שוב התייעצות
פשוט ממש חשוב לי לשמוע עצות מאנשים רוחניים
מה הייתם עושים במקרה הבא:
אני עובדת עם מישהי, רק היא ואני לבד. היא סובלת ממצבי רוח משתנים בקיצוניות ממש ממש קשה.
כשהיא בטוב, היא מדברת מלא, צוחקת וכו'... ואז פתאום ביום בהיר היא בדאון וזה הופך לקיצוניות השניה של שתיקה.
אני לא לוקחת שום דבר אישי, כי אני יודעת שהיא כזו.
העניין הוא שלדעתי אי אפשר פעם להיות ב"היי" מטורף... לדבר לצחוק להיות ב"אובר" שמחה...ואז בשניה להשתתק לכמה ימים טובים... ממש ממש דממה... אפילו מענה טלפוני ללקוחות הוא בצורה ממש ממש קשה ולא נעימה.
אני החלטתי שלי אישית זה לא מתאים, וזה אחריי שהמקרה חזר על עצמו המון פעמים.
מציינת דבר נוסף, אני לא הרמתי איתה ידיים מהר. בעבר שוחחתי איתה כמה פעמים על הנושא, אבל זה לא משתנה. הארתי ממש את תשומת ליבה לעניין.
לא מתאים לי יום אחד כשבא לה אז להיות איתי "החברות הכי טובות" (זה רק אני והיא נמצאות ולכן מן הסתם שיש קשר גם חברי), ואז בבום להיות קרה ובקושי להגיד לי אפילו שלום בבוקר.
זה לא קשור אליי, אני יודעת, גם בתקופות שהיו איתנו עוד המון עובדים היא הייתה מתנהגת ככה. כולם תמיד היו מדברים עליה וממש שמו לה תויות של "פסיכית" ואני לא חשבתי עליה כך השתדלתי גם לא לרכל עליה.
תמיד נתתי לך קרדיט והבנתי אותה.. ואף תרמתי לה רבות להתפתחות האישית שלה... אבל יש גבול ואני לא רוצה להיות תלויה במצבי רוח שלה.
לכול אדם יש תקופות יותר עייפות... אבל כאן היא אפילו בקושי אומרת שלום... ואני רק מבקשת את המינימום של אמירה שלום כמו שצריך ואפילו לשתף ב:"אני ממש עייפה או משהו...." אבל לא לשתוק כול כך המון זמן.
פתאום לא לדבר למשך כמה ימים טובים ולעיתים אף שבועות זה מאוד קשה לי. ומה שהכי קשה לי זה שאני לא מוכנה להתאים את עצמי אל מצבי הרוח המשתנים שלה.
אני מנסה שזה יהיה רק דיבור שנוגע לעבודה, ולא מעבר... ואז נוצר מצב של שתיקה כבר כמה שבועות רצופים.
אם אני קצת אדבר איתה היא שוב תחזור למצב רוח הטוב שלה ולהיות "אובר" שמחה... ולא בא לי את זה.
מצד שני אני מרגישה שאני מענישה אותה בחומרה. אבל אני באמת חושבת על עצמי והקיצוניות הזאת לא עושה לי טוב ואני מעדיפה להתרחק ממנה.
מעדיפה שלפחות זה יהיה ייציב, אומנם זה לא מה שאני רוצה כי הייתי שמחה אילו היינו מנהלות יחסים רגילים של קלילות ושמחה וכיף.
אבל זה בלתי אפשרי... כי היא לא ייציבה.
מה הייתם עושים במקומי?
פשוט ממש חשוב לי לשמוע עצות מאנשים רוחניים
מה הייתם עושים במקרה הבא:
אני עובדת עם מישהי, רק היא ואני לבד. היא סובלת ממצבי רוח משתנים בקיצוניות ממש ממש קשה.
כשהיא בטוב, היא מדברת מלא, צוחקת וכו'... ואז פתאום ביום בהיר היא בדאון וזה הופך לקיצוניות השניה של שתיקה.
אני לא לוקחת שום דבר אישי, כי אני יודעת שהיא כזו.
העניין הוא שלדעתי אי אפשר פעם להיות ב"היי" מטורף... לדבר לצחוק להיות ב"אובר" שמחה...ואז בשניה להשתתק לכמה ימים טובים... ממש ממש דממה... אפילו מענה טלפוני ללקוחות הוא בצורה ממש ממש קשה ולא נעימה.
אני החלטתי שלי אישית זה לא מתאים, וזה אחריי שהמקרה חזר על עצמו המון פעמים.
מציינת דבר נוסף, אני לא הרמתי איתה ידיים מהר. בעבר שוחחתי איתה כמה פעמים על הנושא, אבל זה לא משתנה. הארתי ממש את תשומת ליבה לעניין.
לא מתאים לי יום אחד כשבא לה אז להיות איתי "החברות הכי טובות" (זה רק אני והיא נמצאות ולכן מן הסתם שיש קשר גם חברי), ואז בבום להיות קרה ובקושי להגיד לי אפילו שלום בבוקר.
זה לא קשור אליי, אני יודעת, גם בתקופות שהיו איתנו עוד המון עובדים היא הייתה מתנהגת ככה. כולם תמיד היו מדברים עליה וממש שמו לה תויות של "פסיכית" ואני לא חשבתי עליה כך השתדלתי גם לא לרכל עליה.
תמיד נתתי לך קרדיט והבנתי אותה.. ואף תרמתי לה רבות להתפתחות האישית שלה... אבל יש גבול ואני לא רוצה להיות תלויה במצבי רוח שלה.
לכול אדם יש תקופות יותר עייפות... אבל כאן היא אפילו בקושי אומרת שלום... ואני רק מבקשת את המינימום של אמירה שלום כמו שצריך ואפילו לשתף ב:"אני ממש עייפה או משהו...." אבל לא לשתוק כול כך המון זמן.
פתאום לא לדבר למשך כמה ימים טובים ולעיתים אף שבועות זה מאוד קשה לי. ומה שהכי קשה לי זה שאני לא מוכנה להתאים את עצמי אל מצבי הרוח המשתנים שלה.
אני מנסה שזה יהיה רק דיבור שנוגע לעבודה, ולא מעבר... ואז נוצר מצב של שתיקה כבר כמה שבועות רצופים.
אם אני קצת אדבר איתה היא שוב תחזור למצב רוח הטוב שלה ולהיות "אובר" שמחה... ולא בא לי את זה.
מצד שני אני מרגישה שאני מענישה אותה בחומרה. אבל אני באמת חושבת על עצמי והקיצוניות הזאת לא עושה לי טוב ואני מעדיפה להתרחק ממנה.
מעדיפה שלפחות זה יהיה ייציב, אומנם זה לא מה שאני רוצה כי הייתי שמחה אילו היינו מנהלות יחסים רגילים של קלילות ושמחה וכיף.
אבל זה בלתי אפשרי... כי היא לא ייציבה.
מה הייתם עושים במקומי?
