שוב יידיש חרדית

[קאַטאָוועס]

שוב יידיש חרדית

אחרי הדיון שהיה כאן על היידשי החרדית, והיות ולא הייתי בטוח שהשירשור יוקפץ אני אפתח חדש. הבאתי שני צילומים מסיאור על הגדה של פסח ביידיש שיצאה ע"י ת"ת של חסידות רוז´ין בתקופה האחרונה. לפי הניקוד אפשר לראות איך מבטאים ואיך מדברים בחסידות הזאת בירושלים.

 

[קאַטאָוועס]

מס´ 2

 

[קאַטאָוועס]

מס´ 3

 

[grinberg]

לדעתי זה סתם בלי כללים

אנגעשפארטער הייט

 

[מענדעלע]

זוהי דוגמא לאידיש לא סטנדרטית

זוהי אכן דוגמא לאידיש לא סטנדרטית גם במושגים חרדיים. מדובר פחות או יותר בהעתק פונטי של מבטא ירושלמי. מכאן תוספת היו"ד לפני נו"ן סופית ("הייליגין", "זאכין"), והחלפת הסגול בפתח בהקטנה ("מאנדאלאך", "שטיקאלע") - שניהם סימנים מובהקים למבטא ירושלמי. הכתיבה הפונטית היא גם הסיבה לכתיבת "אוף" ו"אף" (במקום "אויף"), השימוש בתחילית "גי" במקום "גע", ובמלה "זאך" במקום "זיך" - כמקובל בלשון הדיבור (לאו דוקא במבטא ירושלמי). יש גם כמה ארכאיזמים - "הייליגין" בגימ"ל ולא בקו"ף, "שוהל". לעומת זאת, "ענט" במקום "הענט" זו כנראה סתם טעות (גם היא נובעת מהמבטא הירושלמי שאינו מבטא ה"א).

 

[ייִדישיסט]

שני דברים מעניינים:

1) נסו לקרוא את המשפט המתורגם הבא (קטע 2): ויוציאנו ה´ אלוהינו משם. תראו לאיזה אבסורד ה"עברי-טייטש" מגיע. 2) באותו משפט ביידיש כתוב כך: אונזער ג´. הכותב לא רצה לכתוב את שם השם ביידיש! - גאָט. זאת תופעה שלא נתקלתי בה עד עכשיו. עוד רבות אפשר לדבר על התרגום הזה, אך היום דוחק.

 

[בן אהרון]

מזכיר לי

המשפט "אַלֶע גוּטֶע זַאכִין" (קריאת קדש) את הקריאות של הרוכלים הערביים. מתחת לחלוני " אלטע זאכין, אלטע זאכין"

 

[פראזניק]

כתיבת\אמירת שם השם...

ההלכה אומרת שלא לכתוב\לאמר את שם השם בשום שפה שהיא (דהיינו: ג-אט, בו-ג, אל-לה וכדומה), אלא לצורך תפילה או דיבורים להשם. ישנם רבים שאינם מקפידים בזה, אבל כנראה ששם, מטעמי חינוך, ראו לנכון להקפיד. כעקרון ראיתי ספרים רבים (וודאי שבספרי רבי נחמן מברסלב) בהם מופיעה המילה "גאט" כאזכור שמו של השם בלא שום קיצור. בכלל, היידיש שבתמונה אינה מייצגת שום דבר, לא זכור לי שראיתי כזו כתיבה מצחיקה כמעט בשום מקום אחר. אבל אל תשכחו, מי שלומד קריאה\כתיבה ביידיש אלו הבנות, הבנים דוברים יידיש, אבל לא לומדים כללי כתיבה וקריאה, כפי שכבר הוזכר בפורום.

 

[ייִדישיסט]

זכרונותי משנת 2056 המעניינת

אני כבר מדמיין את יאַכנע-דוואָשע בשנת 2056 בעיירה קטנה בפלך בני-ברק ממלמלת בעיניים עצומות מול צלחות הפלסטיק מדיפות ריח הערינג חמוץ "גימל קָמץ-אַלף טית פֿון אַבֿרהם פֿון יצחק און פֿון יעקבֿ…"

 

[פראזניק]

יידישסט))))))))))

לא, לכולי עלמא בלון תפילה מותר לומר את שמו. אני יודע שבשיחות מרבי נחמן מברסלב מופיעה המילה "גאט" פעמים רבות וישנם אנשים רבים שאינם מקפידים כל כך בענין זה, אלא בדברי חולין ממש. דוגמאות: 1. ונתן לו ולקח הנער הזייגעריל והלך לו. ואמר בזו הלשון: גאט גאט לאז דער זיידע זיין געזונט (חיי מוהר"ן) 2. דער אלטער אלטער אלטער גאט ומשך מאד תיבת "אלטער" (כנ"ל) 3. גאט פירט תמיד אויס (כנ"ל) ויש עוד ציטוטים רבים בהם מופיע שם השם (גאט) שלא בהקשר לתפילה וכו´.

 

[מענדעלע]

ג-ט

באידיש חרדית כותבים לרוב "ג-ט", ואפילו "ג-טלעכקייט". גם באנגלית מקפידים החרדים לכתוב: G-d.