sugar girl1
New member
שוב אני והבעיות...
בסוף מתברר שההוסטל הזה ייתכן ולא קיים, אני שוקעת בדכאון אבל כלפי חוץ מנסה לחייך, הסיוטים תוקפים שוב ואני מנסה להודות לעצמי שאני מחזיקה מעמד, אבל בפנים הכל כואב, כל הזכרונות ועכשיו האכזבה... אתמול טיילתי עם החבר לשעבר הוא פגע בי עם המילים שלו, הוא אמר שאני עושה את החיים יותר טרגיים, לפעמים אני חושבת הלוואי שהייתי רק עושה אותם כאלה, הלוואי שכל זה לא היה קורה, אבל אני נשברת, אין לי כבר דמעות לבכי אין לי כבר רצון לכלום, רק לברוח מהעולם... אתמול אמא שלי סיפרה סוף כל סוף לאבא שלי, התגובה שלו הייתה מאוד מעודדת, הוא אמר שהכל יהיה בסדר כי הם פה בשבילי (אבא ואמא) אבל בכל זאת אני מרגישה כה לבד, אני רוצה לפגוע בעצמי אבל חוששת, כי בסוף אני אהיה כפוית טובה. ושוב אני שוקעת בדכאון, נגמרו לי הכדורים, ואני מרגישה שאף אחד לא זקוק לי אני יודעת שזה לא בדיוק המקום אבל אתם כבר יודעים את סיפורי ושוב תודה רבה על התמיכה ועל ההקשבה סנדרה
בסוף מתברר שההוסטל הזה ייתכן ולא קיים, אני שוקעת בדכאון אבל כלפי חוץ מנסה לחייך, הסיוטים תוקפים שוב ואני מנסה להודות לעצמי שאני מחזיקה מעמד, אבל בפנים הכל כואב, כל הזכרונות ועכשיו האכזבה... אתמול טיילתי עם החבר לשעבר הוא פגע בי עם המילים שלו, הוא אמר שאני עושה את החיים יותר טרגיים, לפעמים אני חושבת הלוואי שהייתי רק עושה אותם כאלה, הלוואי שכל זה לא היה קורה, אבל אני נשברת, אין לי כבר דמעות לבכי אין לי כבר רצון לכלום, רק לברוח מהעולם... אתמול אמא שלי סיפרה סוף כל סוף לאבא שלי, התגובה שלו הייתה מאוד מעודדת, הוא אמר שהכל יהיה בסדר כי הם פה בשבילי (אבא ואמא) אבל בכל זאת אני מרגישה כה לבד, אני רוצה לפגוע בעצמי אבל חוששת, כי בסוף אני אהיה כפוית טובה. ושוב אני שוקעת בדכאון, נגמרו לי הכדורים, ואני מרגישה שאף אחד לא זקוק לי אני יודעת שזה לא בדיוק המקום אבל אתם כבר יודעים את סיפורי ושוב תודה רבה על התמיכה ועל ההקשבה סנדרה