שוב ערה, שוב לבד

[קופיפה טובעת]

שוב ערה, שוב לבד

לא יודעת כבר כמה זמן אני ערה, אולי שעה ואולי שעה וחצי...
לא מסוגלת להרדם שוב, לפחות בינתיים. אולי אזה לעוד איזו שעת תנומה בהמשך.
לעומת הטיפולים הקודמים בטיפול השורש, הפעם ממש כואבת לי השן וזה משגע אותי.

המחשבה הזו שהנה עוד לילה בה שנתי ברחה לה, עניין כה שגרתי...
זה מתסכל כי אני שוב אהיה עייפה מחר ושוב לא אתפקד כראוי.

והידיעה הזו שאני לבד כל כך...
פניתי למישהו בפייסבוק, סתם לשתף שכואבת לי השן.
התפתחה שיחה קצרה ולא נחמדה.
ברור לחלוטין שזה לא עניין אותו והוא לא הסתיר את זה.

בלילות כאלה אין לי לאן לפנות או עם מי לדבר.
ואז חוזרות הדמעות, ההתהפכויות במיטה, הלקום באמצע הלילה, בטח עוד מעט יגיע גם רעב...

אני רואה את הידיד ה"טוב" שלי מחובר.
לא פונה אלי.
אתמול בלילה הוא שלח לי משהו שקשור בו, אפילו אין סימן שהוא צפה בתגובה שלי בפייס.
אני לא מעניינת גם אותו.
ושלשום כתבתי לו בלילה שרע לי ואני בהתקפים שאני לא יודעת להתמודד איתם וכלום.
והפייסבוק בצד מראה שהוא פרסם שיר על הקיר של מישהי לפני כמה דקות.
הוא גם פרסם שיר אצלו.
אז הוא ער ופעיל אבל אני לא מעניינת אותו וזה למרות ששיתפתי שרע לי, לא טרח לשאול או להתעדכן.

אני פשוט לא חשובה עבור אנשים.
פלא שהתפקוד שלי ירוד?
הרי גם ככה קשה לי ואין את מי לשתף ועם מי לחלוק.
לי אין מישהו שיחזק אותי וידחוף אותי קדימה.

והנה שוב מוצפת... רגשית ופיזית- מלאת דמעות.
אין לי כוח יותר לעצמי.
אדם שכל כך לא חשוב לאף אחד, לא יכול להיות חשוב לעצמו.
אני לא יודעת למה אין לי את האומץ לגמור עם כל הסיפור ודי!

 

[UpAndAway]

אני מבינה כל כך את הלבד.
גם אנשים שהם חברים כבר מראים חוסר עניין.
הלילות קשים במיוחד, אין ספק בכלל.

 

[קופיפה טובעת]

איזה סבל נוראי!

לא מספיק הדכאון, הכאב שיניים לא מרפה.
אני כרגע סובל מכאבים ממש חזקים.
לא רציתי לקפוץ לרופא שיניים כי חשבתי שאני צריכה להיות חזקה ולהתאפק כי גם ככה לא בטוח שיהיה לו זמן לטפל בי.
לקחתי כדור והכאב נחלש.
אבל פתאום נתקפתי בכאב ממש ממש ממש חזק, בלתי נסבל!

אמא בדיוק חזרה מהעבודה ואמרה לי כמובן "אמרתי לך ללכת אליו!"
היא התקשרה אליו לראות אם הוא עוד מקבל במקרה והוא אמר לה רק הנחיות בטלפון.
אמר שאוציא לעצמי את הסתימה וכמה שניסיתי אני לא מצליחה ורק גרמתי לשן לכאוב עוד יותר.
איך לעזאזל אני אמורה להוציא לעצמי את הסתימה בשן?
הוא אמר שזו כנראה דלקת (אבל מה, אם זה דלקת, הוא לא ראה אתמול? גם מה זה דלקת בשן???)
ואמר לי לקחת אנטיביוטיקה, מזל שנשארו לי ולאמא כמה כדורים מאנטיביוטיקה שהורה לנו לקחת לא מזמן.
אז כרגע לקחתי כדור אנטיביוטיקה ומשכך כאבים.

לא יכולה לשאת את הכאב הפיזי הזה יותר!
וזה רק מגביר את הכאבים הנפשיים.
ואת העצבים שאיתם פתחתי את הבוקר! (לא קשור לשיניים) אוףףףףףף

 

[אלומת האור]

אוי, זה נורא

אין איזה רופא שיניים שמקבל חירום?

 

[קופיפה טובעת]

לא שידוע לי

גם אין לי כסף לשלם למישהו, במיוחד שאני בשלבי טיפול אצל הרופא שלי.
זה רופא שאני אצלו מגיל 10 או 11 ותמיד סמכתי עליו אבל לאחרונה אני ממש מאוכזבת.
אנחנו הולכות אליו כי הוא הכי זול והוא גם מכיר אותנו אז יותר קל להגיע להסדרי תשלומים וכאלה.
אני אלך אליו ביום ראשון בבוקר אבל גם... עד שהוא מתחיל לעבוד ועד שיקבל אותי...
אני לא יודעת איך אני אחזיק מעמד ככה. ומחר אני גם צריכה להחזיק משמרת של 11 שעות בעבודה.

אולי העצבים מהבוקר שמלווים גם עכשיו משפיעים.
אולי פשוט פגע בתאי עצב או משהו וזה קשור.
סתם, אני לא באמת יודעת אם יש קשר, במיוחד שזה כאב גם בלילה ועוד לא הייתי עצבנית, פשוט התגברו הכאבים.

וכן, אני עצבנית כי דפקו אותי בלפחות מאה שקל!!!

 

[אלומת האור]

לכל כלל יש יוצא מן הכלל

אם לא תוכלי להחזיק ככה מעמד עד יום ראשון מה תעשי? איך את יכולה לסבול את זה בכלל? טוב, תמיד אמרתי שיש לך כוח סבל גדול בהרבה מאשר לרוב האנשים שאני מכירה, אבל אני לא הייתי עומדת בזה.

 

[קופיפה טובעת]

אין לי מה לעשות עד יום ראשון

אין לי איך להגיע למרפאות חירום כלשהן או כסף לשלם על טיפול.
בינתיים מסממת את עצמי באנטיביוטיקה ואיבופן (משכך כאבים).

 

[אלומת האור]

ומה עם מוקד חירום של קופת חולים או חדר מיון?

תשמעי, כשאין ברירה אז עושים... אם היה לך שבר ברגל גם היית מחכה עד יום ראשון? זה פשוט נראה לי הזוי לסבול ככה... כוח הסבל שלך ראוי להערצה, אבל לפעמים זה פשוט לא הכרחי

 

[Lady Stark]

לחלק מקופות החולים יש מוקדי חירום

לרפואת שיניים.
אני יודעת שלכללית יש בתל אביב.
תחפשי בגוגל. את לא חייבת לסבול עד יום ראשון, יקירה.

 

[קופיפה טובעת]

אני גרה בצפון...

אבל אפילו לחיפה אין לי איך להגיע כי אין לי אוטו או משהו.
קבעתי תוכניות להיום בערב, יציאה קלה ואולי זה ישפר את מצב הרוח שלי במקביל ללסמם את עצמי מכדורים.
אני יותר חוששת ממחר, יהיה לי קשה להעביר ככה משמרת של 11 שעות.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

היי

מקווה שתצליחי קצת להסיח את דעתך מהכאב שיניים ולבלות.
אם את רואה שהמצב והכאב מחמירים, אל תהססי ללכת למיון או לבדוק מוקדי חירום. את לא צריכה לסבול. ואולי הם יוכלו לתת לך משכך כאבים טוב יותר שיחזיק אותך עד יום ראשון.
יום ראשון בבוקר, ישר לרופא שיניים! בלי תירוצים, גברת!

 

[קופיפה טובעת]

בוקר...

לא נהניתי בכלל.
ישבנו על הבר ואני הייתי כאילו בצד לחלוטין, לא מבחינת ישיבה פיזית (למרות שישבתי בקצה).
היה לי רע וראו את זה, אפילו היה רגע שהברמנית תקעה בי מבט מוזר, כנראה כי קלטה את הפרצוף שלי.
ישבתי לא מחוברת למה שקורה ורק התאפקתי לא לבכות למרות שזה לא תמיד עבד לי.
חברה שלי שאלה אם אני רוצה לחזור הביתה ואמרתי שלא, לא רציתי להרוס להם.
השתכרתי קצת, בקטנה.
שתיתי 2 איבופנים עם בירה כי הכאב שיתק אותי. (חוץ מאנטיביוטיקה ואיבופן כשהתארגנתי ליציאה)

כשחזרתי הרגשתי רע מאוד.
כתבתי לידיד שלי בפייסבוק שאני צריכה להתרחק ממנו.
זה פשוט קורע לי את הלב.
לא מסוגלת לחשוב על ניתוק ממנו אבל נמאס לי להיות כל כך פגועה ממנו ולהוציא עליו אגרסיות.
ראיתי בבוקר שהוא ענה שהקשר שלנו דפוק וזה באמת אולי טוב בשבילי ובלה בלה.
זה כאב לי מאוד...

גם כמובן לא ישנתי הרבה, משהו כמו 3-4 שעות גג.
ועכשיו אני אחרי מקלחת ואמורה להתארגן לעבודה.
הולכת לסמם את עצמי עם כדורים...

 

[קופיפה טובעת]

אני לא חובבת רפואה לכן אני מתאפקת

למשל כהיתה לי דלקת ברגל חיכיתי כל הלילה ואפילו ניסיתי להארגן בבוקר ללימודים וללכת כרגיל אבל נכנעתי ונשארתי בבית והלכתי לרופא, הרגל היתה נפוחה מדי...

קצת לפני יום הולדת 17 היו לי כאבים נוראיים שהדירו את מנוחתי ושנתי וכל דבר אפשרי והגוף סבל והייתי עם חום.
אמא שלי לקחה אותי בכוח לרופאת המשפחה שהפנתה אותי בדחיפות לכירורג שהפנה אותי למיון לניתוח.
ניתוח פשוט מאוד לעומת הסבל שעברתי עד אז.

גם השן הזו...
נשברה מזמן ובמשך חודשים לא טיפלתי בה.
עד שהכאבים הפכו לכרוניים וחייתי מאיבופן לאיבופן שכבר השפיע פחות.
וגם כשכבר הרופא אמר שצריך טיפול שורש, עוד לקחתי כמה ימים של התלבטות אם ואיך לטפל בה.

מרוב שאני מפחדת מרופאים, אני נשארת לא אחת עם סבל.
עכשיו כנראה השפעת הכדורים החלה לפוג ולכן שוב חסר לכאוב אחרי שקצת נרגע (הפך לכאב חלש יותר).
אני לא יודעת מה מניע פה יותר, כוח סבל או פחד.

 

[ליידי באבא3]

מזדהה