שוב הכל מתחיל
אני מנסה לעשות סדר בדברים וכל מה שיוצא לי זו רק אנדרלמוסיה גדולה יותר.. האמת שאני נמצאת בתקופה לחוצה של מבחנים ועבודה ולהוסיף לזה את המצב הנפשי שדי התערער לו בתקופה הזו...די עצוב. השבוע הייתי בבית של ההורים. אני ואמא שלי בנתק די ארוך... המצב הנפשי שלה התערער לו עם השנים...וצלצול הטלפון שלה די הדהים אותי. היא לעולם לא התקשרה אלי מאז שעזבתי את הבית. הקול שלה היה היסטרי והיא ביקשה שאגיע והייתי באמצע יום לימודים וסירבתי. האמת שהייתי מבוהלת ודי חששתי מהצלצול הזה ועוד יותר מהתגובה הזו שלה. חששתי שהיא תרצה להתעמת איתי או להתנצל..לא יודעת. דווקא בכיוון הזה חשבתי. היא בכתה בטלפון וביקשה שאגיע ובפעם השנייה סירבתי ואמרתי לה שאני אשתדל להגיע אחרי הלימודים. ביטלתי את המשמרת לעבודה... ערכתי הכנות נפשיות עם החבר שלי בטלפון ונסעתי אליה. האישה מטורפת. ואני כנראה לא השכלתי להבין את זה ולהשלים עם זה. את האישה הזו הייתי צריכה למחוק מהתודעה שלי ובטח ובטח מצלצול טלפון שמגיע אחרי שנים של חוסר תקשורת או תקשורת לקויה. המצב הנפשי שלה הוא מעורער כיום והיא מטופלת עם תרופות ובכל זאת מצאתי את עצמי מגיעה לשם עם דפיקות לב מואצות וציפיה כמוסה שמשהו יקרה שם היום. הסיבה היתה שולית אך עבורה כנראה גרנדיוזית למדי כי היא המשיכה לבכות. כל כך כעסתי שלא יכולתי לדבר. רק צעקתי עליה: שלא תעזי יותר להתקשר אלי..ויצאתי משם עצבנית ובוכה. מאז ועד עתה הפלאשבקים לא עוזבים אותי... אני די חוששת כי אני בתחילתה של תקופת המבחנים ולא מצליחה בכלל להתרכז. את המשמרות בעבודה ביטלתי השבוע. הפסיכולוגית שלי מעצבנת אותי...אולי בגלל שאני חסרת סבלנות אז בוחרת שלא ללכת אליה..... אני מותשת מעט מכל הבלאגן הזה...
אני מנסה לעשות סדר בדברים וכל מה שיוצא לי זו רק אנדרלמוסיה גדולה יותר.. האמת שאני נמצאת בתקופה לחוצה של מבחנים ועבודה ולהוסיף לזה את המצב הנפשי שדי התערער לו בתקופה הזו...די עצוב. השבוע הייתי בבית של ההורים. אני ואמא שלי בנתק די ארוך... המצב הנפשי שלה התערער לו עם השנים...וצלצול הטלפון שלה די הדהים אותי. היא לעולם לא התקשרה אלי מאז שעזבתי את הבית. הקול שלה היה היסטרי והיא ביקשה שאגיע והייתי באמצע יום לימודים וסירבתי. האמת שהייתי מבוהלת ודי חששתי מהצלצול הזה ועוד יותר מהתגובה הזו שלה. חששתי שהיא תרצה להתעמת איתי או להתנצל..לא יודעת. דווקא בכיוון הזה חשבתי. היא בכתה בטלפון וביקשה שאגיע ובפעם השנייה סירבתי ואמרתי לה שאני אשתדל להגיע אחרי הלימודים. ביטלתי את המשמרת לעבודה... ערכתי הכנות נפשיות עם החבר שלי בטלפון ונסעתי אליה. האישה מטורפת. ואני כנראה לא השכלתי להבין את זה ולהשלים עם זה. את האישה הזו הייתי צריכה למחוק מהתודעה שלי ובטח ובטח מצלצול טלפון שמגיע אחרי שנים של חוסר תקשורת או תקשורת לקויה. המצב הנפשי שלה הוא מעורער כיום והיא מטופלת עם תרופות ובכל זאת מצאתי את עצמי מגיעה לשם עם דפיקות לב מואצות וציפיה כמוסה שמשהו יקרה שם היום. הסיבה היתה שולית אך עבורה כנראה גרנדיוזית למדי כי היא המשיכה לבכות. כל כך כעסתי שלא יכולתי לדבר. רק צעקתי עליה: שלא תעזי יותר להתקשר אלי..ויצאתי משם עצבנית ובוכה. מאז ועד עתה הפלאשבקים לא עוזבים אותי... אני די חוששת כי אני בתחילתה של תקופת המבחנים ולא מצליחה בכלל להתרכז. את המשמרות בעבודה ביטלתי השבוע. הפסיכולוגית שלי מעצבנת אותי...אולי בגלל שאני חסרת סבלנות אז בוחרת שלא ללכת אליה..... אני מותשת מעט מכל הבלאגן הזה...