שוב מנכ"ל ממכתשים-אגן ל-TEVA?
עם שלמה ינאי זה ממש עבד. הפעם יהיה אחרת?
"משקיעים זרים בטבע, שלאחרונה הביעו חוסר שביעות רצון מאופן ניהול החברה, עלולים להיות מוטרדים מכך שהרקע של ויגודמן דומה לזה של שלמה ינאי... על ינאי נשמעה ביקורת רבה מצד משקיעים ואנליסטים, בעיקר זרים. עם זאת, יש לציין כי ינאי כיהן כמנכ"ל מכתשים אגן רק זמן קצר ורוב הקריירה שלו הייתה בצה"ל, בניגוד לויגודמן בעל הניסיון העסקי העשיר והמוצלח מאוד."
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000904307#fromelement=hp_firstarticle
אפשר להגיד שלטבע יש כבר בעיית הנהלה ארוכת שנים. אם נעבור בקצרה על ההסטוריה:
אלי הורוביץ, כהונה ב 1976 - 2002 - המנכ"ל המיתולוגי. נעליים גדולות שקשה להיכנס אליהן.
ישראל מקוב, 2002 - 2007 - אחרי שנים בתפקידי ניהול בכירים שונים בחברה, נחשב למועמד אידיאלי וקיבל הרבה קרדיט בשנים הראשונות, אך אחרי ביצועי גרועים של המנייה הוחלף במפתיע וללא הנמקה מסודרת. בדיעבד, שני ה"אסים" הבאים ששלפה החברה לא הוכיחו את עצמם טוב יותר. אולי עדיף היה להישאר עם מקוב?
שלמה ינאי, 2007 - 2012 - נכנס קצת כאנדרדוג, ללא נסיון בתחום. עד שהצליח קצת לבסס הכרה בפעילותו הפעיל סטופ לוס ואמר שלום. כשלונות גדולים? אין ממש. המשיך הצלחות גדולות גם לא. המשיך במדיניות של רכישות אבל לא שינה שום דבר מהותי בחברה, התלות בקופקסון לא ירדה מהותית. רוצים משהו אחר.
ג'רמי לוין, 2012 - 2013 - טוב, עם כהונה קצרה כזאת ופרישה מבולגנת כבר קשה לחברה להגיד שהכל היה מתוכנן (שלמה ינאי דיבר על מירוץ שליחים) ועסקים כרגיל. הפעם נכנס לתפקיד לא אלוף בצה"ל לשעבר עם כמה שנות נסיון עסקי, אלא דוקטור בביולוגיה מולקולרית, ורופא, עם נסיון רב שנים בחברות פארמה גדולות. ובכן, כל הרקורד הזה לא עזר הרבה כשהסתבר שדירקטוריון החברה לא מוכן לתת לו יד חופשית, או אולי הרחיק לכת מדי, או אולי לא עשה מספיק, לכו תדעו.
עם שלמה ינאי זה ממש עבד. הפעם יהיה אחרת?
"משקיעים זרים בטבע, שלאחרונה הביעו חוסר שביעות רצון מאופן ניהול החברה, עלולים להיות מוטרדים מכך שהרקע של ויגודמן דומה לזה של שלמה ינאי... על ינאי נשמעה ביקורת רבה מצד משקיעים ואנליסטים, בעיקר זרים. עם זאת, יש לציין כי ינאי כיהן כמנכ"ל מכתשים אגן רק זמן קצר ורוב הקריירה שלו הייתה בצה"ל, בניגוד לויגודמן בעל הניסיון העסקי העשיר והמוצלח מאוד."
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000904307#fromelement=hp_firstarticle
אפשר להגיד שלטבע יש כבר בעיית הנהלה ארוכת שנים. אם נעבור בקצרה על ההסטוריה:
אלי הורוביץ, כהונה ב 1976 - 2002 - המנכ"ל המיתולוגי. נעליים גדולות שקשה להיכנס אליהן.
ישראל מקוב, 2002 - 2007 - אחרי שנים בתפקידי ניהול בכירים שונים בחברה, נחשב למועמד אידיאלי וקיבל הרבה קרדיט בשנים הראשונות, אך אחרי ביצועי גרועים של המנייה הוחלף במפתיע וללא הנמקה מסודרת. בדיעבד, שני ה"אסים" הבאים ששלפה החברה לא הוכיחו את עצמם טוב יותר. אולי עדיף היה להישאר עם מקוב?
שלמה ינאי, 2007 - 2012 - נכנס קצת כאנדרדוג, ללא נסיון בתחום. עד שהצליח קצת לבסס הכרה בפעילותו הפעיל סטופ לוס ואמר שלום. כשלונות גדולים? אין ממש. המשיך הצלחות גדולות גם לא. המשיך במדיניות של רכישות אבל לא שינה שום דבר מהותי בחברה, התלות בקופקסון לא ירדה מהותית. רוצים משהו אחר.
ג'רמי לוין, 2012 - 2013 - טוב, עם כהונה קצרה כזאת ופרישה מבולגנת כבר קשה לחברה להגיד שהכל היה מתוכנן (שלמה ינאי דיבר על מירוץ שליחים) ועסקים כרגיל. הפעם נכנס לתפקיד לא אלוף בצה"ל לשעבר עם כמה שנות נסיון עסקי, אלא דוקטור בביולוגיה מולקולרית, ורופא, עם נסיון רב שנים בחברות פארמה גדולות. ובכן, כל הרקורד הזה לא עזר הרבה כשהסתבר שדירקטוריון החברה לא מוכן לתת לו יד חופשית, או אולי הרחיק לכת מדי, או אולי לא עשה מספיק, לכו תדעו.