שוב הוא הגיע והעצב .... רק אתן תבינו
היי בנות יקרות, מרגישה שרק כאן אני יכולה לפרוק ולתת מקום לעצב שממלא אותי כל חודש מחדש ... והנה הוא כאן... והאפליקציה בדיוק מקפיצה לי התראה "המחזור שלך יתחיל בעוד יומיים" אז למה הוא הקדים????
אז שוב המחזור הגיע, שוב העיניים מלאות דמעות, הלב כואב, שוב תחושה של חוסר שליטה ושוב איבוד עשתונות ודברים הזויים שיוצאים לי מהפה והכל כמובן יוצא על בן הזוג שמתנהג למופת אבל מציין שאם זה ימשיך לנהל לנו את החיים זה יהרוס את הזוגיות.... אין לי כבר סבלנות ואני מרגישה שזה משתלט לי על כל חלק וחלק בחיים, על הכל! אני לא מצליחה לשחרר ואולי גם לא רוצה? והכי מפחדת מהיום שזה כבר יגיע... ואז מה? לצד החרדות שיהיו עד הסקירה מה אני אמורה להיות שמחה? פתאום שלווה? לחייך?
בקצרה ולמי שלא מכירה- עברו 4 חודשים וחמישה ימים מאז ההפלה.
הריון ראשון, בן , מלא חלומות שהתנפצו ברגע אבל לא הייתה ברירה.
מאז כבר השלמתי עם זה שכנראה לתינוק הזה לא היה מקום פה אבל יבוא אחר... ועכשיו אני כבר יותר זמן לא בהריון ממה שהייתי והחור והעצב ממשיכים לגדול...
אני כביכול חיה את חיי , לא רע לי יש לי בנזוג מהמם , חברות , משפחה , עבודה, קניתי בית אני טסה לחו"ל אבל משהו חסר.
והקושי הכי גדול הוא להשלים עם זה שפעם ראשונה בחיי אין לי שליטה על מה שקורה , למרות שמאוד מאוד הייתי רוצה שתיהיה לי.
וכן ... נראה שהכל תקין, הייתי פעמיים אצל רופא נשים אחרי ההפלה ( הרופא שלי הרגיל ועוד מומחה) והם אמרו שנראה שהכל תקין ואני מבינה שכנראה אני צריכה רק סבלנות ושהגוף יחלים וכל השטויות האלה כי בסופו של דבר כבר נקלטתי אז אני בסדר לא? אבל לא !! לא בא לי לשמוע את זה וזה גם לא מעניין , ומי המציא שהכי פוריים אחרי הפלה? ועדין , על אף ההגיון הבריא שאני מנסה להאחז בו ולחשוב בצלילות זה משתלט...
אמנם מקבלת מחזור כל חודש מאז אבל לא מצליחה לזהות ביוץ ומחודש לחודש המחזור מתקצר והוסת מגיעה מוקדם יותר והיאוש רק גדל ונראה שנעשה יותר נוח!
סליחה על החפירה! הייתי חייבת לפרוק.
היי בנות יקרות, מרגישה שרק כאן אני יכולה לפרוק ולתת מקום לעצב שממלא אותי כל חודש מחדש ... והנה הוא כאן... והאפליקציה בדיוק מקפיצה לי התראה "המחזור שלך יתחיל בעוד יומיים" אז למה הוא הקדים????
אז שוב המחזור הגיע, שוב העיניים מלאות דמעות, הלב כואב, שוב תחושה של חוסר שליטה ושוב איבוד עשתונות ודברים הזויים שיוצאים לי מהפה והכל כמובן יוצא על בן הזוג שמתנהג למופת אבל מציין שאם זה ימשיך לנהל לנו את החיים זה יהרוס את הזוגיות.... אין לי כבר סבלנות ואני מרגישה שזה משתלט לי על כל חלק וחלק בחיים, על הכל! אני לא מצליחה לשחרר ואולי גם לא רוצה? והכי מפחדת מהיום שזה כבר יגיע... ואז מה? לצד החרדות שיהיו עד הסקירה מה אני אמורה להיות שמחה? פתאום שלווה? לחייך?
בקצרה ולמי שלא מכירה- עברו 4 חודשים וחמישה ימים מאז ההפלה.
הריון ראשון, בן , מלא חלומות שהתנפצו ברגע אבל לא הייתה ברירה.
מאז כבר השלמתי עם זה שכנראה לתינוק הזה לא היה מקום פה אבל יבוא אחר... ועכשיו אני כבר יותר זמן לא בהריון ממה שהייתי והחור והעצב ממשיכים לגדול...
אני כביכול חיה את חיי , לא רע לי יש לי בנזוג מהמם , חברות , משפחה , עבודה, קניתי בית אני טסה לחו"ל אבל משהו חסר.
והקושי הכי גדול הוא להשלים עם זה שפעם ראשונה בחיי אין לי שליטה על מה שקורה , למרות שמאוד מאוד הייתי רוצה שתיהיה לי.
וכן ... נראה שהכל תקין, הייתי פעמיים אצל רופא נשים אחרי ההפלה ( הרופא שלי הרגיל ועוד מומחה) והם אמרו שנראה שהכל תקין ואני מבינה שכנראה אני צריכה רק סבלנות ושהגוף יחלים וכל השטויות האלה כי בסופו של דבר כבר נקלטתי אז אני בסדר לא? אבל לא !! לא בא לי לשמוע את זה וזה גם לא מעניין , ומי המציא שהכי פוריים אחרי הפלה? ועדין , על אף ההגיון הבריא שאני מנסה להאחז בו ולחשוב בצלילות זה משתלט...
אמנם מקבלת מחזור כל חודש מאז אבל לא מצליחה לזהות ביוץ ומחודש לחודש המחזור מתקצר והוסת מגיעה מוקדם יותר והיאוש רק גדל ונראה שנעשה יותר נוח!
סליחה על החפירה! הייתי חייבת לפרוק.