שוב... סליחה...

[ט י ט י]

שוב... סליחה...

אני כל כך מצטערת... איך שאני תמיד נעלמת אני באמת משתדלת לשמור על קשר אבל זה קצת קשה שהכל מסביב מתמוטט אפילו המחשב המסכן שלי לא עומד בעומס שמפילים עליו. כל כך הרבה דברים עוברים לי בראש אני מתחילה להרגיש שאני הפסיכולוג של עצמי אני יושבת שעות במיטה וחושבת וחושבת מריצה תסריטים בראש אני מחפשת תירוצים לאבא שלי לעצמי לאותו אדם שפל שחוץ משפל אין לי הגדרה אחרת ספק אם אדם מתאים לו לא יודעת... למה אני בכלל כותבת? זה יעזור ? זה ישנה? מישהו ישמע ? מישהי? האהבה שהיתה לי תחזור? תבוא אחרת? אוף נמאס לי כבר מהשאלות של עצמי!!!! כל כך הרבה שאלות בלי שום סימן לתשובות אני אחזור לקונכיה שלי. יום נעים לכולכם סליחה.

 

[קשת של אהבה]

נסיכה שלי ../images/Emo24.gif

אין לך על מה להצטער, יש דברים שאי אפשר לשלוט בהם. מה את צריכה לתרץ לאבא שלך? וכן כתיבה תעזור ואת יודעת ת זה יש דברים שזורמים על הדף וגורמים לך הקלה אפילו אם היא קטנה. אני ישמע אנשים אחרים שאכפת להם ממך ישמעו. וכן תבוא אחרת אהבה זה דבר שהולך ובא ושוב הולך ואז שוב בא ובגדול! יש תשובות תנסי למצוא אותם בתוכך.... אוהבת אותך נסיכה שלי, לנצח!!

 

[צוות מקום]

טיטי, טוב לראות אותך

ולפעמים, כשכל כך עסוקים במישהו, כדאי אולי להרים טלפון לאותו מישהו, כי אחרת את בעצמם עוסקת בעצמך, לא באמת בו. בדרך שבה את רואה אותו, בדרך שבה את מבינה אותו. והשאלה היא לאן זה מקדם אותך... אם יש לך משהו לשאול או לברר איתו, הוא עדיין מסוגל לענות לך. לפחות אחרי שתנסי, אולי תשתחררי מזה? זה כמובן אמור לגבי אבא שלך. לגי התוקף שלך, מה כבר יש לתרץ שם? ואת בטח כבר יודעת שתמיד יענו לך כאן, אז... קונכיה או לא, את מוזמנת לכתוב, מתוך הקונכיה גם.

 

[פרפר גשם]

ט י ט י...

אני יושבת מול המסך ולא יודעת מאיפה להתחיל לכתוב לך... יש לך כל כך הרבה שאלות, כמו לכולנו, ואם זאת כל כך הרבה כאב, כמו לכולנו... אבל כמו אצל כולנו, יש מי שישמע ויקשיב ויתמוך... לדעתי לספק תירוצים לאבא או לאותו אדם זה לא תפקידך, תפקידך הוא לטפל בעצמך... לאגור כוחות... כוחות להשקיע במסע, כוחות לשקיע באהבה שתגיע, כי אין לה ברירה...

והכל משנה והכל ישתנה... משנה מה את אומרת, חושבת, מרגישה, וכל הרע והכאב ישתנו... את תראי... בנתיים, כמו שאילנה אמרה, גם מהקונכיה אפשר לכתוב ולהישמע... קבלי

ענק!!