שוב נפילה...

[מרגישה ילדה]

שוב נפילה...

שוב פלשבקים... כל פלשבק יותר נורא מהקודם... כל פלשבק מגלה עוד קצת מידע... פוחדת... במהלך הפלשבק האחרון, התבוננתי לתוך עצמי ומה ראיתי? ילדה קטנה מכווצת בפינה, מקופלת, רועדת... נמאס לי. אני מוותרת על עצמי, אני מוותרת לעצמי

 

[נטע....]

אל תוותרי ילדה

אני יודעת שזה קשה ובעצם לא מוצאת את המילים לחזק ולנחם. אבל תדעי שאנחנו תמיד כאן איתך. שולחת לך חיבוק גדול נטע

 

[סהר-תמיכה]

ומה אחרי?

נניח שתוותרי על עצמך. מה יישאר? אם את רוצה לדבר על מה שעלה ומכאיב כל כך, את מוזמנת.

 

[lance-knight]

מה פתאום?

אל תוותרי. ואם את מרגישה שאין לך כח- את יכולה להעזר בנו, בחברי הפורום. העיקר שלא תוותרי.

 

[מרגישה ילדה]

לא לוותר?

אז למה אני מרגישה כאילו עולמי חרב עלי? סהר, שאלת מה יישאר... כלום. וזה מה שאני רוצה... שלא יישאר ממני כלום. כי גם ככה אבדה לי הנשמה... והשמחה... והתקווה...

 

[שם ים]

וזה בסדר ../images/Emo70.gif

כי במקומם יש פצעים, אבל יש. תראי פתחתי קצת לא ברור. מה שאני אומרת, שה שכרגע ממש כואב לך, אני עוקבת אחרי ההודעות שלך, ועולה כרגע המון כאב, דברים מגעילים שמציפים את הנשמה. לשכנע את עצמך עכשיו שיש תקווה זה מיותר. אך בשביל זה אנחנו פה. בשביל לחבק. מה שאני חושבת שסהר התכוונה, זה לגבר על מה שכן עולה. לתת ביטוי לכאב, לתת לו לצאת ממך. ברגע ששומרים בבטן, היא מתנפחת מפצעים. כשפוקים אז מתאורר מעט, נוצר חלל שאפשר למלא אותו בחמימות. אני לא ינסה לדחוף לך את כל השטות הזו, של תיהיי חזקה. אני חושבת שזה מיותר. אני חושבת שאם חרא לך, ולא בא לך להתחיל להיות אופטימית, זה בסדר. בטח, מרוב עומס נפשי, יהיה לך קשה לקרוא את כל מה שכתבתי, אז אתמצת לך את זה: אם כואב, אז אל תנסי להכריח את עצמך להיות אופטימית. אנחנו פה כדע לחבק ולחזק. באהבה, שם ים

 

[מרגישה ילדה]

שם ים... ../images/Emo24.gif

את פה? צ´ט?

 

[שם ים]

אני פה

 

[שם ים]

ניכנסתי לצ´ט

 

[my true colors]

מתוקה!!

מקווה שתוכלי יום אחד לדבר עם אותו עצמך. אבל ממש. בלי כעסים. בלי ריבים. בלי החלטות כמו וויתור. כי אל תוותרי. אל תתני להרגשה שלך להגיע לכך. כי את חשובה. את חשובה לך. את יודעת זאת. וגם אם קשה לך להבין ולדעת. יש לך דרכים ללכת. הרבה דרכים. ואין דרך נכונה, ואין דרך לא נכונה. יש את הדרך שלך. בה את בוחרת ללכת. וממנה את לומדת. בתקווה לטוב, שני

 

[חנה גונן]

לילדה ../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif

קודם כל שמחתי לקרוא על הציון הנהדר שקיבלת (הלואי עלי) כן ירבו.את כותבת שאת רוצה לוותר לעצמך אני אישית לא רואה הזה משהו כל כך נורא ואיום כי חלק מהמודעות האישית היא גם לדעת את המגבלות והגבולות שלנו ולהודות בקיומן(ולא כולם מסוגלים לזה)אז זה דוקא טוב שאת אומרת לעצמך די עד כאן לזה ולזה ולזה אני ודעת שאני צריכה לגשת בצורה אחרת ואפילו לנוח קצת ולמלא את המצברים. שלך חנה גונן

 

[מרגישה ילדה]

../images/Emo13.gif

אני לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר... תודה