שוב בעניין בגדים

[מעיןבר]

שוב בעניין בגדים

אבל הפעם הרהור פילוסופי... אחרי שקיטרתי לכן כאן, הבעל המתוק שלי הודיע לי שהגיע הזמן שאקנה לי קצת בגדים. ביום שישי הלכתי לי עם אימי לקנות בגדים, נכנסנו לחנות ומיד שלפה עבורי המוכרת מספר גדול של זוגות מכנסיים לניסיון. מהיכרות עם גופי ביקשתי מכנסיים במידה 42 ואכן קיבלתי. כשנכנסתי לתא המדידה חשכו עיני - למרות שלא זכור לי שעליתי במשקל לאחרונה (אולי אפילו טיפלה ירדתי) אף אחד מזוגות המכנסיים (שגזרתם נמוכההה) לא נסגר. חוויה ממש לא מרנינה. התחלנו לנסות מכנסיים במידות גדולות יותר

ואם לקצר סיפור ארוך, יצאתי מהחנות עם 3 זוגות מכנסיים, כל אחד במידה אחרת: 40,42,44 (ואני רוצה להאמין ש-40 זו המידה האמיתית

). עכשיו תשאלו, מה כ"כ פילוסופי? ובכן, למכנסיים גזרות שונות, חלקן נמוכות יותר וחלק גבוהות. סביר להניח שמידתי באיזור האגן אינה שווה למידתי באיזור המותן, ואז פתאום המידה הופכת מסתם מספר אקראי למשהו מתייג. אינני בעלת גוף של בובת ברבי וכנראה גם לא אהיה, אז למה אני מרגישה כ"כ רע עם תוית שהמספר 44 מתנוסס עליה בעוד ש- 40 עושה אותי שמחה? למה אי אפשר כמו במטוסים, או יותר טוב, בכסף - כמה שיותר גדול יותר טוב? למה אני חשה צורך טיפשי להתאים לסטנדרטים מופרכים של מראה ומסתכמים במידת המכנסיים?

 

[אמא של אחת וחצי]

אכן הרהור פילוסופי../images/Emo3.gif

ולמימד הפרקטי - אני מזמן הבנתי שגזרות נמוכות לא עושות עמי חסד, ולכן, אני תמיד מבקשת רק גזרות גבוהות. חוסך מדידות סרק, חוסך עוגמת נפש ובד"כ המידה יותר קטנה. זו התובנה שלי, אבל חכי לתגובות של פילוסופיות הפורום.

 

[lulyK]

תעשי כמו סיינפלד,

תחליפי תוויות.

 

[עמית@]

המידות הולכות וקטנות..

באמת. ובאשר לפילוסופיה, קצת קשה לי להקליד ביד אחת (דורון יונקת עלי בצורה פילוסופית ופרקטית כאחת) אז אני אענה בהמשך..

 

[tookish]

ממליצה לעשות משהו מאוד פשוט../images/Emo3.gif

פשוט תגזרי את התגיות מהמכנסיים. ותקחי בחשבון שכל חברה יש לה את הגזרות שלה והמידות שלה .

 

[mummy]

למה? כי את חיה כאן, נושמת את אויר

המדיה, הפרסומות, הסרטים, העיתונים, החברות, החברים - ולא משנה כמה אינטינגלנטיות אנחנו, זה עובד עלינו אם נרצה ואם לא. צריך הרבה מאד עבודה קשה כדי להתנתק מזה, לא להיות מושפעות, לא להתבאס מהמספר ומתוויות בכלל. אם יש לך כוח להשקיע את העבודה הזו, אז לכי על זה. בהנחה שיש לך דברים יותר חשובים בחיים (...) תזכרי שזה לא באמת אומר שאת לא בסדר אלא להפך, שאת נורמלית, ושהעולם שאנחנו חיות בו הוא זה שלא נורמלי. הסטנדרטים שמנסים להכתיב לנו הם לא מציאותיים ולא אנושיים ואילו אנחנו מה לעשות, רובנו בהחלט אנושיות... מה לא בסדר במידה 44/42 בגיל 30+/- ועוד אחרי הריון ולידה אחד או אפילו שניים? חוץ מזה, והכי חשוב - זה הרי לא באמת משנה מה כתוב על הפתקית. מה שחשוב זה איך את מרגישה בתוך זה, ואיך זה נראה (או יותר נכון, איך את מרגישה שזה נראה). אז איך זה נראה? אני בטוחה שזה יושב עליך מצויין

... תתחדשי!

 

[מעיןבר]

ציפית לתגובה שלך

אני מכירה את התיאוריה כ"כ טוב ובסופו של דבר במעשה זה קשה ואני מתבאסת. נקודה אחת קטנה פתרתי - לאמא שלי יש תסביך משקל והיא מאוד-מאוד-מאוד רזה, היא גם מקרינה עלינו ("את צריכה לרזות"

). כשאמרתי באיזה שהוא שלב בחנות שאני כבר לא אהיה מידה 38, היא אמרה - עוד תהיי, אז עניתי לה שאני ממש לא מתכוונת להיכנס לסד של דיאטה בשביל היעד הזה, היא אמרה שמבחינתה זה ממש לא קשה. לי זה כן קשה, אז הודעתי לה חד משמעית שזו אני, זה מה שיש ושתתרגל

 

[lulyK]

זו הנקודה המרכזית ../images/Emo13.gif

איך לא להמשיך את הסיפור הזה הלאה, לבנות שלנו (שהלוואי ויהיו לי

). גם אני ניחנתי באמא רזה וחתיכה, אבל לשמחתי היא מצויידת במשקפיים ורודים בכל מה שקשור לאיך שאני נראית (אני זוכרת את הפעם הראשונה שהיא ראתה אותי בביקיני אחרי שהשתחחרתי מהצבא עם 13 קילו עודפים "זה נראה שונה, אבל מתרגלים")

 

[mummy]

../images/Emo6.gif אין עליה, אמא שלך. אחת ויחידה

כבר אמרתי לך מזמן, שתבוא לתת לאמא שלי שיעורים. בפרגון אמיתי כמו שאומרים "שאינו תלוי בדבר" (במקרה הספציפי הזה גם לא בדבר עצמו... לא שאני חושבת שנראית רע כשהשתחררת מהצבא כמובן. נהפוך הוא

). מה שמזכיר לי, מה עם התמונה ההיא האלמותית? היא אצלי בכלל או אצלך?

 

[lulyK]

יש לי אותה באלבום שעשית לי

כשהתחתנתי. אני אסרוק בקרוב (תכיני את הממחטות).

 

[mummy]

אח, נזכרתי איזה משקיענית הייתי פעם

תשלחי לי קודם לאישור לפני פרסום (אני מזכירה לך שיש לי פה כמה חברות עורכות דין לוחמניות)

 

[עכשיו אמא של גל]

אני מזמינה אותך לסבתות שלי שם בכל

מצב יגידו לך שרזית ושאת לא אוכלת מספיק

 

[מעיןבר]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

 

[רות י]

הלוואי עלי אמא כזו... אמא שלי היתה

מעדיפה אותה שחומה (מולאטית) ושדופה (כיאה ליוצאת ברזיל טיפוסית), ואף לא חוסכת במילים.

 

[lulyK]

אני צריכה לספר לה שכתבתי עליה דברים

טובים, כי כמה שהיא מפרגנת, ככה אני הבת הביקורתית המגעילה

 

[עמית@]

יש לי את אותה האמא, בלי המשקפיים...

להפך.. היא היתה עושה לנו שקילות, ותמיד זה לא היה בסדר (ואתן יודעות איך אני נראית, שמנה אני לא..) ותמיד תמיד "את לא נשית מספיק, לא תמצאי ככה גבר" נו שוין, פסיכולוגית..

 

[mummy]

עד כדי כך אני צפויה ומשעממת...

אז הנה עוד אחת צפויה ומשעממת:

לתשובה שנתת לאמא שלך. אם מולה הצלחת לפתור את העניין הלא פשוט הזה, ועל זה הצלחת להתגבר, נראה לי שאת לגמרי בדרך הנכונה. עוד מאמץ קטן, ושום תווית שבעולם לא תצליח לבאס אותך יותר

 

[מעיןבר]

את ממש לא צפויה

באמת חיכיתי לתגובה שלך. מה שהתכוונתי הוא שאני יודעת בתיאוריה שאסור לי ליפול למלכודות הללו של תוויות עם מספרים, אבל אני לא מצליחה להמנע חמליפול אליהן.

 

[אמא של אחת וחצי]

מנצל"שת לסיפור קטן על השפעת המדיה

הבת היקרה, האהובה והרזה שלי (עוד מעט בת 5, שוקלת 14.5 ק"ג) אמרה לסבתא שלה, כשהציעה לה ממתק: "רק אחד, כי אני לא רוצה להשמין. אני רוצה להיות רקדנית בלט ורקדניות בלט צריכות להיות מאוד רזות."

לבי נכמר כששמעתי את הדברים. היא בוודאי לא שמעה את זה ממני. נורא קשה להיות בצד של המחנך ומעצב תפיסת החיים ברגעים כאלה.

 

[מעיןבר]

../images/Emo4.gif היא לומדת בלט?

דיברת עם המדריכה שלה? אני לא בטוחה שזה בהשפעת המדיה שנמע יותר כמו משהו שהיא שמעה ממקור סמכותי ואם כן, צריך לעצור את זה כבר עכשיו