שואה של נפגעי נפש

שרה כוי

New member
שואה של נפגעי נפש

שואה של נפגעי נפש נפגע נפש מחוסר זכויות לחלוטין. - אין לו זכות להחליט בנוגע לשום פרט בחייו. - אין לו זכות לדרוש יחס של כבוד כלפיו. - אין לו זכות להגן על עצמו מפני פגיעתו של איש צוות. - אין לו זכות לשפר את תנאי חייו. - אין לו זכות לאהבה ואכפתיות אנושית במסגרת של בריאות הנפש. תנאיי חייו של נפגע נפש קשים מנשוא. - הוא מתגורר בחדר קטן ועלוב ששום דבר בו לא שייך לו. - עובד עבור משכורת סמלית בעבודות מונוטוניות שהורגות את הנפש. - סופג יחס לא אנושי מצד אנשי הצוות. - הוא שרוי בבדידות עמוקה ומחוסר כל תקווה לעתיד טוב יותר. - אחרי שנים של קיום עלוב במסגרת של בריאות הנפש הוא מידרדר מבחינה נפשית וגופנית ומאבד צלם אנוש. נפגעי נפש לא חיים אלא מתקיימים. הבעיה העמוקה ביותר בחייהם היא חוסר תקווה וחוסר אהבה. הצוות שאמור לטפל בהם הוא זה שפוגע בהם ומנצל אותם. כתבתי את זה אני, שרה כוי, אחרי 10 שנים במסגרת של בריאות הנפש. אני משמשת פה לאלה שלא יודעים לבטא את יאושם וויתרו על חייהם מזמן. תהי נשמתנו צרורה בצרור החיים. אמת על נפגעי נפש אפשר לקרוא בבלוג שלי
 
ועוד על עובדות סוציאליות מתוך הבלוג,

שרה, ברשותך, אני מוסיפה: רק במקרה אחד מותר לי להתקשר לעובדת סוציאלית בלילה - אם ניסיתי להתאבד. כמה פעמים חתכתי את עצמי רק כדי שיהיה לי עם מי לדבר! כמה פעמים בלעתי כדורים כדי לראות פנים אנושיות בלילה שהוציא את נשמתי... אם בלעתי כדורים, אני צריכה לנסוע לבד במונית ועובדת סוציאלית מתקשרת פעם פעמיים כדי לצעוק עלי. היא לא תשאל אותי למה עשיתי את זה, לעולם לא תשאל. היא רק תגיד: "זאת הפעם האחרונה. פעם הבאה את עפה מדיור מוגן"
 
למעלה