שוב ושוב ושוב המחלה הנוראית הזו...
שלום שמי רעות (השם בו אני נכנסת שייך לשכני הצעיר) אימי נפטרה לפני 10 שנים מסרטן המעי הגס לאחר 5 שנים של מאבק עיקש. מאז, המחלה הנוראית הזו כמו רודפת אותי. ברחוב שלי נפטרו עוד שישה אנשים שהכרתי היטב מסרטן. אנחנו רחוב קטן שבו כולם מכירים את כולם, שכונה דתית , נפגשים בבית הכנסת, אנשים טובים ופשוטים. כל מקרה מוות כזה מוציא אותי מאיזון. בשנה וחצי האחרונות אני עובדת במשרד קטן עם זוג בוסים, בעל ואישה. עבודה שקשורה לתחום החינוך. אני אוהבת את הזוג הזה מאוד והם שימשו לי כמו משפחה. התייחסו אלי כמו אל ביתם. אתמול הודיעה לי הבוסית שלי שנמצא לבעלה סרטן בריאות. אני לא מסוגלת לחשוב עליו בלי לחשוב על מוות. זה מפריע לי מאוד אבל החיים אימתו אותי עם המוות פעמים כה רבות. בלילה קמתי בבהלה ונזכרתי שכך בדיוק חלפו עלי הלילות בהיותי צעירה יותר כשאימי הייתה חולה. האם יש נחמה? אגב אני מטופלת על ידי פסיכולוגית כבר שנתיים בנסיון להתמודד עם פחדי מהמוות אך ללא הועיל עד כה.
שלום שמי רעות (השם בו אני נכנסת שייך לשכני הצעיר) אימי נפטרה לפני 10 שנים מסרטן המעי הגס לאחר 5 שנים של מאבק עיקש. מאז, המחלה הנוראית הזו כמו רודפת אותי. ברחוב שלי נפטרו עוד שישה אנשים שהכרתי היטב מסרטן. אנחנו רחוב קטן שבו כולם מכירים את כולם, שכונה דתית , נפגשים בבית הכנסת, אנשים טובים ופשוטים. כל מקרה מוות כזה מוציא אותי מאיזון. בשנה וחצי האחרונות אני עובדת במשרד קטן עם זוג בוסים, בעל ואישה. עבודה שקשורה לתחום החינוך. אני אוהבת את הזוג הזה מאוד והם שימשו לי כמו משפחה. התייחסו אלי כמו אל ביתם. אתמול הודיעה לי הבוסית שלי שנמצא לבעלה סרטן בריאות. אני לא מסוגלת לחשוב עליו בלי לחשוב על מוות. זה מפריע לי מאוד אבל החיים אימתו אותי עם המוות פעמים כה רבות. בלילה קמתי בבהלה ונזכרתי שכך בדיוק חלפו עלי הלילות בהיותי צעירה יותר כשאימי הייתה חולה. האם יש נחמה? אגב אני מטופלת על ידי פסיכולוגית כבר שנתיים בנסיון להתמודד עם פחדי מהמוות אך ללא הועיל עד כה.
