול להתאים למישהי אחרת שפחות זקוקה לזה, אבל פזית צריכה את המילה הטובה כמו חמצן, וכבר חמש שנים שהיא לא ממש נושמת. כעת, חמש שנים אחרי שהתחתנה איתו, עם שני ילדים, היא מבינה שבחרה לא נכון. אבל עכשיו היא כבר לא תעז לעזוב. חמה, לבבית ואיכותית ככל שתהיה, מי ירצה להכיר אותה? בשיטת "שדך כפי יכולתך ", מורידים לך חמישים נקודות אם את גרושה. יואל ופזית יקרים, אני אוהב אתכם, ומשתוקק שכל אחד מכם ימצא את האושר שלו. זה לא יקרה לכם ביחד, ולכן עד היום לא הכרתם. אני כל כך אוהב אתכם, שגם אם תציעו לי 2000$, זה פשוט לא הולך לקרות.
שדך כפי יכולתך רבקה יפה מציעה שיטה מעולה לעידוד השידוכים במגזר – לשלם הרבה, ובדולרים. השיטה אולי תצליח. דובי הראל ספקני לגבי איכות השידוכים ותוצרם דובי הראל 11/1/2007 14:00 פזית היא חברה של אשתי. "מה יהיה עם פזית? אין לך איזה חבר רווק בשבילה?", שואלים אותי כאילו מדובר בטרגדיה מהלכת. האמת היא שבשביל חלק מהשואלים אכן מדובר בטרגדיה – סוף כל סוף בקיץ הקרוב היא תהיה כבר בת 24. "לא. אין לי חבר רווק בשבילה. יש לי כמה חברים רווקים, אבל אף אחד לא בשבילה". האמת, אם יציעו לי 1000$, מכל צד, אני עשוי להתפתות ולהרים טלפון לחבר שלי, יואל. יואל אף הוא רווק (בן 28, רחמנא ליצלן), וגם לגביו שואלים אותי, אם אין לאשתי איזו חברה רווקה בשבילו. יואל הוא בוגר הסדר, וברור שפזית מעוניינת בבחור בוגר הסדר. אז מה רע בזה? מדוע איני מוכן להכיר בין יואל לפזית? יואל ופזית לא יסתדרו. לכל אחד מהם אני אציג רשימה ארוכה של פרטים ("למד בבית אל", "בוגרת מדרשת עין הנציב", "הוא נציג שירות לקוחות", "היא עובדת סוציאלית"). הנתונים נשמעים מעולה לשניהם, אבל פרט לשאלה "האם תלכי עם כיסוי ראש?", יש עוד כמה מאפיינים משמעותיים שיכריעו אם הם מתאימים. אישיות למשל. ובכן, מעבר ל"פרטים האובייקטיביים", האופי של פזית ויואל שונה לחלוטין. זו הסיבה שלא הכרתי ביניהם עד היום. אבל אם יואל יציע לי 1000$ - מחר אני מתקשר אל שניהם. למעשה, אחרי השיחה עם יואל, אני כבר מכין לי בסטנד ביי את ערן, דידי ואבי (שכבר שנתיים לא דיברתי איתו, ואני בכלל לא בטוח אם הוא לא התחתן בינתיים). וכשפזית תציע לי 1000$ בשביל שאמצא את בחיר ליבה, היא תצא להרבה דייטים. היא תצא להרבה דייטים של בנים שלא מתאימים לה. בנים שבחרתי שלא להכיר לה, מתוך היכרותי איתה, ומתוך היכרותי איתם. אחרי עשרה דייטים כאלה, היא תתחיל לשאול את עצמה "מה לא בסדר איתי? למה אף אחד לא מוצא חן בעיני?". אחרי שלושים דייטים כאלה (לפזית יש שבע חברות טובות נשואות, ולכל בעל יש כחמישה חברים רווקים), היא עלולה לעשות את הבחירה הלא נכונה, או סתם לאבד את שמחת החיים. אין אני הרבה יותר קל למצוא זיווג כשאין לך אופי, או כשאתה מקטין את ה"אני" שלך אל מול הכלל. הרי יש משימה לאומית. העם היהודי צריך להתרבות. זו מצווה. אהבה? זה כבר יבוא אחר כך. מה שרבקה יפה לא מספרת לנו, הוא ששיטת "שדך כפי יכולתך" כל כך מצליחה בעולם החרדי, מפני שזו חברה יותר הומוגונית, בה ה"אני" הוא פחות דומיננטי. השיטה הזאת תכשל כשלון חרוץ בחברה שבה לאופיו של האדם יש חשיבות גדולה יותר. ועוד רעה חולה של האופציה הדולרית : כשאתה מתאר אדם מבלי לתאר אישיותו - אתה נאלץ להיתפס לתיאורים חיצוניים. וכך עובדת השיטה: הוא עובד הי-טק – פלוס חמש נקודות. יש לה אח חילוני – מינוס שלוש נקודות. קרוב משפחה מפגר – מינוס שבע נקודות. האם כך היינו רוצים להכיר את האדם איתו נבלה את שארית חיינו? רשימת מכולת? קורות חיים? סוף הסיפור בסוף הסיפור פזית התחתנה עם יואל (אחרי שיצאה עם שלושה עשר חברים של הבעלים של החברות). פזית החליטה שיואל הוא בהחלט אדם נחמד, ודמות שהילדים יכולים ללמוד ממנה. אבל משהו חרק שם. אחרי שהתחתנו, היא גילתה שהוא באופן עקרוני לא הולך לקולנוע. היא דווקא אוהבת סרטים צרפתיים. מסתבר שגם היחסים ביניהם לא משהו. היא אדם חם הזקוק למגע ולדיבור מלטף, והוא אדם קר יותר. הוא דואג לבית ולמשפחה, אבל לא מספק לה את המילה הטובה שהיא צריכה. הוא היה יכול להתאים למישהי אחרת שפחות זקוקה לזה, אבל פזית צריכה את המילה הטובה כמו חמצן, וכבר חמש שנים שהיא לא ממש נושמת. כעת, חמש שנים אחרי שהתחתנה איתו, עם שני ילדים, היא מבינה שבחרה לא נכון. אבל עכשיו היא כבר לא תעז לעזוב. חמה, לבבית ואיכותית ככל שתהיה, מי ירצה להכיר אותה? בשיטת "שדך כפי יכולתך ", מורידים לך חמישים נקודות אם את גרושה. יואל ופזית יקרים, אני אוהב אתכם, ומשתוקק שכל אחד מכם ימצא את האושר שלו. זה לא יקרה לכם ביחד, ולכן עד היום לא הכרתם. אני כל כך אוהב אתכם, שגם אם תציעו לי 2000$, זה פשוט לא הולך לקרות.