שובו של הימין האירופי
לאחר מלחמת העולם השנייה, נלחמה אירופה בכל תופעה של גזענות ולאומנות שצצה בתחומה. באותן הזדמנויות, כמו שאירע בתחילת העשור, נראה היה שהטיפול עזר, אולם בשנים האחרונות שוב צץ לו הימין הקיצוני עם אותה רטוריקה מוכרת... בבחירות שנערכו ב-1999, זכתה מפלגת החירות האוסטרית בראשותו של יורג היידר ב-52 מושבים בפרלמנט בן 183 מושבים, והייתה למפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט וחברה בקואליציה. בממשלה שקמה לאחר מכן היו רבים מחבריה שרים. מפלגת החירות בהנהגתו של יורג היידר, הוכרה כמפלגה ימנית קיצונית ומנהיגה היידר התבטא לא פעם בעד קציני אס אס אוסטריים. התחזקותה של המפלגה הזו יצרה תגובת נגד קיצונית מצד מדינות אירופיות אחרות וכן מצד ישראל שהחזירה את שגרירה בשל כך. הבידוד עשה את שלו, ולבסוף נאלץ היידר לפרוש מתפקידיו הרשמיים ומפלגתו דעכה לאיטה. ב-2002, זכה ז'אן מרי לה פן, מנהיג הימין הקיצוני בצרפת במקום השני בסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות במדינה. נצחונו של לה פן שלח מאות אלפי צרפתים לרחובות להפגין נגדו ונגד מה שהוא מייצג לקראת הסיבוב השני בבחירות. נראה כי צרפת כולה, המפולגת פוליטית בד"כ, התאחדה בכדי למנוע מלה פן להיבחר. 82% הצביעו בעד ז'אק שיראק, אך יותר מכל - נגד לה פן. באותה שנה התמודדה רשימה חדשה, רשימתו של פוליטיקאי בשם פים פורטיין, בבחירות בהולנד. פורטיין נרצח בידי פעיל זכויות בע"ח בהולנד (למרות שמאז התפתחו תיאוריות קונספירטיביות באשר לזהות רוצחיו של פורטיין). בבחירות קיבלה רשימתו 17% מקולות הבוחרים והייתה למפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט ההולנדי. שנה לאחר מכן שוב צעדו אזרחי הולנד לקלפיות בשל חוסר יציבות במערכת הפוליטית והפעם קיבלה הרשימה רק כ-5.5% מהקולות ונראה היה כי היא דועכת. אירועים אלה, בהם מנהיגי ימין קיצוני הצליחו בבחירות דמוקרטיות בשיעורים ניכרים יחסית, לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, הדליקו נורות אדומות באירופה, והעלו זיכרונות לא נעימים ברחבי העולם. נאומיהם של היידר ולה פן, שני מנהיגים כריזמטיים שנהגו לעשות שימוש בטרמינולוגיה פופוליסטית, עוררו חשש בקרב רבים- הן בהנהגה, הן בתקשורת והן בציבור הכללי. אולם דומה היה כי זוהי שירת הברבור של מנהיגים מהסוג הזה, מאחר וגם לה פן וגם היידר הראו סימנים של דעיכה פוליטית, וכך גם מפלגתו של פורטיין. כיום נראה כי תהליך ההתחזקות של הימין הקיצוני באירופה לא היה אפיזודה חולפת וגל חדש מאיים להתפרץ שוב.לכך, ניתן למנות לכך מספר סיבות. לכתבה המלאה
לאחר מלחמת העולם השנייה, נלחמה אירופה בכל תופעה של גזענות ולאומנות שצצה בתחומה. באותן הזדמנויות, כמו שאירע בתחילת העשור, נראה היה שהטיפול עזר, אולם בשנים האחרונות שוב צץ לו הימין הקיצוני עם אותה רטוריקה מוכרת... בבחירות שנערכו ב-1999, זכתה מפלגת החירות האוסטרית בראשותו של יורג היידר ב-52 מושבים בפרלמנט בן 183 מושבים, והייתה למפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט וחברה בקואליציה. בממשלה שקמה לאחר מכן היו רבים מחבריה שרים. מפלגת החירות בהנהגתו של יורג היידר, הוכרה כמפלגה ימנית קיצונית ומנהיגה היידר התבטא לא פעם בעד קציני אס אס אוסטריים. התחזקותה של המפלגה הזו יצרה תגובת נגד קיצונית מצד מדינות אירופיות אחרות וכן מצד ישראל שהחזירה את שגרירה בשל כך. הבידוד עשה את שלו, ולבסוף נאלץ היידר לפרוש מתפקידיו הרשמיים ומפלגתו דעכה לאיטה. ב-2002, זכה ז'אן מרי לה פן, מנהיג הימין הקיצוני בצרפת במקום השני בסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות במדינה. נצחונו של לה פן שלח מאות אלפי צרפתים לרחובות להפגין נגדו ונגד מה שהוא מייצג לקראת הסיבוב השני בבחירות. נראה כי צרפת כולה, המפולגת פוליטית בד"כ, התאחדה בכדי למנוע מלה פן להיבחר. 82% הצביעו בעד ז'אק שיראק, אך יותר מכל - נגד לה פן. באותה שנה התמודדה רשימה חדשה, רשימתו של פוליטיקאי בשם פים פורטיין, בבחירות בהולנד. פורטיין נרצח בידי פעיל זכויות בע"ח בהולנד (למרות שמאז התפתחו תיאוריות קונספירטיביות באשר לזהות רוצחיו של פורטיין). בבחירות קיבלה רשימתו 17% מקולות הבוחרים והייתה למפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט ההולנדי. שנה לאחר מכן שוב צעדו אזרחי הולנד לקלפיות בשל חוסר יציבות במערכת הפוליטית והפעם קיבלה הרשימה רק כ-5.5% מהקולות ונראה היה כי היא דועכת. אירועים אלה, בהם מנהיגי ימין קיצוני הצליחו בבחירות דמוקרטיות בשיעורים ניכרים יחסית, לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, הדליקו נורות אדומות באירופה, והעלו זיכרונות לא נעימים ברחבי העולם. נאומיהם של היידר ולה פן, שני מנהיגים כריזמטיים שנהגו לעשות שימוש בטרמינולוגיה פופוליסטית, עוררו חשש בקרב רבים- הן בהנהגה, הן בתקשורת והן בציבור הכללי. אולם דומה היה כי זוהי שירת הברבור של מנהיגים מהסוג הזה, מאחר וגם לה פן וגם היידר הראו סימנים של דעיכה פוליטית, וכך גם מפלגתו של פורטיין. כיום נראה כי תהליך ההתחזקות של הימין הקיצוני באירופה לא היה אפיזודה חולפת וגל חדש מאיים להתפרץ שוב.לכך, ניתן למנות לכך מספר סיבות. לכתבה המלאה
