novemberain
New member
שוב כואב נורא
אבא התקשר ואמר שחיברו את אמא למכונת הנשמה - היא מונשמת, היא בטיפול נמרץ ואבא אומר, שהמצב לא טוב. וכל הזמן אותה השורה מתנגנת לי בראש ומכאיבה לי בלב, "והרופא כבר מדבר על סוף הדרך..." [אמא, דיר באלאק לא סוף ולא דרך. עינייך פקוחות בשביל לראות את השמיים, בשביל לראות כחול של ים, ירוק של עץ.] היא התחילה את הטיפול השני, הכל היה כ"כ טוב, חשבנו שאחרי שבועיים, מקסימום שלושה, היא תשתחרר ותהיה איתנו שוב בבית. והכל היה פשוט מושלם, הטיפול עבר חלק, אמא הרגישה טוב. שבוע של כימו' עבר כלא היה ואז החלה תקופת הבידוד ואז הכל החל להדרדר, אמא לקתה בדלקת ריאות חמורה, הועברה לטיפול נמרץ, היא כבר שבוע שם ואין שיפור - שבוע שלם. היום חיברו אותה למכונת הנשמה, היא בהרדמה מלאה. הפסקתי להרגיש אשמה, אבל ההרגשה הרעה לא עוזבת. מרגישה רע על זה, שאחי הקטן לבד בבית שבועות שלמים, אני מנסה לפצות על זה בסופי שבוע, כשאני מגיעה, אבל... מרגישה רע על זה, שאבא ימים כלילות בבית-חולים. מרגישה רע על זה, שאמא חולה וחסרת אונים ואני לא יכולה לעשות כלום. איך גורמים לכל הרע הזה להעלם? ולמה אני לא יכולה לעשות כלום? [שאלות תם, אבל הן פשוט יוצאות להן...] אוף איזו התחלה רעה לשבוע
לחשוב, שאני צריכה לחזור לדירה שלי, לעבודה שלי. לחייך אל השותפות, לצחוק עם הצוות - עושה לי כ"כ כואב. אני רוצה רק לחייך ולצחוק עם אמא ואבא.
אבא התקשר ואמר שחיברו את אמא למכונת הנשמה - היא מונשמת, היא בטיפול נמרץ ואבא אומר, שהמצב לא טוב. וכל הזמן אותה השורה מתנגנת לי בראש ומכאיבה לי בלב, "והרופא כבר מדבר על סוף הדרך..." [אמא, דיר באלאק לא סוף ולא דרך. עינייך פקוחות בשביל לראות את השמיים, בשביל לראות כחול של ים, ירוק של עץ.] היא התחילה את הטיפול השני, הכל היה כ"כ טוב, חשבנו שאחרי שבועיים, מקסימום שלושה, היא תשתחרר ותהיה איתנו שוב בבית. והכל היה פשוט מושלם, הטיפול עבר חלק, אמא הרגישה טוב. שבוע של כימו' עבר כלא היה ואז החלה תקופת הבידוד ואז הכל החל להדרדר, אמא לקתה בדלקת ריאות חמורה, הועברה לטיפול נמרץ, היא כבר שבוע שם ואין שיפור - שבוע שלם. היום חיברו אותה למכונת הנשמה, היא בהרדמה מלאה. הפסקתי להרגיש אשמה, אבל ההרגשה הרעה לא עוזבת. מרגישה רע על זה, שאחי הקטן לבד בבית שבועות שלמים, אני מנסה לפצות על זה בסופי שבוע, כשאני מגיעה, אבל... מרגישה רע על זה, שאבא ימים כלילות בבית-חולים. מרגישה רע על זה, שאמא חולה וחסרת אונים ואני לא יכולה לעשות כלום. איך גורמים לכל הרע הזה להעלם? ולמה אני לא יכולה לעשות כלום? [שאלות תם, אבל הן פשוט יוצאות להן...] אוף איזו התחלה רעה לשבוע
לחשוב, שאני צריכה לחזור לדירה שלי, לעבודה שלי. לחייך אל השותפות, לצחוק עם הצוות - עושה לי כ"כ כואב. אני רוצה רק לחייך ולצחוק עם אמא ואבא.