שוב א"ט- מניפולציה וסינגר סונגרייטר
בעיקבות קטע מראיון עם אליוט סמית, שחסר לי הראיון המלא איתו. אם למישהו יש. וחסרה לי השכלה כדי לדון בנושא, מודה. מה אתם מגדירים כשיר טוב? "מרגש"? יפה? מזעזע ריגשית? מולחן בצורה מסויימת? מושר? כתוב? מעובד?איך? מה זה שיר מניפולטיבי? האם זה בהכרח דבר רע בפופ רוק? אליוט הגדיר ס"ס מניפ' כגורם למאזין "תרגיש ככה" "תבין ככה". אגב, איפה לדעתכם עובר הגבול בין פופ לרוק, ובין מיינסטרים לאינדי? רק דרגת ההצלחה קובעת? משהו בתוכן? בביצוע? האם גם אתם חושבים שהמוסיקה בארץ ( המיינסטרים האליטיסטי כמו רונה )תקועה בדור אחר ומיושנת? או כמו שאמר טוקבקיסט בווינט שרונה חווה אלברשטיין לעניים? מה אתם חושבים על זה שיש קונצנזוס ביקורתי סביב רונה? מה הסיבה שלא משמיעים אותה כ"כ הרבה ברדיו, נניח גלגל"צ ו88. 106 יותר אלטרנטיבי? מישהו כאן יודע כמה משמיעים? אני כמעט ולא הקשבתי לרדיו בשנים האחרונות. רוב החומר שלה באנגלית ישן יותר? יש סיבה שהיא עובדת בעיקר עם מעבדים ונגנים מבוגרים ומנוסים יותר? אגב, אני לא מתעתדת להיות מבקרת מוסיקה, בטח לא בעידן שכל בלוגר יותר מקושר מלונקק מעודכן סקסי ושנון ממני.וצעיר.זמני עבר. לאן נעלמו המבקרים של פעם. שנים לא קראתי פישוף רורברגר קסלר ונו, המיתולוגי הזה, שאהב את יעל לוי. ככה זה כשגדלים בפ"ת. מהר לחזור לעונג, להספיק ללחוץ על כל הלינקים, מהר להספיק. למה לא גדלתי על קוטנר ושרון קנטור וקופרמינץ. סליחה על הדיכאון. היו עוד כמה. לא למדתי מכמה ציפורי לילה אלט', ממיכל ניב, מדן תורן. מה עוד היה? אפילו גותית לא הייתי. אני לא רוסיה או חיפאית, מה לעשות. או מגנובית כמו הירושלמים. בשדרות יש יותר חיים. אפילו בב"ש. אף פעם לא הייתי חלק מהדייקיות המקובלות, גם באלט' ובשוליים יש ויש.underneath the underdog לא פאנק, לא ריוט גירלז, לא קוויר קור. לא היו לי חיים מוסיקליים או אחרים עד עכשיו. אני אפילו לא עם היד על הדופק באינטרנט, ויש לי אותו כבר לעלה מ10 שנים, נראה לי שמ95.
בעיקבות קטע מראיון עם אליוט סמית, שחסר לי הראיון המלא איתו. אם למישהו יש. וחסרה לי השכלה כדי לדון בנושא, מודה. מה אתם מגדירים כשיר טוב? "מרגש"? יפה? מזעזע ריגשית? מולחן בצורה מסויימת? מושר? כתוב? מעובד?איך? מה זה שיר מניפולטיבי? האם זה בהכרח דבר רע בפופ רוק? אליוט הגדיר ס"ס מניפ' כגורם למאזין "תרגיש ככה" "תבין ככה". אגב, איפה לדעתכם עובר הגבול בין פופ לרוק, ובין מיינסטרים לאינדי? רק דרגת ההצלחה קובעת? משהו בתוכן? בביצוע? האם גם אתם חושבים שהמוסיקה בארץ ( המיינסטרים האליטיסטי כמו רונה )תקועה בדור אחר ומיושנת? או כמו שאמר טוקבקיסט בווינט שרונה חווה אלברשטיין לעניים? מה אתם חושבים על זה שיש קונצנזוס ביקורתי סביב רונה? מה הסיבה שלא משמיעים אותה כ"כ הרבה ברדיו, נניח גלגל"צ ו88. 106 יותר אלטרנטיבי? מישהו כאן יודע כמה משמיעים? אני כמעט ולא הקשבתי לרדיו בשנים האחרונות. רוב החומר שלה באנגלית ישן יותר? יש סיבה שהיא עובדת בעיקר עם מעבדים ונגנים מבוגרים ומנוסים יותר? אגב, אני לא מתעתדת להיות מבקרת מוסיקה, בטח לא בעידן שכל בלוגר יותר מקושר מלונקק מעודכן סקסי ושנון ממני.וצעיר.זמני עבר. לאן נעלמו המבקרים של פעם. שנים לא קראתי פישוף רורברגר קסלר ונו, המיתולוגי הזה, שאהב את יעל לוי. ככה זה כשגדלים בפ"ת. מהר לחזור לעונג, להספיק ללחוץ על כל הלינקים, מהר להספיק. למה לא גדלתי על קוטנר ושרון קנטור וקופרמינץ. סליחה על הדיכאון. היו עוד כמה. לא למדתי מכמה ציפורי לילה אלט', ממיכל ניב, מדן תורן. מה עוד היה? אפילו גותית לא הייתי. אני לא רוסיה או חיפאית, מה לעשות. או מגנובית כמו הירושלמים. בשדרות יש יותר חיים. אפילו בב"ש. אף פעם לא הייתי חלק מהדייקיות המקובלות, גם באלט' ובשוליים יש ויש.underneath the underdog לא פאנק, לא ריוט גירלז, לא קוויר קור. לא היו לי חיים מוסיקליים או אחרים עד עכשיו. אני אפילו לא עם היד על הדופק באינטרנט, ויש לי אותו כבר לעלה מ10 שנים, נראה לי שמ95.