שואלת בשביל חברה: בעל הבית שלה רוצה שתצא

[עוגייה קטנה]

היא גרה שם 13 שנה. כמה זמן לפני עליו להודיע לה. אין חוזה. תודה

 

[מ ש ה 53]

היא גרה שם 13 שנה. כמה זמן לפני עליו להודיע לה. אין חוזה. תודה

בחוזה מוגדות נקודות עקרוניות לגבי יחסי המשכיר והשוכר.
מי אחראי על מה
מי אמור לשלם עבור תיקון תקלות ומאיזה סוג של תקלות כל צד פטור.
מהו פרק הזמן שבו על השוכר להודיע למשכיר שברצונו לעזוב, וכיצד עליו לפעול, ע"מ לסייע למשכיר לאתר דייר אחר ו/או לשלם קנס ומה יהא גובה הקנס.
וכנ"ל, מהו פרק הזמן שבו על המשכיר להודיע לשוכר, שיהא עליו לפנות את הדירה, מבלי שייאלץ לפצותו בגין פינוי חפוז.
חוזים בד"כ נחתמים על בסיס של שנה, עם אופציה להארכה. לקראת סוף השנה, אמורים הצדדים לסכם דברים לגבי השנה הבאה וצד אחד גם רשאי לומר אז, שהוא יזדקק לדירה תוך (או למשך) חצי שנה (ולא לשנה שלמה). באופן כזה, דברים מובהרים מראש, כדי למנוע צרות בעתיד.
והנה, זה גם הזמן לקבוע כי המשכיר יהא רשאי להעלות את שכר הדירה, בהתאם למצב הכלכלי בארץ ובהתאם לערך המטבע, שמשתנה לעתים.
החוזה נועד כדי למנוע חיכוכים מיותרים, ועל כן, הוא מגביל גם את השוכר וגם את המשכיר, כדי שלא יוכלו לפגוע איש ברעהו.
ניתן כמובן להשיג חוזים "סטנדרטיים" בחנויות למכשירי כתיבה וציוד משרדי, וניתן גם לחתום על חוזה, שמנוסח בידי עו"ד. חוזה כזה, עשוי לכסות עוד מספר נקודות, שלא נלקחו בחשבון בחוזה ה"סטנדרטי" שמנוסח כ"ברירת מחדל" ואותו ניתן להשיג בחנויות כפי שציינתי. במקרים שונים, גם הצדדים יכולים לנסח חוזה, ושוב, בהתאם לרצון וההסכמה של כל אחד מהם, לעמוד על תנאי כזה או אחר בחוזה.

מוכר לי מקרה, בו סוכם, כי על השוכר להודיע למשכיר, שהוא יוכל לפנות את הדירה גם במהלך השנה שבה הוא גר בה, אך אז יהא עליו לשלם קנס, או שהוא ידאג להביא דייר אחר, שיקבל על עצמו את תנאי החוזה שנכרתו בין הצדדים. יביא בזמן? אחלה. לא יביא בזמן? ישלם את תקופת שכה"ד עבור זמן הביניים, עד למועד שנקבע על ידם.
במקרה שהיכרתי, מצא השוכר דייר, שנכנס מייד ביום בו הוא עזב, ועל כן, הוא היה פטור מכל תשלום עבור "השינוי" שהוא יצר. כל זה נובע מתוך אמון, ומתוך רצון טוב, שלא לפגוע האחד בזכויות האחר; אבל כל הסעיפים האלה הוגדרו בכל זאת מראש ומנעו אי הבנות ואפשרות "לנצל מצב" לרעה.

התחמקות מחתימה על חוזה מעידה מן הסתם על אמון רב מאד בין 2 הצדדים, ואולי דווקא על רשלנות מצידם.
במקרים כאלה, עלולים להיווצר חילוקי דעות בין הצדדים, ואז, גם בית המשפט לא תמיד יעזור, כי השופט עשוי שייקבע את קביעתו שלא בהתאם ל"מקובל".

בד"כ נהוג לקבוע, שלקראת סוף תקופת השכירות המוגדרת בחוזה, יוכל כל צד להודיע כי אינו מעוניין להמשיך בחוזה וחודש מראש הוא פרק זמן מקובל. לכן, גם הסכמה לביטול חוזה במהלך תקופת השכירות, תקבע כי חודש הוא פרק הזמן שיספיק - כדי שצד יוכל להודיע מראש לאחר, כי עליו לפנות (או להתפנות) מהדירה. למרות זאת, קיימים מקרים, שבהם מסכמים על חודשיים. האם קיים חוק בנדון? כנראה שלא. ובמה זה תלוי? ישנם מקומות שקרובים ל"אזור לימודים גבוהים". שם דיירים נוטים לשכור דירה לתקופת שנת לימודים, ובאמצע התקופה, אין ביקוש רב לדירות. לכן, אם השוכר רוצה לפנות את הדירה לפני תום שנה"ל, יהא עליו לפצות את המשכיר בגין שבירת החוזה, ויש בכך צדק מסוים.

נכון גם, שפינוי דירה יהיה כרוך בהוצאות גבוהות עבור השוכר: מציאת דירה יקרה יותר, הובלה של רכוש ואובדן זמן של התרוצצויות...
במקרים שונים, השוכר יעדיף להגדיל את גובה שכה"ד באותה דירה בה הוא חי כבר ואליה התרגל, במקום שייאלץ להיכנס להרפתקה של חיפושים ונדודים.
וכן. ישנם משכירים שמנצלים זאת היטב, בעיקר לקראת הארכת החוזה "לתקופת השכירות הבאה".

 

[עוגייה קטנה]

בחוזה מוגדות נקודות עקרוניות לגבי יחסי המשכיר והשוכר.
מי אחראי על מה
מי אמור לשלם עבור תיקון תקלות ומאיזה סוג של תקלות כל צד פטור.
מהו פרק הזמן שבו על השוכר להודיע למשכיר שברצונו לעזוב, וכיצד עליו לפעול, ע"מ לסייע למשכיר לאתר דייר אחר ו/או לשלם קנס ומה יהא גובה הקנס.
וכנ"ל, מהו פרק הזמן שבו על המשכיר להודיע לשוכר, שיהא עליו לפנות את הדירה, מבלי שייאלץ לפצותו בגין פינוי חפוז.
חוזים בד"כ נחתמים על בסיס של שנה, עם אופציה להארכה. לקראת סוף השנה, אמורים הצדדים לסכם דברים לגבי השנה הבאה וצד אחד גם רשאי לומר אז, שהוא יזדקק לדירה תוך (או למשך) חצי שנה (ולא לשנה שלמה). באופן כזה, דברים מובהרים מראש, כדי למנוע צרות בעתיד.
והנה, זה גם הזמן לקבוע כי המשכיר יהא רשאי להעלות את שכר הדירה, בהתאם למצב הכלכלי בארץ ובהתאם לערך המטבע, שמשתנה לעתים.
החוזה נועד כדי למנוע חיכוכים מיותרים, ועל כן, הוא מגביל גם את השוכר וגם את המשכיר, כדי שלא יוכלו לפגוע איש ברעהו.
ניתן כמובן להשיג חוזים "סטנדרטיים" בחנויות למכשירי כתיבה וציוד משרדי, וניתן גם לחתום על חוזה, שמנוסח בידי עו"ד. חוזה כזה, עשוי לכסות עוד מספר נקודות, שלא נלקחו בחשבון בחוזה ה"סטנדרטי" שמנוסח כ"ברירת מחדל" ואותו ניתן להשיג בחנויות כפי שציינתי. במקרים שונים, גם הצדדים יכולים לנסח חוזה, ושוב, בהתאם לרצון וההסכמה של כל אחד מהם, לעמוד על תנאי כזה או אחר בחוזה.

מוכר לי מקרה, בו סוכם, כי על השוכר להודיע למשכיר, שהוא יוכל לפנות את הדירה גם במהלך השנה שבה הוא גר בה, אך אז יהא עליו לשלם קנס, או שהוא ידאג להביא דייר אחר, שיקבל על עצמו את תנאי החוזה שנכרתו בין הצדדים. יביא בזמן? אחלה. לא יביא בזמן? ישלם את תקופת שכה"ד עבור זמן הביניים, עד למועד שנקבע על ידם.
במקרה שהיכרתי, מצא השוכר דייר, שנכנס מייד ביום בו הוא עזב, ועל כן, הוא היה פטור מכל תשלום עבור "השינוי" שהוא יצר. כל זה נובע מתוך אמון, ומתוך רצון טוב, שלא לפגוע האחד בזכויות האחר; אבל כל הסעיפים האלה הוגדרו בכל זאת מראש ומנעו אי הבנות ואפשרות "לנצל מצב" לרעה.

התחמקות מחתימה על חוזה מעידה מן הסתם על אמון רב מאד בין 2 הצדדים, ואולי דווקא על רשלנות מצידם.
במקרים כאלה, עלולים להיווצר חילוקי דעות בין הצדדים, ואז, גם בית המשפט לא תמיד יעזור, כי השופט עשוי שייקבע את קביעתו שלא בהתאם ל"מקובל".

בד"כ נהוג לקבוע, שלקראת סוף תקופת השכירות המוגדרת בחוזה, יוכל כל צד להודיע כי אינו מעוניין להמשיך בחוזה וחודש מראש הוא פרק זמן מקובל. לכן, גם הסכמה לביטול חוזה במהלך תקופת השכירות, תקבע כי חודש הוא פרק הזמן שיספיק - כדי שצד יוכל להודיע מראש לאחר, כי עליו לפנות (או להתפנות) מהדירה. למרות זאת, קיימים מקרים, שבהם מסכמים על חודשיים. האם קיים חוק בנדון? כנראה שלא. ובמה זה תלוי? ישנם מקומות שקרובים ל"אזור לימודים גבוהים". שם דיירים נוטים לשכור דירה לתקופת שנת לימודים, ובאמצע התקופה, אין ביקוש רב לדירות. לכן, אם השוכר רוצה לפנות את הדירה לפני תום שנה"ל, יהא עליו לפצות את המשכיר בגין שבירת החוזה, ויש בכך צדק מסוים.

נכון גם, שפינוי דירה יהיה כרוך בהוצאות גבוהות עבור השוכר: מציאת דירה יקרה יותר, הובלה של רכוש ואובדן זמן של התרוצצויות...
במקרים שונים, השוכר יעדיף להגדיל את גובה שכה"ד באותה דירה בה הוא חי כבר ואליה התרגל, במקום שייאלץ להיכנס להרפתקה של חיפושים ונדודים.
וכן. ישנם משכירים שמנצלים זאת היטב, בעיקר לקראת הארכת החוזה "לתקופת השכירות הבאה".

תודה רבה על האינפורמציה. בינתיים היא מצאה דירה אחרת. כנראה לא רוצה להסתבך

 

[קלייטון.ש]

בעיקרון הצדדים לחוזה שכירות יכולים לבטל את החוזה רק בסיום התקופה שרשומה בו.
אם המשכיר או השוכר רוצים לבטל את החוזה לפני סיום התקופה, צריך להיות תנאי מתאים בחוזה.
לפי החוק במקרה זה המשכיר צריך להודיע על סיום החוזה (לפני תום השנה) 90 יום מראש. השוכר צריך להודיע 60 יום מראש.
תנאי זה צריך להיות מצויין במפורש ואם הוא איננו, חייבים לחכות לסוף השנה.

מתוך חוק השכירות והשאילה:

תניה לביטול בלא עילה (תיקון מס' 1) תשע"ז-2017​

25יג. (א)
תניה בחוזה שכירות למגורים המאפשרת למשכיר לבטל את החוזה שלא בשל הפרתו בטלה, אלא אם כן קיימת גם לשוכר זכות ביטול כאמור.

(תיקון מס' 1) תשע"ז-2017​

(ב)
המשכיר יודיע לשוכר על ביטול חוזה שכירות למגורים בהתאם לתניה כאמור בסעיף קטן (א), 90 ימים מראש, לפחות, והשוכר יודיע למשכיר על ביטול החוזה בהתאם לתניה כאמור, 60 ימים מראש, לפחות.

 

[עוגייה קטנה]

תודה רבה. בעל הבית אינן אדם ישר בעיני