שואה, תעוד, ע"י ספור, אפשרי בפורום?

shara1

New member
שואה, תעוד, ע"י ספור, אפשרי בפורום?

שלום . שמי שרה ואני רואה שאנשים מתבטאים כאן ע"י ציורים וגם כתיבת שירים. זה נהדר. יש לי ספור דמיוני לחלוטין ואותו כתבתי כתבתי כעבודה בסדנה לכתיבה יוצרת. את הציון כבר קיבלתי, הספור הוא קשה,קשה, אבל מתאים לדעתי למושג שואה ותיעוד. לכן אני שואלת אם מותר לי לכתוב אותו כאן בפורום, ואם כן איך ניתן לעשות את זה. יכול להיות שיהיו אנשים שיהיה להם קשה לקרוא אותו, אך גם לי קשה מאוד היה לראות את תצלום מסילת הרכבת ,אין ספק התמונה עושה את עבודתה נאמנה. תודה אשמח לתשובה שרה
 

deebeebee

New member
מדוע לא?

אני חושבת שאני מספיק גדולה כדי להתמודד עם סיפורים קשים. אני עושה זאת כל יום.
 

shara1

New member
איך עושים את זה בדיוק ???

אעפשר לכתוב את זה בפורום אך זה יתפוס מקום רב איזה עוד אפשרות יש??
 
שרה ברוכה הבאה לפורום

ראשית את יכולה להציג כהודעה עם צירוץ קובץ DOC אם את חושבת שזה מתאים למאמרים, תצטרכי לשלוח אלי את הקובץ, יש אפשרות להוסיף תמונה אחת המבטא את הסיפור. יש גם להוסיף שמך "שם המחבר" ואז אני יכול להוסיף למדור סיפורים קשים. בברכה
 

shara1

New member
עניים כחולות או אלזה משקפים

אני שולחת את הסיפור שכתבתי .עיניים כחולות או אלזה משקפיים. את השם עדיין לא בחרתי .שרה
 

shara1

New member
תודה בני על האינפורמציה,

אני אעזר בילדי אולי עוד היום ואשלח את הספור. שרה
 

shara1

New member
עיניים כחולות או אלזה ..מישהו קרא??

מחכה לתגובה ,לא משנה איזה. שרה
 

shara1

New member
תודה לבני .אני לא יכולה לבקש שתהנה.

מהקריאה, אך בטוח שהיא תשאיר משהו. אני מתנצלת על העריכה, אך הדפסה אינה החלק החזק שלי, על הנושא אני מוכנה לדבר.זה חלק מהפורם. תודה שרה
 

א ת י 10

New member
את באמת רוצה לשמוע בקורת ספרותית?

אני תוהה למה ציפית כשהכנסת את הסיפור לכאן. הדמויות הן חד ממדיות וצפויות ולרוב גם לא כל כך אמינות. "הנאצי הרע" - הוא רע מוחלט. אין בו ולו תכונה אחת "אנושית", שתקשה על הקורא לשנוא אותו. אלזה, הזונה האיטלקיה היא צפויה וחד ממדית גם היא. העלילה כמעט ואינה קיימת. יש סיפור שילדי, שבו הפואנטה צפויה מראש. הקורא מנחש את סוף הסיפור בערך באמצעו.אם יש אלמנט של נקמה - הוא ממוסמס לחלוטין ע"י אי האמינות שבפרטים. יש יותר מדי סימני שאלה שפוגמים ברצף העלילתי, ומאידך - המידע שניתן הוא באמצעים נדושים ושרטוט סטריאוטיפי של הדמויות והמאורעות. להרגשתי, סיפור בנושא כזה צריך שייכתב מתוך כאב עמוק הנובע מהיכרות הדוקה מאד של המאורעות והדמויות. כאן ניכר שזהו תרגיל בכתיבה, שאינו יכול לבוא במקום הכתיבה עצמה. צר לי אם הייתי בוטה. אני לא מתיימרת לייצג בביקורת הזאת איש מלבדי. אלו הן דעותי והרגשותי שהתעוררו בעקבות קריאת הסיפור. מכיון שבקשת - חלקתי דעות ורגשות אלו איתך.
 

shara1

New member
תגובה לבקורת ספרותית

כבר כתבתי את הציון שלי קיבלתי ותאמיני לי מאחת הסופרות הטובות בארץ,שהיא גם המורה שלי. אני רוצה לספר לך איך שסימתי לקרוא את הסיפור בכתה היתה דממה , אני לא יכולתי לענות על כל שאלה כולי הייתי חנוקה בדמעות של כאב ואיזה כאב, אבל דרך האינטרנט אני יכולה להמשיך ולבכות אבל גם לענות על כל שאלה ושוב הספור הזה נכתב על ידי במהירות כאילו והייתי שם אני לא מתעסקת בפונוגרפיה, לא בפסיכולוגיה , קטונתי מזה אבל בכאב??.אף אחד לא יגיד לי עד כמה זה כואב כואב וימשיך לכאוב וכל צורה של כתיבה שתזכיר אותם כמפלצות שתבורך רק כך יזכרו אותם בעוד מאה שנה תלמידים שיחפשו את המושג נאצי ומשמעותו לעם היהודי . תודה ושבת שלום לכולנו שרה.
 

א ת י 10

New member
אני התייחסתי לכתיבה הספרותית

ואת מושכת שוב ושוב לצד "רעים" מול הטובים. זכותך. רק שלא תהיינה אי הבנות - "הסיפור" הזה אינו שייך לשום ז'אנר מבחינתי. הוא לא תיעוד, הוא לא הנצחה, הוא לכל היותר אטיוד קטן ודי כושל. אין לי ספק שאת כואבת את הזוועות שנעשו בשואה ומזדהה עם הקורבנות. עם זאת, זה אינו סוג הכאב וההזדהות שמתוכם צומחת יצירה אמיתית, כזו שתתפוס את הקורא בצווארו ותגרום לו לטלטלה עזה גופנית ותודעתית. כל הנסיונות שלך למקם את האטיוד הזה באיזשהו מקום בהיסטוריה בבחינת - "לזכור ולא לשכוח" - הוא מביך עד פאתטי. ממליצה להמשיך בלימודים ובתרגול, רק לזכור שתרגיל בכתיבה בסדנה עדיין לא הופך אותך לסופרת, בודאי לא כזאת שאת מייחלת להיות - שכתיבתה תזכר ותוערך גם בעוד 100 שנה. בתור מי שבקשה לשמוע דעות על הסיפור, צר לי לאמר שאת מוכיחה שאפילו אינך בשלה להקשבה ולהכלה של ביקורת. כה חבל! מכיון שהכוונה בביקורת שלי לא היתה להעליב, לפגוע או לזלזל - הרי שאני מכריזה בזאת על נעילת הדיון (מבחינתי) ב"יצירה" הזאת.
 

doram44

New member
ביקורת???!

מה שהסיפור הזה מזכיר לי הכי זה את הסטאלאגים של ילדותי... העירבוב הזה של מין אכזריות ונאציזם.. היה סוג של פורנוגרפיה חולנית שליוותה את ילדותי בשנות החמישים ומעלה את השאלות הלו שהקשו מאוד על ניצולים וביחוד על ניצולות.. כמו : מה הן היו צריכות לעשות כדי להשאר בחיים. בכנס מיגדר ושואה שהיה לא מזמן בבית ברל דנו בנושאים האלה בהרחבה באופן מעמיק.. (בפורום השכן דיברנו על כך..) ההפנמה של כול הדברים האלה ב"סיפור" הזה שלך במקרה הטוב בעייתית במקרה הגרוע הייתי חושבת ש"את" שואבת מכך הנאה מוזרה.. שאלה ... במה את חושבת שהוא מתאים לשואה ותיעוד לדעתי הוא מתאים יותר לשואה והכחשה... מאחר ואני אורחת בפורום הזה הייתי בזהירות שואלת שאלות של פירסום וצנזורה אפשרית..
 

shara1

New member
תגובה לתגובה...

ראשית אני שמחה שיש תגובות, אני לא נפגעת לתגובות , כבר אמרתי היכן היה הגבול בין מציאות לדמיון? המציאות היתה גרועה הרבה פעמים מהדמיון הכי פרוע. למה להתחסד? עם מי את חושבת היה לעם היהודי "עסק " במלחמה הארורה הזאת?? רק השבוע יום אחרי מותו של ויזנטל, דיברו ברדיו על מקרה אלים שהיה לו באחת ממדינות אירופה עם פושע נאצי שהוע רדף אותו, אותו פושע החזיק בכיסו תמונה "פונגרפית" של יהודי תלוי במבושיו. אז אני פונוגרפית ? איפה פה המציאות ואיפה הדמיון? ואסור לדבר או לכתוב על כך?? לפני כמה שנים היתה תוכנית בטלויזה שסיפרה על אישה שמצאה את אחיה למחצה שנולד לאמה מגבר נאצי, אני פונוגרפית?? ביום השואה דיברו ברדיו בפירוש על סרסורים שהסתובבו באושויץ ,את חושבת שמזה אני שואבת הנאה??? גברתי החביבה לא נעשו שם דבאים "יפים" עוד לא היתה בהיסטוריה זועה כזו כמו השואה ואת חושבת לך שאלו היו אנשים רגילים?? תראי כמה את נשמעת כועסת וזה רק סיפור אחד של נקמה מתוקה של טרגדיה של אישה אחת ילדה אחת וגבר אחד יהודים פרי דמיון שלי. מצטערת אך לא שכנעת אותי ,עם ספור כזה ירגיז גם בעוד מאה שנה משמע הצלחתי. תודה שרה
 

שחל

New member
דיונים ספרותים?

אני חייב לציין שכל השרשור הזה מדהים בעייני. הרי זה ברור שדיונים פסאודו-אינטלקטואלים באינטרנט, הם בעייתים, אבל לא בכך עסקינן, הרי יש פה דיון מאוד מענין שעובר כחוט אדום זועק, בסאב-טקסט של הביקורת, ומאחר ובביקורת ספרותית עסקינן, אין אנו שמים לב לנושא הכי חשוב בדיון זה בפורום שכזה. גם אם נכתב האטיוד- כאטיוד, הרי שתגובות המבקרות הן נושא הרבה יותר מעניין, שכן המבקרות נשענות בביקורתן על טענה מוסרית ומתחבאות מאחורי ביקורת ספרותית, צנזורתית משהו, הייתכן שיתועד תיעוד ע"י בני הדור השני והשלישי, ולא יתעד את "אנושיותו" של הצורר? האם הדרישה הספרותית, לרב-גוווניות של הדמות, או יצירת עומק הינה בגדר בקשה בעייתית באופן מוסרי, מדוע לא יכולות העיינים לספוג את השטחיות של המפלצת? חוסר ההיסוס? ואת הרצון לתעדה רק מנקודה זו. האם גם בפורום שנכתב בעברית, ע"י ישראלים, במדינת ישראל אין מקום לתאור כזה? איפה הפורנוגרפיה? מה עניין צנזורה? למה צריך הנאצי להיות אנושי? בני הדור השלישי כבר מתבלבלים, בני הדור הרביעי כבר לא יבינו את הבילבול. הפלקטיות הזו, שהיא לצערנו, סממן מאוד נאור,טומנת בחובה סכנה גדולה. 2000 שנה בכה עם ישראל על אובדן בית המקדש, 60 שנה אחרי שואה, והדורות הבאים כבר לא זוכרים מי זה וויזנטל, ומתעקשים לצייר את הצורר במכחול חי, תוך הדגשת מורכבות נפשו והעצמת הקונפליקט (שלא היה בו), וכל זאת בשם הספרות? בחייכם. נאצים הם נאצים הם נאצים. והם לא מורכבים הם חיות. חיות-אדם, אבל אל תתנו לזה לבלבל אותכם ולעניין אותכם, עדיף שנזכור טוב, שאנחנו רשאים לצ'טט ולחיות חיים מלאים, כי הם בסך הכל לא סיימו את העבודה. שחל
 

deebeebee

New member
יכולת לוותר על כל הקטע---

היומרני-פלצני ולסכם את הפואנטה שלך בשורות בודדות!
 
למעלה