שחר של טללים
New member
שוב- חיזוק חיובי לליאור של חנה../images/Emo47.gif
כתבתי את זה כתגובה בתוך שירשור- אבל זה הלך לאיבוד בנבכי ההודעות למטה ולא קיבל את תשומת הלב המתאימה: רק אחרי שליאור התקשר אלי ביום חמישי בערב ועדכן אותי לגבי הפגישה (שלא הצלחתי להגיע אליה...חבל לי וחבל לי) והסביר לי את השתלשלות דרכו של הפורום, הבנתי "מי נגד מי". כמו שאמרתי לליאור בטלפון ואני אומרת לחנה עכשיו ולכולם- כל הכבוד איזה כייף לראות את המעורבות הזו, שהיא לא בהכרח ברורה מאליו. לא כל הבעלים, אפילו לאחר טיפולים, כאלו מחוברים לקטע. הבעל האישי שלי, שאני מתה עליו לחלוטין, פשוט חי לו בספירה אחרת, ממשיך את החיים בקצב של קודם ואף יותר ורק מדי פעם כשהוא ניצב חזיתית מול הבטן הכדורגלית שלי- הוא מוצא את ההזדהות האבודה. האמת שאני זוכרת, גם בהריון הקודם, עם שחר (הריון טבעי לחלוטין) - נורא התאכזבתי שאני בעצם עוברת הכל די לבד ולא בצוות, בהתאם לרמת הציפיות שלי וזאת למרות שעשינו לנו קורס הכנה ללידה, שמצאנו כנורא משעשע ומקרב. מה שכן- בלידה עצמה הוא מאוד עזר לי וכשהיפהפיה הקטנה יצאה לאור- הוא הראשון שתפקד, שחיתל אותה, שעשה אמבטיות, שקם בלילה להחליף לה ולהביא אותה אלי למיטה נקיה ומוכנה להנקה. אב למופת. אז גם שעכשיו, למרות שקיוויתי שכבר זרמו הרבה מים, 10 שנים, התבגרנו, המון חיכינו, עברנו את סאגת הטיפולים והגענו עד הלום...חשבתי שהוא יהיה הרבה יותר מזוהה ומחובר ו...התאכזבתי קשות. ואני לא יכולה שלא "להתבעס" מהפעילויות השוטפות, שלא פוסקות והעיסוק בתחביבים שגוזלים הרבה זמן והעובדה שהיצור הנ"ל לא מצליח להגיע הביתה לפני 20:00 בשום יום. למרות הכל אני מתנחמת בעובדה שברגע האמת- הוא מתפקד כראוי. ולכן- אני חוזרת לזוג המקסים- חנה@ליאור ומכריזה בלא מעט קנאה... שאני גאה בכם!
כתבתי את זה כתגובה בתוך שירשור- אבל זה הלך לאיבוד בנבכי ההודעות למטה ולא קיבל את תשומת הלב המתאימה: רק אחרי שליאור התקשר אלי ביום חמישי בערב ועדכן אותי לגבי הפגישה (שלא הצלחתי להגיע אליה...חבל לי וחבל לי) והסביר לי את השתלשלות דרכו של הפורום, הבנתי "מי נגד מי". כמו שאמרתי לליאור בטלפון ואני אומרת לחנה עכשיו ולכולם- כל הכבוד איזה כייף לראות את המעורבות הזו, שהיא לא בהכרח ברורה מאליו. לא כל הבעלים, אפילו לאחר טיפולים, כאלו מחוברים לקטע. הבעל האישי שלי, שאני מתה עליו לחלוטין, פשוט חי לו בספירה אחרת, ממשיך את החיים בקצב של קודם ואף יותר ורק מדי פעם כשהוא ניצב חזיתית מול הבטן הכדורגלית שלי- הוא מוצא את ההזדהות האבודה. האמת שאני זוכרת, גם בהריון הקודם, עם שחר (הריון טבעי לחלוטין) - נורא התאכזבתי שאני בעצם עוברת הכל די לבד ולא בצוות, בהתאם לרמת הציפיות שלי וזאת למרות שעשינו לנו קורס הכנה ללידה, שמצאנו כנורא משעשע ומקרב. מה שכן- בלידה עצמה הוא מאוד עזר לי וכשהיפהפיה הקטנה יצאה לאור- הוא הראשון שתפקד, שחיתל אותה, שעשה אמבטיות, שקם בלילה להחליף לה ולהביא אותה אלי למיטה נקיה ומוכנה להנקה. אב למופת. אז גם שעכשיו, למרות שקיוויתי שכבר זרמו הרבה מים, 10 שנים, התבגרנו, המון חיכינו, עברנו את סאגת הטיפולים והגענו עד הלום...חשבתי שהוא יהיה הרבה יותר מזוהה ומחובר ו...התאכזבתי קשות. ואני לא יכולה שלא "להתבעס" מהפעילויות השוטפות, שלא פוסקות והעיסוק בתחביבים שגוזלים הרבה זמן והעובדה שהיצור הנ"ל לא מצליח להגיע הביתה לפני 20:00 בשום יום. למרות הכל אני מתנחמת בעובדה שברגע האמת- הוא מתפקד כראוי. ולכן- אני חוזרת לזוג המקסים- חנה@ליאור ומכריזה בלא מעט קנאה... שאני גאה בכם!