שוב לכתוב שמות

[Efrat*]

שוב לכתוב שמות

של הרוגים בפורום ["נפגעי פעולות האיבה" שוב להעביר את עיניי על שמותיהם לקרוא ולדעת את הסיפורים עוד פיגוע שוודאי יישכח מזכרון של הרבה אנשים אבל אני.. עוברת על שמותיהם כותבת ומדליקה נר כואב לי כ"כ אחרי כל פיגוע אחרי כל שם כל עולם שהולך לאיבוד....... אוף. קשה

 

[ה מוזה]

לכל איש יש שם

כל פעם אחרי פיגוע המילים של השיר הזה עולות בי כל שם שעבורנו היא צירוף אותיות עבור מישהו הוא עולם ומלואו שחרב שנגמר ,שלא יהיה עוד בהתחלה עם כל הודעת זכרון על פיגוע הייתי מצרפת שיר עכשיו אפילו מילים לא מצליחות להעביר כאב ויש בי תחושה נוראית כשאני רואה בכל פעם ששרשור הנרות מצטמק שאולי אטמנו את הלב? שאולי אנשים התרגלו לחיות בצל המוות ? כל שם הוא עולם ומלואו הכי מצער שמחר יהיו כותרות חדשות בעיתון ואיש לא יזכור .. שאיבדנו עולמות

איתך בכאב שעולה מחדש עם כל שם שנכתב

 

[Efrat*]

אוף.. את צודקת

כתבת :"ויש בי תחושה נוראית כשאני רואה בכל פעם ששרשור הנרות מצטמק שאולי אטמנו את הלב? שאולי אנשים התרגלו לחיות בצל המוות ?" ואני מרגישה ככה גם. בכלל בפורום שלי לא מבקרים הרבה אנשים שמצד אחד זה משמח כי אין לי רצון שיצטרפו למעגל הזה עוד ועוד אנשים אך מצד שני, יש יותר מידי אנשים שכבר מצויים בו ופשוט כואבים מידי או שסתם לא מודעים אל הפורום ואולי חבל משום שהוא הוקם לעזור לפחות נפשית וחברתיתי לאותם אנשים שנפגעו או שאיבדו יקיריהם בפיגועי טרור. ובכל פעם שיש פיגוע נכנסים עוד ועוד אנשים, מדליקים נר מביעים כאב.. ולאחרונה, גם זה לא. וזה עצוב, לא יודעת אם זו אטימות, אבל זה כהות חושים, הרגל נוראי שכזה שכואב לי אפילו יותר... אסור שנתרגל למוות הזה, אסור שנחיה כל אחד לעצמו. כי כמו שכתבת לכל איש יש שם, וכולנו כאן משפחה אחת גדולה בארץ הקטנטנה הזו, והסובלת וקובת ילדיה כל יום כמעט. אסור להתכחש, ולנסות להעביר את הימים האלה כאילו כלום... המחר לא נודע וכולם צריכים להיות ביחד... וכל יום שמות חדשים כל פעם מחדש.... מקווה לזכור את כולם [למרות שזה בלתי אפשרי] מקווה שלא יצטרפו שמות [למרות שזה נאיבי] ותודה לך מוזה..

כתבת יפה, ונוגע.