שוב עניין הגבולות

[kangaroo]

שוב עניין הגבולות../images/Emo88.gif

שלום לכם! אני מבקרת הרבה בפורום וקוטפת לי עצות מכם, ההורים המנוסים. הפעם חשבתי להתייעץ אתכם.אז ככה: בני בן שנה ותשעה חודשים. הוא ילד מאוד אנרגטי, אוהב להשתולל ולחקור דברים. כל מה שקשור אצלנו בעניין הגבולות ממש לא מובן מעליו ואני אנסה להסביר את עצמי. אני הייתי ילדה מאוד צייתנית, שקטה ומנומסת.אימא שלי עד עצם היום הזה מתלהבת כשמספרת לבעלי על איך שהייתה הולכת איתי לקופת חולים, נכנסת לרופא ואותי משאירה ליד הדלת שאעמוד שם ואחכה לה. וכשהייתה יוצאת האנשים בטור היו בהלם :"איזה ילדה מקסימה, הצענו לה לשבת אבל היא חזרה ואמרה שאימא ביקשה לעמוד ליד הדלת ולא הסכימה לשבת". אימא שלי גם מתלהבת מהעובדה איך שהייתי יושבת ליד השולחן כשאורחים היו מגיעים אלינו " לא רואים ולא שומעים אותה". רק שאני בכלל לא מתלהבת מזה ולא רוצה ילד כזה,כמוני. בקיצור, הייתי ילד "מבוגר". ואני זוכרת שאימא שלי הייתה מאוד קפדנית בנושא המשמעת והנימוס . אני לא יודעת אם האופי שלי היה כזה מאז שנולדתי או שזה החינוך שקיבלתי בבית רק שהיום נורא קשה לי בחיים. אין לי "מרפקים", אני לא אוהבת לדבר בקבוצה, לא יוזמת וביישנית. אני מפחדת שבני יהי כמוני מהבחינה הזו. אם זה הגנים אז אני רוצה לקוות שירש את הגנים של אביו ולא שלי בעניין הזה. אבל לדעתי גם לחינוך יש חלק בזה ולכן אני מפחדת ללחוץ עליו עם המסגרות והגבולות כך שכל איסור מתבקש נתקל אצלי בשאלות כמו: צריך או אסור לבתר. יחד עם זאת אני מודעת לחשיבות של גבולות לילד. אני פשוט לא יודעת מה המינון הנכון. למשל, אבא שלי משתגע כשרואה את הילד שלי מוציא קלטות וידאו וכלים מפלסטיק מהארונות בסלון של ההורים ואני מרשה לו בנימוקים כמו "זה לא שביר" או " תנו לילד להתנהג כילד".אני כמובן אוסרת עליו להכניס אצבעות לשקעים של חשמל ולהרביץ,אבל, בגדול, that is it. גם עם הרגלי השינה והאוכל אותו דבר: האם לתת לילד לבכות עד שיירדם לבד כשהוא ממש לא מסכים לעשות זאת: אם אני אשאיר אותו לבד והוא יבכה אני אפגע בביטחון העצמי שלו ואם אני אבתר לו הוא ילמד להשיג דברים באמצעות הבכי... וכו´. התלבטויות כאלה כל הזמן מלוות אותי ביום יום.להגיד שאני מבולבלת זה לא להגיד כלום. האם אני נוהגת נכון כשאני מבתרת לו ומטשטשת את הגבולות? האם התנהגות שתיארתי היא מולדת או מושפעת מחינוך בגיל הרך? מה הם הגבולות שחשוב לשים? תודה למי שקראה עד כאן. מחכה לעצות מכם.

 

[אירית של מורן ומתן]

גם אני נוהגת כמוך...

מעירה בעיקר על הדברים המסוכנים והחשובים בעיני, כמו נגיעה בשקעים, טיפוס על שולחנות ומשתדלת להיות עקבית ולא להרשות דברים כדי שלא ילמד שבעזרת הבכי הוא יוכל להשיג ולשבור אותנו. אבל, מה לעשות לפעמים גם אני נשברת...אבל מה שאפשר לעשות בגיל זה, הוא להסיח את הדעת לדבר אחר וכך לפחות לפתור את בעיית הבכי. לגבי הבית של ההורים, גם את זה הוא צריך ללמוד שאצל ההורים אסור ואילו אצלכם מותר. חוץ מזה שבנך מתקרב ל"גיל שנתיים הנורא" וקשה יהיה לו לדחות סיפוקים ולכם כדאי להתכונן להתפרצויות ולשבת ולחשוב על מה אתם מוכנים לוותר ועל מה לא, העיקר שתהיו מאוחדים בדעתכם וכך לילד יהיה קל יותר להקשיב לחוקים. בהצלחה!

 

[kangaroo]

אירית, ../images/Emo51.gif רבה על התשובה המהירה

אשתדל ליישם!

 

[רותי ע]

אני מאוד מבינה אותך ומסכימה

עם הגישה שלך. צריך לתת לו להתבטא, לחקור את העולם מסביב ולא להקיף אותו באיסורים. ולמה את קוראת לזה "לוותר"? אולי את נותנת לו להתפתח? יש לי ילד בן שנתיים וחצי שהוא פילפל רציני. ממש קשה איתו לפעמים בייחוד עכשיו כשצריך להשקיע המון אנרגיה בשביל לשכנע אותו לבצע את הפעולות הרגילות של אוכל/שינה/ מקלחת וכו´. אז אני משתדלת בדברים אחרים לא להגביל אותו. אוכל עוגיה בסלון ויש פירורים? יש שואב אבק... נשפך מיץ על השטיח? ממילא הוא על הפנים ונחליף אותו כשהילדים יגדלו... הוא מפזר את הצעצועים והסלון נראה כמו אחרי הפצצה? בסוף היום נאסוף... אני לא רואה בזה ויתור. לי טוב ונוח עם זה. אתמול לדוגמא הוא מראה לי בחיוך איך קישקש עם טוש על מסך המחשב. הסברתי לו שלא כדאי כי המחשב מלוכלך וניקיתי. בלי כעס. אותו הדבר עשיתי לפני כמה חודשים כשקישקש על הקיר ומאז לא חזר על זה. לדעתי אם אני כועסת הוא יעשה דווקא. ועוד דבר-ברור שאת מתנהגת איתו ככה בגלל הילדות שלך. זה טוב שעשית חושבים והסקת מסקנות בצורה עצמאית ולא הלכת בעיניים עצומות בעקבות מה שהראו לך בתור ילדה. ואת יודעת מה, עם כל הקשיים שיש לי עכשיו עם ילד מתבגר ומתמרד, לא הייתי מחליפה את האופי שלו באופי "נוח". אני שמחה שיש לו אישיות חזקה ודעה על כל דבר. ואחרון-מציעה לך להעלות את הנושא גם בחינוך לגיל הרך.

 

[אמא של שחר]

גבולות, גנים וחינוך

קנגרו, גם אני הייתי ילדה כמו שאת תארת, שקטה, מנומסת, אאוט-סיידרית כזאת ואף פעם לא כמו כולם. בגיל ההתבגרות זה היה במיוחד קשה וגם כמבוגרת אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מחוץ לחיקו החמים של הקונצנזוס. גם היום אין לי מספיק מרפקים וקשה לי לדבר בחופשיות מול אנשים למרות שהשתפרתי מאוד עם השנים. אבל לעומתך, אמא שלי תמיד נתנה לי המון חופש ולא היתה בכלל קפדנית בענין המשמעת. לכן אני לא הצלחתי להחליט מה גובר על מה, חינוך או גנים. היום אני רואה שגם שחר נוטה להתבודד ולהתעסק בדברים אחרים מכולם. בהתחלה חששתי שגם היא תתקל באותם קשיים כמוני אבל למדתי לקבל אותה כמו שהיא והבנתי שהיא תתמודד בדרכה שלה. לגבי הגבולות - גם אני אמא פעם ראשונה ולא הרבה יותר מנוסה ממך (שחר בת 2 + 3 ח´). אבל אני די סומכת על האינסטינקטים שלי. אני לא מאמינה בעונשים ומשתדלת לזרום איתה עד נקודה מסויימת. אני לא עומדת על הדברים הקטנים אבל לא מוותרת בכלל ואף פעם על הדברים שעקרוניים לנו (למשל - שאסור להרביץ, או שבאוטו היא חייבת להיות קשורה במושב הבטיחות וכו´). לגבי אנשים אחרים - שחר מבינה שלא כל מה שמותר עם אמא ואבא הוא אפשרי גם אצל סבא וסבתא. בדרך כלל אני מאפשרת לסבא/סבתא להציב את הגבולות כשאנחנו בבית שלהם וזה עוזר לה להבין שלאנשים שונים יש דרישות שונות ממנה (וגם מסבירה ש"דודה לא מרשה לשחק בארונות שלה"). מאותה סיבה אני משתדלת לא להתערב במערכת היחסים שלה עם אנשים אחרים. כשאנחנו בבית זה שונה. במצבים שהיא לא משתפת פעולה אני מנהלת איתה מעין "משא ומתן" ("עוד סיפור אחד ואז הולכים להתרחץ"). לעיתים רחוקות מאוד אני נאלצת לכפות עליה משהו שהיא לא רוצה (כמו לצחצח שיניים או להחליף חיתוך). כמובן שבנושאים של בטיחות אין פשרות. אני מאוד מבינה את ההתלבטות לגבי השינה. שחר עד היום לא נרדמת לבד. אין מצב שאני אשים אותה במיטה ערה ואלך. היא פשוט תבכה בהיסטריה. אבל מצד שני אני מבינה אותה - גם אני מעדיפה להרדם בזרועותיו של בנזוגי ולא לבד

. אני נשארת איתה עד שהיא נרדמת וזה לוקח בערך 10 - 15 דקות. זה סיום נעים ליום ארוך. אבל יחד עם זאת אני מציבה לה תנאי שהיא צריכה לשכב בשקט וברוגע בלי להשתולל ואני אפילו מחזיקה לה את היד עד שהיא נרדמת. כך שאני מראש מונעת את הבכי והיא יודעת מה הציפיה שלי ממנה ומה ה"תמורה". לדעתי הגבולות שחשוב לשים הם אלה שמאפשרים לילדך לתפקד היטב כפרט בחברה, מבלי לסכן את עצמו וגם בהתאם לערכים שחשובים לך. וזה מאוד שונה ממשפחה למשפחה. --ליאורה

 

[נילי של ס&כ]

רק חוות דעת אבל

לדעתי הילד שלך צריך לכבד את רצונם של האנשים שאצלם הוא מבקר. זכותך המלאה לטשטש לו את הגבולות בבית, אבל לא בביתם של אחרים ולא על חשבונם. אישית, אם באה אלי חברה ונותנת לילד שלה לעשות דברים שאני לא מרשה, אני מעירה לה או לילד, ואם היא מזלזלת - אני נמנעת מלהזמין אותה שוב. בעיני, גם אם את רוצה לטשטש לילד את הגבולות ולתת לו להיות ילד: גם ילד צריך לדעת לכבד את הזולת, ברצונו, בגופו, וברכושו. לא לעמוד כמו כלבלב מאולף בכניסה לחדר, אבל גם לא להפוך את הסדר בביתו של אדם אחר כי לך זה לא מפריע.