שואל את עצמי

[Master Stav]

שואל את עצמי

להיות אבא ... מה זה אומר לי האם זו המהות שלי או רק חלק ממני אני מסתכל עליהם על כול הארבעה זו שעזבה בכעס ואלו שקטנים כול כך .... להיות אב ....א לשמוע את תום אומר אבאבאבאבא אבא אבא ..... לשמוע את סער אבא אני יכול לומר לך משהו לשמוע את טאי.....אבא בחייך ......זה ממש טעים ... ולזכור את אלמוג.......מזייפת על הגיטרה .... להיות אבא .... מה זה אומר עלי מה אני מרגיש ואיך אני מבטא את זה להיות אבא ..... סוג של שלמות או רק חלק משלם גדול יותר להיות אבא ....זה אני

 

[schlomitsmile]

מה זה להיות אבא? שאלה שטוב לשאול מדי פעם, גם אם קשה לענות עליה... נדמה לי שענית משהו מאד משמעותי- להיות אבא (או אמא- הורה) זה לראות אותם, גם כשהם לא כאן... איך לבטא- או...לפעמים זה אפילו קשה יותר מלענות... במיוחד לבטא את זה כלפיהם באופן רציף, בחיי היומיום...ועוד יותר ככל שהם מתרבים, ועוד יותר ככל שהם מתבגרים...

 

[aviah]

בעיני: מחויבות אינסופית

וגם תגמול ריגשי אינסופי.

 

[ferdinand]

המשפט: "סוג של שלמות..."

הזכיר לי את אבחנתו של דון חואן של קסטנדה, שה-"הילה" של הורים, של אנשים (נדמה לי שעל פיו המצב אצל נשים/אמהות "חמור" יותר) שיש להם ילדים, פגומה, יש בה חורים או משהו כזה. ושה-"ריפוי" כולל בתוכו התנערות והתנתקות מהצאצאים. (קראתי את זה מזמן, אולי אני מאוד לא מדייק) מה זה להיותר אבא? וואלה לא'דע! בתור מה אתה שואל אותי?! - אהה אתה לא שואל אותי (לא אותי ספציפית

) מה?! מ'זתומרת?! אני? - אבא?! אהה וואלה! נכון, כבר שמונה שנים! ועוד לשלושה! אמא'לא! YYY איזה פחד! אני אבא! מי היה מאמין! הפעם הראשונה שממש, על אמת, הרגשתי אבא, היתה כשהקטנה (השלישית) נולדה, לפני שנה ומש'ו. כשיום אחרי שהגיעה הביתה מבית חולים, נשארתי איתה לבד, ואפילו לא חשבתי על זה - שאני לא נכנס ללחץ. כשכמו שלא שוכחים איך לרכוב על אופניים (אגב, אני לא יודע לרכוב על אופנים!

) ככה למרות הפסקה של כמה שנים - מייד ידעתי איך להחליף חיתול, להרגיע, לרחוץ וכו' וכו' - תינוקת בת יומה. ועדיין - היום, כשאני רואה אותה, מתפעל, נמס ומעריץ, מהדסת כמו ברווז, מתאמנת בהשמעת צלילים הולכים ומשתכללים, אני לא מאמין - לא קולט, לא תופס: זו הבת שלי! יש לי בת! אני אבא! והי רגע! מי אלו הכמעט נערים, היפיופים האלו, שיושבים מול הפלייסטיישן, או וואט אבר, ונותנים לי הוראות?! אבל אין ספק - כשאני, למשל יוצא מהעבודה בסוף היום, הולך ברחוב, ואיזה ילד קורא: "אבא!" אפילו שהקול שלו לא דומה לקול של הנסיכים שלי, אני מסובב ת'ראש אוטומטית, כאילו מישהו קרא בשמי. אז כנראה שזה נכון מה שאומרים - אני אבא.

 

[Master Stav]

ריגשת אותי

תודה .

 

[ferdinand]

מה תודה, מה?!

ת'יודע ת'המשך!

 

[smailie]

אה, כן... "תתפשט", או משהו כזה

אגב, מישהו יודע מה המקור של הביטוי הזה? לפעמים סתם מעניין לדעת איך איך כל - מיני משפטים שגורים ופתגמים התגלגלו עד לגירסתם הנוכחית. למשל, המשפט: "פעם שלישית - גלידה". שמעתי פעם, שזה התחיל ממורה בכיתה שאמרה לתלמידיה: "בפעם השלישית שאני אצטרך להגיד את זה אני אצעק". אני אצעק = i screame = ais creem = גלידה. נחמד, לא? בטח גם לכם יש כל - מיני ביטויים או סלנג מקומי שהתחיל מאירוע שולי ולא חשוב. בעיר מסויימת בארץ חי עד עכשיו אדם שכל מכריו מכנים אותי בשם: "קלקיליה". מאיפה זה בא? לפני כמה שנים גרתי אצל משפחה אומנת באותה עיר ואחד השכנים יצא לשבוע מילואים בקלקיליה. עם שובו הוא ביקש ממני לקרוא לאמא של המשפחה אצלה התגוררתי, אז בלי לחשוב מדי צעקתי לה מבחוץ: "מזל! קלקיליה קורא לך". האירוע הזה קרה לפני כמעט 15 שנה, אבל הכינוי דבק בו לנצח.