שוב צריך להחליף מטפלת.

[yudika]

שוב צריך להחליף מטפלת.

הי אם מישהוא עוקב אחרי מעלליי המטפלת החדשה ממש לא בסדר ואני מתכוונת גם כנראה בראש. האנרגטיות והתסיסה שראיתי ומצא חן בעיניי בפגישה הראושנה ובימים הראשונים כשהיתה צריכה לנקות או לטהר את הבית בלשונה ( אחרי המטפלת הקודמת שכנראה לא הזיזה רהיט בדירה) הפכו לאי שקט שתלטנות אגרסיביות ואף מופרעות לא מובנת: ניסתה להשכנע את אבי שצריך לאכול צהריים בשעה 11:00 התווכחה איתו. קיללה אותו והשתמשה במילים שאבי לא סובל, הכריחה את אישתו לשבת שעה ורבע לאכול - כך לדבריה למרות שהיא יודעת שיש "אנשור" בבית למקרה שהיא ממש לא רוצה לאכול, ואמרה שהיא עושה לה קונצים ומה פתאום היא שרה כל הלילה.. ( כנראה שהיא לא נתנה לה מספיק טיפות ריספרדל - תרופה נהדרת ממש ) בקיצור , צריך להחליפה, ודחוף כי למרות שהודתה שלא התנהגה יפה כבר היום חזרו כמה תופעות לא נחמדות ואנחנו בלחץ. יש בעיה , הפיליפיניות לא מעוניינות בזוג - אבי חצי עצמאי, רומניות כבר כמעט שאין,, מולדובניות עם סטיגמה נוראית של שתיה ושמעתי גם על סמים ופשוט לא רוצים להציע לי אותן ב3 הסוכנויות שאליהן פניתי - משונה קצת כי אני חושבת שסטיגמה היא דבר נורא אלא אם הוא נכון... ואז זה יותר נורא. רוצים שאזמין נפאלית שהן מוכנות לכזו עבודה. אבל צריך ללמד אותן לבשל מה שאני לא יודעת בעצמי, צריך ללמד אותן עברית, איך להסתדר , איך לקנות ?!?! ואני יש לי עבודה ובית ואין מי שיעזור בעניין הזה ( בת יחידה). ממש מיאש. גם איבדתי את הביטחון ביכולת שלי לבחור מטפלת, ונוספו רגשות אשם שאני לא עושה משהו שאולי יתקן את המצב, רק שאני לא יודעת מהו ! אשמח ואודה על עצתכם..

 

[ליאורלילי]

יודיקה , אל ייאוש

יודיקה יקרה , אמנם אין לי נסיון עם מטפלות אך שמעתי שיש מספר חברות שעושות קורסים לעובדים כבר בנפאל ומכינים אותם לעבודה כאן בלימודי עברית , יהדות , כשרות ועוד. אז כדאי לך לפנות לחברות כאלה ולהוריד ממך את העניין של חונכות ותקבלי מישהי שכבר עברה הכשרה מוקדמת. אל תאבדי את הבטחון , את בסדר גמור ואבחנת בזמן את האובססיות של המטפלת ותחליפי אותה ובע"ה תהיה טובה ומוצלחת. שולחת לך חיבוק מלא אור ותקווה והלוואי ובקרוב תהיה אצלכם המטפלת הנכונה והמתאימה. יום טוב, טובה

 

[ronnyw]

יודיקה, בעניין מטפלת...

אל יאוש, בסוף תמצאי את המתאימה. (אצלנו, אחרי אחת מדהימה שחזרה לפיליפינים עקב מות הורה, היו והלכו שלוש שלא התאימו, והגיעה הרביעית שנמצאת כבר שלוש שנים, גם היא 10 !! פשוט להמשיך לחפש.) כמה הערות והערות שאולי יעזרו לך בתהליך (הדברים עלו בפורום גם בעבר): הכי טוב זה למצוא מישהי שכבר עבדה בארץ אצל משפחה והתפנתה (בד"כ משמעות "התפנתה" זה שהמעסיק שלה נפטר). אלה כבר יודעות קצת עברית, יודעות את נוהלי הארץ, יודעות לקנות קוטג' או חלה, מבינות בתפריט המקומי, נוהלי קופת חולים, מועדונים וכו'. יתרונן הגדול ביותר - משפחה קודמת מכירה אותן ויש להן המלצות (או שאין, אבל אז הן פסולות). הנקודה היא שחברות כח האדם אינן מרוויחות מכך מאומה, ולכן ינסו בכל צורה לשכנע אותך שהוותיקות פסולות (יגידו שהן למדו את כל הטריקים, שהן בוכות ל"קו לעובד", שהן יקרות מידי וכו'). הן ישכנעו אותך באותות ובמופתים שהכי כדאי לקחת מישהי חדשה, רצוי נפאלית (שמשלמות לחברות כח האדם הון !!), כי הם מכשירים אותן וכו'. שטויות במיץ. השיקול היחיד המניע אותן (או-קי, אסור להכליל. אבל בכל המקרים שבהם אני נתקלתי זה היה כך) הוא כסף. על עובד חדש בארץ הן מקבלות כסף. על עובדת שזה שיבוצה השני או יותר - לא מקבלים כלום. לכן ממליצה לך להתעקש בעניין. עוד משהו: הפיליפינית שלנו (וגם הראשונה וכל אחת מהשלוש שלא נמצאו מתאימות) עובדת עם שני הורי. אז מאיפה האגדה שפיליפיניות לא מוכנות לעבוד עם זוג? נכון, צריך להציע קצת יותר כסף. אבל זה הוגן !! (כיום אני כבר מעסיקה שתי פיליפניות, כי מצב אבי הורע מאוד, והיום שני הורי סיעודיים לגמרי, אבל בעבר הן תפקדו לבד עם "סיעודי וחצי"). עוד דבר: אני מציעה לחשוף בפניהן את תנאי העבודה האמיתיים ואת הקשיים, מה שנקרא "תאום ציפיות". לפעמים, כשמנסים נואשות למצוא עובדת, נוטים "ליפות" את התפקיד ולא לספר במדויק על הבעיות (אולי גם כדי למתן דרישות כספיות). ואז העובדת מגיעה, נתקלת במציאות הרבה יותר קשה ממה ששיערה, נעשית מרירה ולא מרוצה, וההתנהגות וההמשך בהתאם. עוד כמה טיפים באמתחתי (נסיוני: ס:הכ 5 עובדות על פני חמש שנים עם שני מטופלים....) אבל נדמה לי שאני משעממת... שורה תחתונה - להמשיך לחפש !!!

 

[ronnyw]

יודיקה, עוד מילה בעניין:

כתבת בנימה מיואשת, שאיבדת את ביטחונך ביכולת שלך לבחור מטפלת. כאילו שהבעיה היא בך. אז הרשי לי לאמר לך, שמאוד מאוד קשה לאבחן מטפלת על סמך פגישה או שתיים. הן (בעיקר הפיליפיניות או הנפאליות) מגיעות מתרבות אחרת, עם שפה אחרת, עם שפת גוף שונה משלנו. למשל - הן (הפיליפניות) לא יודעות לסרב. לא מסוגללות לענות ב- "לא". אז עונות בחיוב על כל שאלה, גם כשלא מתכוונות (בשפה שלהן יש ניואנסים שונים ל- "כן". בתרגום שלהן לאנגלית, הניואנסים הולכים לאיבוד) איך אנחנו אמורות לדעת לקבוע בשיחה אחת? לכן, לפחות בעניין הזה, אני מבקשת להניח את דעתך. הביעה לא בך, או ביכולות הניתוח שלך !!!

 

[yudika]

תודה לכן על התגובות !

ממש חיממתן לי את הלב. האמת היא שהתחלתי הבוקר לחשוב שאי אפשר שהסטיגמה תהיה כל כך חד משמעית שאי אפשר למצוא רומניה או מולדובנית טובה או פיליפינית שמוכנה לעבוד עם זוג.. הלכתי לחברתכ"א ואכן היו לה פתאום 3 פיליפיניות פנויות ששתיים מהן מוכנות לעבוד עם זוג - השלישית לא ענתה לטלפונים, והן תבואנה מחר לראות את ההורים והבית, הן גם לא רוצות הון אלא 700$ שזה סביר לבנות שנמצאות בארץ כבר 3 שנים. תודהעל הטיפ בנושא ה"לא" לא קיים אצל הפיליפיניות. באמת שאני לא מכירה את המנטליות שלהן ולא יודעת למה לצפות ואיך לראיין ביעילות מחר, אודה ואשמח לעוד טיפים. מחברה אחרת הציעו לי נפאלית שכבר שנה וחצי כאן, טיפים ? תודה תודה שוב, מאוד עזרתן . יהודית

 

[ronnyw]

עוד כמה נקודות בנושא עובד זר

סתם דברים שעלו אצלי או אצל חברים, וכדאי לחשוב עליהם: צריך להיות ברור לכולם (גם לכם) מי הבוס. למה הכוונה? יש פה משולש עם שלושה קודקודים: החולה המטופל, שנמצא 24 שעות עם העובד (וקרוי בניירת "המעסיק"), אנחנו, שחתומים על החוזה ומשלמים את כספו (ולכן אנחנו ה"מעסיק" בפועל), והעובד עצמו. ייתכנו המון קונפליקטים בתוך המשולש הזה. למשל (מקרים שקרו): הרופא אמר שכדאי שהחולה תיתהלך ותמעיט לעלות על כיסא גלגלים. ככה הילדים הינחו את העובדת. ביום יום - האימא החולה סירבה ללכת ברגל, רצתה רק כיסא. העובדת המסכנה ניסתה לרצות את המעסיק (הילדים) ומצאה את עצמה במריבות מטומטמות עם החולה מהבוקר עד הלילה. סרבנות תרופות - מקרה אבא שלי: אני נתתי למטפלת הנחיות מדויקות איזה תרופה, כמה ומתי. גם דיברתי עם אבי בפרוטרוט על זה, והוא כאילו הסכים. כשלא הייתי - סרב מכל וכל לקחת את התרופות, ועוד ניסה "לעשות קנוניה" עם המטפלת, כאילו זה הסוד של שניהם כנגדי. המטפלת, שהיתה מעונינת להתיידד איתו ולרכוש את אמונו, היתה קרועה באמצע. וכו'. מקווה שהמסר ברור. זכרי תמיד שהמטפל הוא זה שמבלה עם החולה ועם שגעונותיו כל הזמן, בעוד אנחנו "אורחים לרגע" (גם אם זה המון רגעים. כל זמן שאנחנו לא גרים עם החולה בביתו - אנחנו אף פעם לא חשופים לעוצמת הבעיה היומ-יומית כמו המטפל), ולכן שנותנים לו הנחיות, צריך לבקש גם את חוות דעתו, ואחרי כמה זמן לשאול איך זה הולך וכו'. אני מתחילה לחזור על עצמי... עניין נוסף: הסבירו לי שיש מלאכות שנחשבות בזויות ולא הולמות (נתנו לי כדוגמא טיול עם כלבים לגבי פיליפינים. משהו בתרבות. אני אפילו לא בטוחה שזה נכון, אבל זה יכול לשמש כדוגמא). אם בתכולת העבודה שלכם יש דברים שחורגים מ"טיפול בחולה וניהול הבית" (עוד דוגמאות: אם אתם המצפים שהמטפלת תעסוק בגננות, כי זה מה שאבא עשה לפני שחלה, או תנקה את חדר המדרגות של הבניין, כי אימא הנחמדה עשתה את זה בהתנדבות וכו') - כדאי להעלות את זה בשיחה ולראות לאן נושבת הרוח. שלא אובן לא נכון: כל מה שקשור לחולה ולבית (נקיון, האכלה, רחיצה, קניות, בישול, טיול, תרופות, סידורים מינימליים וכו') - זה קדוש, לא נתון למו"ם. רק כל ה"אקסטרות". עוד משהו: העובד הזר (הפיליפינים לפחות. יתכן שזה אחרת אצל יוצאי אירופה) לא רואים עצמם כבני משפחה או כשווים לבני המשפחה. אל תבקשו אותם לקרוא לכם, ובעיקר להורים המבוגרים בשם פרטי. אפילו אם גדלתם בקיבוץ, וזה נראה לכם כמחווה חברית - זה מסבך להם את החיים ומערער להם את הסדר. הם יקראו להורים "סבא" או "סבתא" או "סר" או "מדם" - רק לא שם פרטי. שימצאו את הכינוי הנוח להם ושישתמשו בו. ובאותו עניין: אל תכינו להם מקום ליד השולחן בארוחה חגיגית. הסיטואציה של "לשבת עם המשפחה" קשה להם. (פעם ראשונה נתקלתי בזה בליל הסדר לפני 4 שנים, שהתקיים בביתי. ערכתי מקום גם לפיליפינית, בלי לחשוב על הסיטואציה הקשה עבורה. עוד הגדלתי לעשות והכרזתי משהו בסגנון: "היום את האורחת שלנו. היום אנחנו מבשלים ואת רק נהנית..." רק אחרי שראיתי שהיא כמעט לא ישבה, מצאה תרוצים וברחה למטבח, הבנתי שטעיתי. יותר מאוחר התייעצתי עם ותיקים וחכמים ממני, ולמדתי שאכן טעיתי - ובגדול . מה שנקרא - התכוונתי לברך, אך נמצאתי מקללת...) זהו, ברברתי מספיק...

 

[ronnyw]

לגבי העובדת שנמצאת בארץ שנה וחצי:

פשוט בקשי להיות בקשר עם המשפחה הקודמת ולברר איך היתה, למה עזבה וכו'. אם חברת כח האדם מתחמקת - זה קצת חשוד... (אם חברת כח האדם אומרת שהמשפחה מבקשת שלא יטרידו אותה - זה צריך להדליק אור אדום. משפחה סבירה, שהיתה לה עובדת טובה, תהיה מוכנה ל"מטרד הגדול" של המלצה על העובדת הזו.)

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifרוני תמשיכי לספר זה מעניין

אני החדשה בכל העיניין הזה ,כל מה שאת מספרת זה מלמד אותנו ,תמשיכי עם ההליכות וההתנהגות של המטפלים הזרים , זה מצויין , טוב לדעת כל פרט, בזה את מאוד עוזרת לנו ללמוד מה נעשה בשטח הזה.את יכולה לכתוב חוברת מה באמת קורה עם העובדים הזרים, נשמח לקרוא כל דבר.תודה על כל היידע את ממש נהדרת.

 

[ronnyw]

אריאלה, תודה לך !!

אני רק רוצה לציין, שהדברים שציינתי כאן קודם, הם כיתה ג' ו- ד'... כיתות א' ו- ב' (כלומר הדברים הבסיסיים, שאמורים להיות ברורים וידועים לכולנו) הם עוד לפני כל הטיפים שלי: ממליצה למי שעומד להעסיק עובד זר למצוא באינטרנט או בחברת כח האדם את חוברת הזכויות והחובות שלהם. כדאי לדעת מה מבנה השכר (משכורת, דמי כיס, ביטוחים וכו' - הכל מוגדר ומסודר בחוק הישראלי) חגים שלהם (לכל עדה חגים שלה, כל עדה עם מנהגי הדת שלה. אנו חייבים לכבד זאת !!) הבית שלנו (או של החולה שלנו) הוא הבית היחיד של העובד הסיעודי. לכן צריך לאפשר לו תנאי מחיה נאותים. גם אם אין אפשרות לתת לעובדת חדר משלה , חייבת להיות לה פינה משלה עם מיטה (ולא שינה על כורסה !!) , ארון לבגדים וחפצים, שידה עם מקום לשים תמונות וכו'. לא יקרה כלום אם נרשה לה - במידה ורוצה - לתקוע מסמרים בקיר ולתלות תמונות שעושות לה טוב. זה הבית שלה לאורך שנים... אם יש אפשרות לטלביזיה - מה טוב, שכן לפעמים כל חיי החברה שלה הם שיחות עם המטופלים... אגב, אם יש מטפלות נוספות בסביבה מאותה עדה - רצוי לאפשר להן להיפגש ולקשקש קצת בשעות פחות קשות או עמוסות. אפשרו להם לאכול אוכל שחביב עליהן (אורז וסויה...) בערים גדולות יש גם חנויות מיוחדות. אפשר לתת להן לקנות מידי פעם, על חשבוננו, בחנויות שלהם. זה אמור למי שאין לו בעיות כשרות, כמובן. יש לקחת בחשבון שהוצאות משק הבית יגדלו, כי מספר הנפשות יגדל. ברור שצריכת החשמל, המים, הסבון ואבקת הכביסה יעלו... עוד בתחום של כיתות א' ו-ב' זה שצריך לשבת ולהגדיר בצורה מסודרת את הדרישות שלכם, למשל: נקיון פעם בשבוע, אבל רחיצת שרותים כל יומיים... החלפת מצעים כל חודש, אבל מגבות כל שעה... סוג האוכל הרצוי (יופלי של תנובה או דנונה של שטראוס...)החולה אוהב עוף ולא בשר, וכו'. (תלוי אם החולה במצב שיודע בעצמו, או שהוא כבר במצב שאנחנו קובעים עבורו את הכל). כמובן שחייבים להזכיר דברים מיוחדים כמו כשרות, דיאטות (מלח ללחץ דם, סוכר לסוכרתיים וכו'). אני מאמינה שכדאי להשתדל לחשוב על כמה שיותר נקודות מראש. ברור שיהיו הרבה שגיאות ונפילות כתוצאה מחוסר ידע או הבנה או בעיות שפה, ואותן נפתור "תוך כדי". אגב, בשיחות הראשונות שלי עם מטפלת חדשה אני נוהגת לספר להם באריכות על ה"קליינטים" (אבא ואימא שלי). סיפרתי מה הם היו, איזה דברים הם עשו וקצת על העבר, כדי שיהיה להן מושג מעבר לאדם הסיעודי העלוב שיושב מולם וזקוק לקינוח האף מהם. כך גם סיפרתי להן על כל המשפחה, הצגתי את בעלי וגיסתי ואת כל הילדים שלנו, מן רצון כזה שהן ירגישו חלק מהמשפחה המורחבת. אני לא יודעת אם זה מחויב ואם זה טוב או לא - ככה אני נהגתי. אני מאמינה שיחס גורר יחס. עובד שחש שהוא מכובד על ידי המשפחה, חשוב לה, ולא "מובן מאליו" - ירגיש טוב יותר, מחויב יותר ויהיה איכפתי יותר. ואני מסכמת במה שכבר כתבתי 1000 פעמים קודם: העובדים הזרים עושים מלאכת קודש, ומאפשרים לנו - הקרובים - להמשיך בחיינו, בעיסוקינו ובתחביבנו. מלאכתם נעשית לא אחת טוב יותר ממלאכתנו אנו, שכן הם אינם טעונים כמונו, לא חשים "מקריבים" כמונו. זו עבודתם, ולא פסק זמן מהחיים שלקחו בכורח הנסיבות (כמו אצל רבים מאיתנו, בני המשפחה המטפלים). ככל שאני קוראת יותר מסרים בפורום, על המצוקות היומיומיות, על הקשיים, על תחושת הבדידות והסגירות בבית, על אובדן הקשר עם חברים, על הפרעות בעבודה ובחיי המשפחה - יותר אני משוכנעת שההסתייעות בעובד זר היא טובה וחשובה. יש נקודה אחת שלגביה אין לי מה להוסיף: עלות כספית. זה יקר, אפילו יקר מאוד, וגם אם מקבלים את כל המגיע מהביטוח הלאומי - עדיין התוספת היא כבדה מאוד.

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifרוני תבורכי קראתי

כל מילה בהתענינות רבה, ,תודה לך את עוזרת לכולם מאוד , המשיכי ככל שניתן עוד טיפים.כך נלמד איך ומה?.תצלחי בכל אשר תפני. בשורות טובות

 

[ענתי44]

מצטרפת לברכות דרורה תבורכי../images/Emo45.gif

אנחנו לומדים אחד מהשני פה, ומעודדים האחד את השני.רק חבל, שלהפגש כל חברי הפורום אנחנו לא מצליחים.

 

[yudika]

תודה על ההארות ממש נהדר לקרוא

אני עומדת לקחת עכשיו בפעם הראשונה עובדת פיליפינית וכבר כשראיינתי השתמשתי במה שאמרת : שהן לא יודעות לומר "לא" ושאלתי עקיפות או שניסיתי לראות אם היא עונה עם יותר ביטחון או פחות... מצאתי מישהיא אני מקוה. עכשיו שוב העינוי של איך אני מבשרת למטפלת הזו שהיא הולכת הביתה. היא מאוד משתדלת מאז החג השני אבל מאוד ברור לי שזה לא יחזיק, הייתי הערב אצל קרובת משפחה שעברה עם אימה גם את המסלול הזה וכמה שרציתי לשתף אותה ממש השתדלתי להיות מינורית כי היא כבר גמרה את הנושא היא כבר אחרי ולא רציתי להכביד. אני מודה שחשבתי קצת בקינאה על החופש שיש לה היום, אני לא מעיזה לחשוב על זה יותר מדי..

 

[namo1]

פיליפיניות

אין דרך קלה להערכת מטפלת. אך תגובת המטופל זאת אחת הדרכים הטובות להערכת מטפל אם ההורה נראה מאושר בחברת העובדת סימן שיש לנו 70% הצלחה!! איכות חיי המטופלים שלנו זה מה שחשוב.מטפל ניתן לכוון ולהדריך אך בעיקר לתמוך בו ולהראות שאכן איכפת לנו ממנו.לצערי אני שומעת דברים מחרידים מפיליפניות אם זה ניצול ועד הטרדות מיניות אנחנו חייבים לדאוג לרווחתם וחשוב מאד להבין את התרבות שלהם ולא לפגוע בהם במקומות שכלל לא התכונו לפגוע.