שוב מרגישה אבודה..
שלום לכולם,
כל כך הרבה מחשבות ורגשות שאני לא יודעת במה להתחיל.. אשמח לשמוע מניסיונכם.
אני נמצאת כבר כמעט שנתיים בקשר הכולל מגורים משותפים (בשנה האחרונה).
מדובר בקשר השני הכי משמעותי שהיה לי עד כה(היום אני בתחילת שנות ה30). מדובר בקשר שהתחיל בנסיבות לא הכי "סטריליות" כיוון שסיימתי קשר ארוך מאוד לפניו.
הוא התחיל בשלהי הקשר הקודם וסחף אותי למקומות חדשים שלא הכרתי או חשבתי עליהם קודם לכן. הרגשתי שאני משתנה לטובה בתוך הקשר ולומדת להיות פחות תלותית.
היום אני מבינה שיש לי עדיין המון הרגלים שאפיינו אותי עוד מהקשר הקודם..
כשסיימתי את הקשר הקודם התחלתי טיפול פסיכולוגי שמאוד עזר לי להתמודד עם תהליך הפרידה.. יחד עם זאת, לאחר תקופה של כמעט שנה בטיפול, הפסקתי אותו כי הרגשתי שהוא כבר ממש מעיק עלי ומקשה עלי להמשיך הלאה(סיימתי למרות שהפסיכולוג לא היה בעד).
אני מבינה היום שיש לי המון משקעים שרודפים אותי מהקשר הקודם..
אני מרגישה כל הזמן לא מרוצה מהבן זוג הנוכחי, אני כל הזמן מרגישה שאני צריכה חיזוקים מימנו ומילות אהבה. אני כל הזמן בחרדה שהוא מפסיק לאהוב אותי או אוהב אותי פחות. כל הזמן מדברת איתו על חתונה וילדים, בחוסר שקט תמידי עד שכל שיחה בינינו זה עולה.. הוא מתחיל להתרחק ממני ואף אמר לי שאם אני לא אפסיק עם הדרישות האלו הוא יקום וילך. אני כל הזמן עוקצנית כלפיו ולא מסופקת מימנו.. גם הסקס בינינו לא עוצמתי כמו שהייתי רוצה שיהיה.
נוצר בינינו פער שמתחיל להעמיק וממש משפיע עלי.. אני כל הזמן מוטרדת אם הוא האחד בשבילי, אם אני איתו כי אני מפחדת מלהיות לבד.. אף פעם לא הייתי לבד בלי זוגיות ועכשיו כשאני בתחילת שנות ה30 הלחץ הסביבתי ממש משפיע עלי לרעה. אני שוקלת לחזור שוב לטיפול, בימים האחרונים אני מרגישה מועקה חזקה שאני חייה בשקר ושלא טוב לי.. אני לא מצליחה להבין אם אני מייצרת את המציאות הזאת בתוך הזוגיות איתו או שבאמת הוא לא מתאים לי.
אני מרגישה שאני מאוד אוהבת אותו ורואה חיים משותפים יחד איתו אבל אני גם מבינה שאני אצטרך לקבל את החוסר תשוקה, חמימות ופחות אינטימיות..
אני תוהה אם ניתן לשרוד בזוגיות כזאת לאורך זמן?
תודה לכם.
שלום לכולם,
כל כך הרבה מחשבות ורגשות שאני לא יודעת במה להתחיל.. אשמח לשמוע מניסיונכם.
אני נמצאת כבר כמעט שנתיים בקשר הכולל מגורים משותפים (בשנה האחרונה).
מדובר בקשר השני הכי משמעותי שהיה לי עד כה(היום אני בתחילת שנות ה30). מדובר בקשר שהתחיל בנסיבות לא הכי "סטריליות" כיוון שסיימתי קשר ארוך מאוד לפניו.
הוא התחיל בשלהי הקשר הקודם וסחף אותי למקומות חדשים שלא הכרתי או חשבתי עליהם קודם לכן. הרגשתי שאני משתנה לטובה בתוך הקשר ולומדת להיות פחות תלותית.
היום אני מבינה שיש לי עדיין המון הרגלים שאפיינו אותי עוד מהקשר הקודם..
כשסיימתי את הקשר הקודם התחלתי טיפול פסיכולוגי שמאוד עזר לי להתמודד עם תהליך הפרידה.. יחד עם זאת, לאחר תקופה של כמעט שנה בטיפול, הפסקתי אותו כי הרגשתי שהוא כבר ממש מעיק עלי ומקשה עלי להמשיך הלאה(סיימתי למרות שהפסיכולוג לא היה בעד).
אני מבינה היום שיש לי המון משקעים שרודפים אותי מהקשר הקודם..
אני מרגישה כל הזמן לא מרוצה מהבן זוג הנוכחי, אני כל הזמן מרגישה שאני צריכה חיזוקים מימנו ומילות אהבה. אני כל הזמן בחרדה שהוא מפסיק לאהוב אותי או אוהב אותי פחות. כל הזמן מדברת איתו על חתונה וילדים, בחוסר שקט תמידי עד שכל שיחה בינינו זה עולה.. הוא מתחיל להתרחק ממני ואף אמר לי שאם אני לא אפסיק עם הדרישות האלו הוא יקום וילך. אני כל הזמן עוקצנית כלפיו ולא מסופקת מימנו.. גם הסקס בינינו לא עוצמתי כמו שהייתי רוצה שיהיה.
נוצר בינינו פער שמתחיל להעמיק וממש משפיע עלי.. אני כל הזמן מוטרדת אם הוא האחד בשבילי, אם אני איתו כי אני מפחדת מלהיות לבד.. אף פעם לא הייתי לבד בלי זוגיות ועכשיו כשאני בתחילת שנות ה30 הלחץ הסביבתי ממש משפיע עלי לרעה. אני שוקלת לחזור שוב לטיפול, בימים האחרונים אני מרגישה מועקה חזקה שאני חייה בשקר ושלא טוב לי.. אני לא מצליחה להבין אם אני מייצרת את המציאות הזאת בתוך הזוגיות איתו או שבאמת הוא לא מתאים לי.
אני מרגישה שאני מאוד אוהבת אותו ורואה חיים משותפים יחד איתו אבל אני גם מבינה שאני אצטרך לקבל את החוסר תשוקה, חמימות ופחות אינטימיות..
אני תוהה אם ניתן לשרוד בזוגיות כזאת לאורך זמן?
תודה לכם.