שוב באה בבקשת עזרה

[דובשנית!]

שוב באה בבקשת עזרה ../images/Emo7.gif

נשקלתי לפני יומיים. 13 קילו מעל היעד! 13!!!!!!!!! אני בטוחה שיש כאן כמה שמגחכות להן, אז אל תכתבו לי את זה בתגובה בבקשה כי זה פוגע בי (כבר מישהי עשתה לי את זה וניפגעתי נורא

) עכשיו, אני חייבת עזרה! לצאת מהמעגל של החשיבה התמידית על אוכל מהמעגל של הבולמוסים מהמעגל של אי יכולת לאכול מסודר להיכנס למעגל של אכילה מאוזנת ובריאה! לרדת במשקל בעזרת השם! אני עוברת לבי"ס חדש! כל הבנות בשיכבה שעוברת איתי (למעט מקסימום 10 בנות, ואני ספרתי!!!) כולן רזות (אח"כ איך התדרדרתי לאנורקסיה...

)! שום בגד לא עולה עלי!!

אבל איך??? בואו נוציא רגע דיאטנית ואולי גם פסיכולוג. איך אני מצליחה?? מקווה לקבל תשובות שיעזרו, טיפים וכ´ו בתודה מראש דובשי...

 

[רון ו]

אין סיבה שלא תצליחי

הי דובשי, משקל זה לא ענין של הצלחה או הפסד פשוט לא לעשות דברים מיותרים כמו אכילת שטויות וכן לעשות דברים נחוצים כמו הליכה וספורט גם אני לא בעד דיאטנית ובטח שלא בעד פסיכולוג שישרישו אצלך את הבעיה - בגלל שלא הצלחת להתמודד לבד ! אני בטוח שאף אחד/ת פה לא צוחק או מזלזל במישהיא שמנה כי רובנו כאן הגענו לכאן מאותה סיבה ורובנו הורדנו מספר לא מבוטל של ק"ג בעיקר בזכות הרצון והכוונה. לגבי הטיפים א. בעזרת לוח שנה ערכי תכנית של צפי ההרזיה לכל שבוע סדר גודל של קילו לשבוע בהתחלה עד חצי קילו לשבועות האחרונים. ב. הכיני מלאי של ירקות וחטיפים דלי קלוריות לרגעי משבר ג. תכנני לך תפריט מאוזן של 6 ארוחות קטנות ופנאי להליכה ותרגילים. אין סיבה להכנס ללחץ, הדיאטה לא נגמרת כשמגיעים למשקל הרצוי למעשה היא נמשכת עוד הרבה... אבל בהחלט שווה להיות רזה ולהמשיך לשמור. שבת שלום רון

 

[דובשנית!]

רונצ´וק ../images/Emo8.gif

הרעיון של הלוח שנה והציפיות נחמד ביותר

אינ חושבת שאני אארגן לי דבר כזה. בכל מקרה,

ו-

 

[דליה גולן]

הי דובשנית!!! ../images/Emo140.gif

דובשנית, קודם כל. אל תיכנסי לצער מדי. גם לא מוסיף. גם חבל. מפני שלרדת במשקל זה לא בקשה לנס. לא דבר ערטילאי. רק ענין של איך. או-קי?? עוד דבר חשוב דובשנית. נכון שהלחץ החברתי נורא משפיע, כולנו חווינו את זה. אבל תעשי את הדרך הזאת קודם כל, בשביל עצמך. כשאת יוצאת מתוך נקודת מחשבה כזו, זאת ההנעה הכי גדולה שיכולה להיות לך. וההנעה מהמקום הנכון = האמיתי. מפני שכשאנחנו עושות זאת מסיבות חיצוניות לחץ חיצוני, זה יכול לשרוד זמן מסויים. אנחנו עושות/ים את הדרך של הירידה בדרך של להיכנס להלך רוח של “להחזיק מעמד". ולהחזיק מעמד ענין שמאז ומעולם מחזיק לפי התנאים שקורים מבחוץ. כל משב רוח הכי קטנטן, מילה "טובה" שמישהו/י מגניב/ה לך וכו´. ואופס…מגדל הקלפים קורס לו. כשאת עושה זאת בשבילך. את עושה זאת מפני שאיכפת לך מעצמך, וכשעושים דברים מהשורשים הפנימיים האלה, את גם שואבת מתוך הכוחות החיוביים האדירים שבתוכך את האנרגיה לשרוף את הדרך שלך להצלחה. (מקווה שלא איבדת אותי בדרך

). אז המקור להצלחה (בכל דבר בעצם בחיים) – זה כשזה בא משם = מאיתנו. משם יש את התגברות המוטיבציה, המשך המומנטום ועוד. (כמו שכתבתי לחברה חדשה שהגיעה אתמול). עוד דבר חשוב חשוב לפני שאני ממשיכה… אחד הדברים הכי הכי חשובים לי בבית שלנו כאן. זה הדיבור בגובה העיניים. (כך צריך להיות). את אומרת דברים מעומק לבך ומאפשרת לנו להתבונן לנפשך ואנחנו מקבלים אותך עם כל האמת הזאת כמו שהיא. ומכבדים ומעריכים את הדבר היקר שאת חושפת ועל דבר כזה רק מוקירים אותך. ציפור הנפש שלך מחובקת בינינו מכ---ל הלב…….מוגנת. חייבת לעשות הפסקה. יש עוד כמובן המשך. בקשר לאיך….או-קי?? (ותוסיפי שיש לי בעיות מחשב, אינני יודעת האם אצליח לשלוח הודעות נוספות היום ….). דליה.

 

[דליה גולן]

דובשנית, המשך....../images/Emo13.gif

דובשנית, אני מקווה מאוד שאת מודעת לשלב הקריטי הרגיש גופנית שבו את נמצאת. מבחינת המעמסה וגיוס כל המערכות בגוף לשינויים שעוברים עליו עכשו. זה הזמן שהגוף שלך זקוק לתמיכה המירבית וליסודות התזונתיים הכי כדי להשלים את התהליך של המעבר מילדות לבגרות. לא הזמן להכביד וחלילה לחבל. בכל זמן מהזמנים בכלל צריך לשמור על עצמנו. מפני שלעיתים הרצון לרדת במשקל הוא כל כך אדיר שזה עלול לגרום לנו לאבד את קור הרוח ושיקול הדעת בתוך הבעירה הזאת. אז אם אפשר להגיע לתוצאה המיוחלת בלי לפגוע אז… למה לא?? זה לא צריך להיות "על חשבון" אלא ביחד. (גם כל האנרגיה מופנית לבניה במקום לכליה על ריק ונזק). אני מבינה שיש לך תוכנית מדיאטנית? (או היתה). למה לדעתך את לא מצליחה להתמיד בה? את מרגישה מוגבלת? לא מתאימה לך? את רעבה? (רעב ממש או שחסר לך נפשית משהו?) אולי המחשבות שלך מסתובבות סביב האוכל כי זה הפך להרגל שהוא מרגיע ומנחם, והוא הדבר הכי נגיש שיש בסביבה כשמשהו מרגיז מרגיז קורה?? (יש מה לעשות בקטע הזה). ו…האם בגלל שאת מרגישה לחוצה מה"דיאטה", את עוד יותר חושבת עליו? ( "מים גנובים כי ימתקו"). בקיצור, צריך לחשוב איך "לשבור" את מעגל הקסמים הזה דובשנית. ויש לי/לנו ים של סבלנות ללכת איתך עד שזה יהיה ברור ויסתדר, או-קי?? (כל דיבור יעזור בעוד צעד, אל תדאגי. ככה רומא נבנתה, אז שאנחנו לא נצליח בזה??? בטח שאפשר..). שלך, דליה.

 

[דובשנית!]

רצה לחפש את התפריט...

מצאתי!!! אוקיי, בואי נתחיל בזה שאני שונאת את המושג תפריט.

אני לא מסוגלת לעמוד בדבר שכזה, ולכן הרעיון של שומרי משקל קסם לי. אני לא יכולה לאכול כל יום אותו הדבר, ואם נגיד לארוחת בוקר אכלתי ג´חנון, אני לא יכולה לדעת איך לקזז את זה משאר היום... מקווה שהבנת אותי

דבר שני-היא שמה לי 5-6 מנות פרי! (ההבדל של הפרי ה-1 הוא בחירה שלי לחמניה קלה+פרי/שתי פרוסות לחם רגיל) המקסימום ש"כיף לי" לאכול זה 3 מנות פרי ביום. תראי, אלו שני הדברים העיקריים (הקטע של הפירות יותר קטנוני, הראשון הוא הבעייה העיקרית), אבל אני יכולה לעשות לך רשימה ארוכה של דברים שמפריעים לי, אבל אי אפשר גם לרצות דיאטה וגם לאכול מה שרוצים...

ונמשיך למחשבות על אוכל. המילה דיאטה, אם נאמר את האמת מפחידה. לא יודעת באיזה מובן. ואז אני כל היום עסוקה במה לאכול, כמה, מתי, איך וכ´ו. אני בטוחה שגם ללא המילה הזאת הייתי עסוקה בזה, אבל העיסוק היה קטן בהרבה. עכשיו... איך אני יוצאת מזה? איך? אלו מחשבות מרגיזות בלשון המעטה. לא נותנות לי להתקדם בכלום!

מקווה שהבנת אותי......

דובשי

 

[דליה גולן]

דובשנית

(כל הודעה ששלחתי מהבוקר היתה נס. נקווה שנותרו עוד ניסים בכיס ….). דובשנית, שאני? שאני לא אבין אותך? כל אות הבנתי !!!! לא רק את המילים, גם את התחושות שמעיקות עליך, המחשבות הרצונות, את הרתיעה מה"דיאטה" וכל הקונוטציות השליליות שהיא קיבלה עם השנים…(אלה העוולות שאנו עשינו לה מה לעשות?? ). חושבים על הגבלה, על איסורים, שהנה נכנסים ל"תקופה של….." (יצא לך לקרוא את מכתב הפתיחה דובשנית? מפני שלכן אני שנים לא יכולתי לממש את החלום שלי). בקיצור, כולייייי איתך. אבל בדבר אחד אני נזהרת כמו מרותחין דובשנית!!!! לא לקחת אחריות על התוכנית . ממש ממש בשום אופן. זה דבר בל ייעשה למי שאין לו הסמכה בתחום הזה. כי זה ענין של בריאות ויותר. או-קי?? אבל, מה. שלא תיפלי ברוחך. יש לי רעיון!!! (לא ילך יהיו אחרים…). (אל תגידי, ניסיתי ניסיתי לא הלך לי. תשמעי…..). שלגיה והפי סיפרו, שלהן יש דיאטניות שחבל"ז. לא מאלה שרושמות על הנייר כך או אחרת ונפרדות לשלום מהבן אדם. הם סיפרו דברים שאני הייתי מופתעת, מפני שהיתה לי סטיגמה לא הכי על דיאטניות. אז….מסתבר שלחשוב כך זו הכללה. שלגיה למשל ספרה, שלה יש דיאטנית, מה זה נשמה. חבל"ז. שגם נפשית תומכת ועוזרת ואיכפת לה. שהמון בזכותה היא הגיעה לאן שהגיעה. ושהיא הולכת בראש איתה ואיך אפשר לשלב בין מה שלבה רוצה, מה מתאים לה וכו´. (כמו שאת כתבת לגבי הג´חנון? למה לא? בכיף!!! משערת שבמנה קטנה ). בכל אופן, דיאטנית שמתחברת גם לנשמה לא רק לגוף. (בדיוק מה שאנחנו צריכים/ות. אנחנו קודם כל בני אדם, ואחד הדברים שבלב לבו של הבית = הפורום שלנו, אלה השיחות על החיבור בבין הנפש לגוף. (עוד בטח ובמיוחד בתהליך הזה). ההפרדה בין השניים היא שעושה את הפיספוס הגדול!!! או-קי??). (דובשנית, למשל בטוח שיש פתרון להמרה לכמות הפירות שהיא הציעה לך בדבר אחר וכו´. ….). עוד "פטנט" שעזר לי. אינני יודעת כמה עזרה בבישול אפשרי שתקבלי מאמא דובשנית. היא בוודאי גם ככה עסוקה מעל מעל הראש. אני רואה מעצמי, ש-24 שעות ביממה לא מספיקים… אבל, יש והכנתי דברים נפלאים פנטסטיים דיאטטיים, באמת חבל על הזמן. שרק מלחשוב עליהם הנפש כבר היתה מאושרת עד הגג מנחת. (לא רק ג´חנון הוא כיף, יש עוד נפלאים וטובים, קחי ממני). וכשרציתי צ´ופר ביום, הרשיתי/מרשה לעצמי. רק כשאוכלים תזונה מאוזנת ונכונה (וטעימה) יש כבר שובע פיזי ונפשי בסיסי. שהלחץ "מלחפש/לחשוב" על עוד משהו טוב – יורדדדדד. יש סיפוק יחסית בנשמה, שגם אם תרצי חתיכה נוספת מ…X, את תסתפקי במעט. (בסופו של דבר יש גבול כמה אפשר עוד ועוד לאכול)….. בקיצור, השילוב של כל הדברים האלה (ויש עוד). נותן את אותותיו (לטובה…). נו, עכשו אנסה לשלוח את ההודעה. וגם לי יש עוד הרבה להספיק השבת. עוד נדבר.. דובשנית, תזכרייייייי – העיקר, אל דאגה!!!!! בכל לב איתך, דליה.

 

[דובשנית!]

את קוסמת שמחוללת ניסים ../images/Emo8.gif

דליה, כל הודעה שלך מעלה לי כזה חיוך על הפנים

ועכשיו נעבור לשאר תוכן ההודעה...

דבר ראשון אני קוראת לשלגייה והפי (אתן רואות את ההודעה???) שישלחו מסר או אפילו כאן בפורום (אם זה אפשרי) לקבלת קצת יותר מידע על הדיאטניות. מהדיאטנית שלי ממש לא בא לי לשמוע.

גם בפורום "דיאטות והשמנה" אני אנסה לברר יותר על דיאטניות (עד עכשיו הייתי נגד זה... כניראה טראומה

) ויש לי שאלה, הגובה שלי 160-161, ואין מה לעשות, חלק יתעצבנו כאן, אבל זה דבר שחשוב לי מאוד מאוד מאוד. אני רוצה לחזור למשקל היעד שלי שהיה 48. יכול להיות שאם אני אחשוב שב50-52 אני נראית טוב ומספיק לי אני אפסיק, אבל בעיקרון חשוב לי מאוד לחזור למשקל הזה (ונא לא לבוא אלי בתלונות...

) קיצר, השאלה היא, האם אתן חושבות שדיאטנית תסכים להוריד אותי למשקל הזה? ועוד דבר, אחרון וחביב, רשמת בקשר לבישול-אז רשות מאמא אני לא צריכה, כי לבשל זה אחד התחביבים שלי (ב"תקופה הרעה" שלי נקשרתי לזה יותר <בבעעעעעעעע> אבל אני עדיין מאוד אוהבת לבשל, ועזרת מאוד במטבח <אלעק עוזרת, מבשלת ואת הבלאגן משאירה.. סתאאאאאאאאאאם

>) קיצקוץ, אם יש לכם מתכונים לפשטידות/עוגות ועוד כל מיני דברים חביבים (לא בשר, זה הדבר שאני הכי פחות אוהבת לבשל) אני אשמח לקבל

מאווווווווד דובשיייייייי

 

[דליה גולן]

אביטל....פליז עזרה. ודובשנית....

דובשנית, אל תלכי שבי אחרי התדמית ששוטפים השכם וערב בפרסומות היום מתחת לכל נורמה שפויה... תחשבי בעצמך ותגידי את, האם לא יפה יותר להראות נשית וחטובה?? מאשר שדופה מדי שגובלת עד כדי מראה של מישהי שהבריאות שלה אינה במיטבה (בלשון המעטה). תעני לעצמך. (לא לי). אביטל בבקשה, תוכלי לעשות קישור למיני פורום מתכונים בוואלה. (עד שיהיה לנו משלנו)... תודה, דליה.

 

[אביטל +]

מותר לשאול משהו ?

למה חשוב לך כל כך להגיע למשקל הזה ?

 

[דובשנית!]

מחכה להמשך ../images/Emo8.gif

ותודה רבה על התגובה בינתיים אני משתדלת לשנן הכל ולהכניס ללב. לזכור ברגעים קשים יותר.

 

[vodka2]

מי העיז ל"רדת" עלייך? ../images/Emo150.gif

קודם כל לפני הכל תנשמי עמוק ותרגעי המצב הרבה יותר טוב ממה שאת חושבת, אין לי מושג בת כמה את אבל אם את מדברת על בית ספר זה אומר חופש לא? יש לך לפחות חודשיים עכשיו להפתיע את כל אותן חברות או כל המלגלגים למינייהם, חודשיים שאת יכולה להקנות לעצמך הרגלים בריאים להורדה, ובסופן אפילו לקנות מלתחה חדשה!!!!!!!! יעזור לך אם אספר לך סיפור אישי? כשסיימתי את היסודי הייתי אחת משתי הילדות השמנות ביותר בשכבה,(שתביני הייתי כל כך שמנה שאמא שלי הייתה תופרת לי את כל הבגדים כי התביישתי ללכת לקנות בחנויות) עד היום היסודי נחשב לאחד הסיוטים הגדולים שלי מהילדות לא הצטלמתי לשום תמונה ואם מישהו בטעות צילם אותי התמונה הושמדה מיד (אני רצינית אין לי שום תמונה בין גילאים 5 ל- 14), למרות הציונים הטובים שהיו לי בתעודה בחרתי תיכון לא לפי היכולות שלי אלה לפי לאן הכי פחות ילדים שהכירו אותי הולכים, וכך יצאתי לחופש הגדול, לא תכננתי את זה בהתחלה אבל מהר מאוד מצאתי את עצמי נמנעת מלאכול דברים מיותרים) משתדלת לבלות את רוב הזמן בחוץ, בעבודה או פעילות אחרת, (אני לא יודעת איך זה אצלך אבל יום בבית אומר יום של זלילה), כשסוף סוף תם החופש הגדול לא אגיד לך שהייתי ממש רזה, אבל הגעתי ביום הראשון עם מכנסי הג´ינס הראשונים שלי, ואני חושבת שזה אומר הכל לא? אז קצת אופטימיות תאמיני לי זה הזמן הכי טוב, להתחיל לשמור, וגם אם לא ירדו כל הקלוגרמים המיותרים, כל מהלך בחיים מתחיל בצעד קטן, אז תתחילי לצעוד ואנחנו נלווה אותך בכיף

 

[דובשנית!]

וודקה!! ../images/Emo24.gif

למרות שאני מתארת לעצמי שזה לא שמך...

אני שמחה בשבילך שירדת במשקל!! האם את עדיין בדיאטה? האמת היא שאני אף פעם לא הייתי שמנה. להפך, הייתי מהרזות האלה שאוכלות כמו בהמות ולא משמינות...

אבללל היכרתי מישהי ששינתה לי קצת את דפוסי החשיבה, וכשעליתי קצת במשקל (ועדיין הייתי רזה) הייתי שומעת אותה כל יום בטלפון מדברת על עצמה והמשקל שלה, והרעבות וכ´ו, ומהר מאוד אחרי העליה במשקל, מצאתי אותי כאנורקסית. טפו טפו טפו, לא עשיתי בעיות לאחר ש"תפסו" אותי (במשקל מאוד נמוך אומנם), אבל מכמה סיבות התרגלתי לאטרפים ועליתי 13 קילו מעל משקל היעד. בקשר לעצות שלך לצאת מהבית אני עושה את זה! מנסה לצאת כמה שיותר!!! אבל הלילות, אחחחחחחחחח הלילות

אינ מחוברת כל לילה (עכשיו כ-ל הלילה, בזמן לימודים זה היה עד 11 בערך) ובולסת בלי הפסקה. ברור לי שאנ לא רעבה, אבל המחשבות האלה, לא נותנות לי מנוחה

לא יודעת מה לעשות... לב|דובשי

 

[vodka2]

אל תספרי לאף אחד אבל...

אם החברה כאן היו יודעים את כל מה שעשיתי בנושא המשקל היו ממש ממש כועסים ומטיפים, אבל גם בסרט שלך הייתי, תמיד הייתי מעל המשקל האידיאלי עד שלפני 6 שנים בערך התחלתי בדיאטה שממש התמכרתי אליה הורדתי יותר מעשרים קילו, והגעתי למצב שלא יכולתי לשבת על כסאות בלי ריפוד או על הרצפה (מה שאני הכי אוהבת) כי העצמות שבלטו ממש כאבו מזה, ואז התחלתי עם מעבר מקיצוניות לקיצוניות מאנורקסיה לבולמניה, זה לא מצב נחמד ובטח שלא אידיאלי איך יוצאים מזה? לא יודעת אני חוטאת בזה מדי פעם גם היום, אין לי בעיה של לא לאכול שום דבר או אם אני אוכלת יותר מדי האצבע בגרון, אבל היום אני יודעת מה זה יכול לגרום ואני עושה הכל שהקטעים האלה לא יחזרו, אנחנו רק בני אדם וכולנו עושים טעויות, אולי תנסי למצוא לעצמך מטרה בחיים, לא חייב להיות משהו גרנדיוזי אבל משהו שיסיט את המחשבות מאוכל או מהפרעות האכילה, אולי להתנדב לאיזה פרוייקט? לא עולה לי שום דבר לראש כרגע חוץ ממגן דוד, אולי בגלל הסדרה בטלביזיה, או שתיצרי פרוייקט משלך, זה לא קל וזה הרבה עבודה מה שיכול לעזור לך, בכל מקרה בהצלחה.

 

[הגודל לא קובע]

לא דיברנו עוד על....

פעילות גופנית! לא כתבת מה קורה בתחום הזה. אני חושבת שמכיוון שאת צעירה, אפילו אם לא תשני את האכילה אבל תכפילי או תשלשי את הוצאת האנרגיה הגופנית ממש תראי הבדל. וזה יכול להיות גם רכיבה על אופניים או יוגה. יהודית