או-הו, כמה שלי יש לומר בנושא
לדעתי, משנה לשנה ומעונה לעונה עושים פחות בגדים לבישים ואנושיים. איפשהו, מישהו החליט שרק נשים במידות קטנות קיצונית צריכות להתלבש, וכל היתר לובשות אוהל עשר או יושבות בבית ערומות. זה מתחיל מזה שמידה 42 נחשבת "מידה גדולה", ונמשך בזה שאין שום סטנדרט, ואם יש, אפ'חד לא עומד בו. מידה 40 זו לא מידה 40. כמה פעמים שמעתן בחנות "לחברה הזו יש מידות קטנות"? והגזרות הנמוכות האלו, שלא מחמיאות לאף אחת, ומציגות ילדות בנות 12 (שהן היחידות שמצליחות להדחס למידה הבלתי אפשרית שלהן) כמו אלילות מין או אינסטלטוריות לעת מצוא? והעובדה שבלי בושה, בפוקס אמרו לי פעם, שמעבר למידה 3 (שהיא שוות ערך למידה 1 בכל מדינה מערבית) הם לא מייצרים חולצות צבעוניות- רק שחור ולבן? וזה שעל כל זוג מכנסיים שאני קונה, אני צריכה להוסיף 30 ש"ח לקיצור, כי מישהו החליט לכולנו רגליים שמגיעות עד הצוואר? למה את מתבאסת? כי זה מבאס לבלות שעות ארוכות בנדידה ובמדידה, ולא למצוא כלום, ולהרגיש כמו פרת הבשן כשאת סתם רזונת ולא אנורקטית לחלוטין. כי כולנו נושמות את מה שמטמפטפים לנו, וכי אין אופציה אחרת, שפויה יותר, לצערי. אני לא קיצונית בדרך כלל, ולא נוטה להאמין לכל מיני תיאוריות קונספירציה וממבו-ג'מבו סופר פמיניסטי, אבל אני בהחלט מאמינה, שהדחיפה הזו לנשיות שדופה, היא הדרך של גברים במאה ה-21 לדכא נשים. באמצעות רעב. (המלצה מעשית- לבקר בחנות של יעל אורגד)