שוב מאושפזת

[לראות את האור 123]

שוב מאושפזת

והפעם בגלל התכווצויות ובעקבות זאת התקצרות קלה של צוואר הרחם.מביאים לי כדורים להפסקת צירים ונתנו לי צסטון להבשלת ריאות.. מה אני אגיד לכן? משעמם זה לא!!!!

 

[רונית 294]

יש לך ממש עוד קצת...

יאללה... שיעבור כבר הזמן הזה! אני מוכנה לוותר על 3 שבועות חופשת לידה ושכולנו נתעורר בעוד 3 שבועות אחרי הלידה שלך. זה מורט עצבים!

 

[לראות את האור 123]

5 שבועות..

תודה לך על העידוד .. אמן שיגיע כבר..

 

[ויקטור החתול]

5 שבועות עד לזרוז ?

באמת מלחיץ הצירים וקיצור הצואר, למרות שמאד הפיך ונשמע שתפסו בזמן ואת בידיים טובות.
במצב כזה לדעתי מרגיע יותר להיות באישפוז ולדעת שעוקבים מאד מקרוב.

השבועות האחרונים מאד מלחיצים, אבל לי עברו ממש מהר (יחסית כמובן לשאר ההריון), למרות הביקורים היומיים בהריון בסיכון, המיון והאישפוזים החוזרים, משבוע 32 ועד 36 שילדתי... עבר מהר ממש. אולי כי דווקא בשבועות האלו כ"כ רציתי שימשיך עוד ולא יצא עדיין.

תרגישי טוב, תנוחי מלא ותחזיקי מעמד.

 

[לראות את האור 123]

כן עד הזרוז

ההתקצרות למזלי לא מאד משמעותית וגם התארכה שוב קצת.. הרופא שלי הפרטי בכלל חושב שזה אשפוז מיותר. אבל אותי זה מרגיע.. מעדיפה ככה. שיתנו צלסטון ליתר בטחון ויעשו מעקבים.. העיקר שיעבור בשלום

 

[רונית 294]

בסדר... אוותר גם על 5 שבועות בשבילך...

העיקר שתהיי כבר אחרי זה. גם ככה אני מאריכה את החופשה עד יולי.

 

[פיקוס123]

מזדהה איתך יקרתי

יקרתי,

אני מזדהה איתך מכל הלב יקרתי, בחודשים האחרונים אני היתי מאופזת איזה 4 פעמים לפחות אבל מי סופר?? היתי לפחות שני שבתות בבית חולים וזה מדכא לאללה.... באתי בגלל כאבים נשארתי בגלל לחץ דם גבוה... באחת הפעמים היתי כל הלילה בחדר לידה.... גם אני קבלתי צלסטון ב... מקום שבו נהוג לשבת וזה כואב לאללה! ואין מה לעשות בבית חולים! אני טיפסתי על הקירות, ספרתי בלטות במסדרנות ביום ובלילה ומתי שהוא גם ספרתי את הרבועים על התיקרה.... הכרתי בערך את כל האחיות והרופאים... וקצת את המילדות.... כמה אפשר לקרוא?? ולשחק בסמראפון?? לא תמיד אפשר לשבת בחד"א ולראות טלביזה... ולא תמיד יש לך שותפה נחמדה לחדר, או שאפשר לצאת החוצה לטיל קצת בשמש, לפעמים קראו לי למוניוטר ושלא יהיה לי משעמעם אז גיונו לי בין חדר האחיות, לחדר מיון או לחדרי לידה....
יקרתי

, החיים זה לא פיקניק, ואף אחד לא יודע כמה אנחנו סובלות בהריון...אבל את נמצאת במקום בטוח בבית חולים ששומרים עליך ועל העובר! תנוחי לך בבית הבראה ליומים שלושה ואולי ישחררו אותך הביתה... אני מקוה שלא תצטרי להתאשפז לתקופה הארוכה... ותגיעי הביתה למנוחה ושמירת הריון.

בהצלחה יקרתי, אנחנו כאן בשבילך......

 

[ספרקית]

מתישים האישפוזים האלה

מאחלת לך המון בריאות ושיחרור מהיר.
בהריון האחרון שלי הייתי מאושפזת מספר פעמים החל משבוע 27 בשל צירים יומיומיים. האישפוז הראשון היה מאוד מלחיץ וכלל מעבר באמבולנס מתל השומר לאיכילוב כי בתל השומר לא היה מקום בפגיה והם היו די בטוחים שאני מתחילה לידה.
בסוף, אחרי צלסטון ואין ספור כדורי פרסולט לעצירת הצירים (שהמשיכו יום יום עד הלידה) ילדתי בשבוע 41 אחרי זירוז

 

[לראות את האור 123]

תודה על העידוד

כנראה ישחררו אותי מחר. ההתכווצויות בירידה משמעותית כנראה שהכדורים שעוצרים אותם ממש עוזרים. הביאו לי בלילה את הזריקה השנייה של הצלסטון. הצוואר עדיין ארוך יחסית. מרגישה טוב. מקווה שהאשפוז הבא יהיה רק זה שצמוד ללידה ואחריה בשבוע 37. סופרת את הימים עד אז..

 

[ספרקית]

אם את מקבלת פרסולט לעצירת הצירים

אז יש בתי חולים שמשחררים הביתה עם הכדורים. תבדקי איך זה עובד בבית החולים בו את מאושפזת.
מקווה שאכן תשתחררי מחר.

 

[לראות את האור 123]

החליטו לשחרר אותי היום

שמחה מאד.. ישחררו אותי עם הכדורים לכמה ימים. אהיה במנוחה בבית עד שבוע 34 שזה שבוע וחצי. ואחכ כבר פחות דואגים.. ההתכווצויות פסקו נתנו לי את הזריקות להבשלת ריאות ליתר בטחון. הצוואר סגור ויחסית עוד ארוך.. 2.55. (היה מעל 4 בעבר) אבל לא מדאיג . העובר כבר שוקל 2.200. נקווה לטוב

 

[פיקוס123]

יופי, אין כמו בבית!!

יקרתי,
אין כמו בבית! אני גם שמחתי להשתחרר אחרי שהיתי מאושפזת כמה ימים בבית חולים,.. זה הבית שלך, המיטה שלך ומקלחת ושרותים שלך!! ויש פרטיות ונוחיות של הבית וזה לא בית חולים שמעירים אותך ב5-6 בבוקר לחלופי משמרות ולחץ דם...
אני היתי מאפשזת עם לחץ דם גבוה ושוחררתי עד ללידה עם כדורים, זה שאת במנוחה בבית זה, תשמרי על הכוחות שלך נצטרך אותם לאחרי זה, המשקל של העובר נשמע טוב ולא נראה לי שהיכנס לפגיה...

יהיה טוב יקרתי רק תחזיקי מעמד עוד כמה שבועות!

 

[לראות את האור 123]

תודה

מקווה למשוך עד 37 או 36 לפחות. זה באמת כבר מתקרב. מתחילה עוד יומיים 33. ובאמת אין כמו בבית. למרות שאיך שאני מגיעה הביתה מפלס החרדות עולה שוב. איכשהו בביהח מרגישה מוגנת יותר.. גם בבית לא ממש ישנה ככה שמהבחינה הזאת גם כשאין אחיות שמעירות ב5 וחצי אני קמה. כמו עכשיו אפילו ב4 . מנסה להרגיש תנועות. נלחצת עד שמוצאת ואז כבר מתקשה להרדם..סיוט מקווה שלא אשתגע בבית במנוחה. חייבת להעסיק את עצמי בדברים אחרים איזה כיף לך שאת עוד כמה ימים אחרי.. זה כבר ממש ממש הסוף. מאחלת לך הצלחה רבה ושמחה גדולה. יום א הניתוח? בפוריה? ולמה ניתוח ולא זרוז?

 

[פיקוס123]

הסבר

הסבר פשוט בלידה הראשונה שלי שילדתי את הגדול היה לי ניתוח קיסרי חרום ועכשיו הצלקת הפנימית לא תואמת לצלקת החצונית אז אני צריכה עוד ניתוח.... ביום ראשון מאשפזים אותי להכנות וביום שני ניתוח.... וכן יולדת בפוריה, זה קרוב לי לבית, מחלקה משופצת יפה, הצות נורא נחמד וזה חשוב...
נכון שבבית חולים מרגישים יותר בטוחים כי נמצאים בהשגחה רפואית 24/7... אבל אין פרטיות... בבית כדי מאוד להרגע, למצוא תעסוקה במשך היום ולא לישון כדי שבלילה נהיה עיפות ונוכל לישון כמו שצריך שהיה לנו כוח לאחרי. ביום למצוא תעסוקה כמו השלמת ספרי קריאה, סדרות טלביזה, חובורת צביעה... סידור החדר של התינוק, סידור הבית או לספור קופסאות שמורים וחבילות פסטה

.... אם יפה בחוץ אני יושבת בשמש להתחמם ולראות אנשים... ולקרוא קצת ולנשום אויר צח ונקי....

רק לידה קלה בזמנה ובאיתה....