שוב צריך לעצום עיניים ולב

שוב צריך לעצום עיניים ולב

לא יודעת איך לספר דברים כאלה מבלי להאמין שאני צודקת בהרגשתי ובה במידה קשה לי שלא קצת גם להתבייש. כשאחותי שמעה מה אבינו עשה לי יצאה בהצהרה לכל מי שרק רצה לשמוע שאני שקרנית ומביימת סרט דמיוני כשהוא מת ואני אמרתי לה שאבא שלה מת היום, שלי מת כשהייתי בת 7 ולא הלכתי ללוויה ולא ישבתי עליו שבעה ואני אפילו לא יודעת איפה הוא קבור אחותי השתוללה וקיללה בקיצור הפסקנו לדבר הרבה מאוד זמן. מידי פעם ניסינו לגשר ולא הלך. לפני כשנה היא קיבלה התקף לב ואני מיהרתי להיות לצידה ו...כאילו אין ביננו כעס. אחי ניסה לגעת בבת שלי ולמזלנו היא הדפה אותו וסיפרה לי, הלכתי אליו צעקתי והעלבתי אותו במקום עבודתו ובנוכחות אנשים, עבר זמן והוא התחנן שאסלח לו ונתתי לו (מעט) יחס כעבור זמן ביקש הלוואה שלא החזיר ועוד דברים בקיצור גם איתו ניתקתי קשר עכשיו, כן גם הוא קיבל התקף לב וגם הוא חזר לחיי כאילו כלום לא היה מעולם. אני שוב מרגישה מרומה אני לא יודעת אם זה באמת דומה אך ההרגשה שלי היא כמו כששני הורי ואחי שאנס אותי נפטרו, הם נפטרו די צעירים כמו ברחו והשאירו אותי להתמודד לבד ואיך אפשר להתמודד ולהתעמת עם מתים?! ועכשיו שני אחיי איך אתעמת עם חולי לב. אני נחקנת מכעס ומתסכול ולא רואה דרך לצאת מהתחושות האלו.
 
קונפליקט לא פשוט

ומצד שני, הרי את יכולה לא לבוא אליהם, לא לעזור ולהתעלם לחלוטין מהעובדה שהם חולים. לגמור חשבון, שיסתמכו על אנשים שהם לא פגעו בהם אם יש כאלה. אבל את כנראה לא באמת יכולה, כי המצפון שלך לא מניח לך. ככה שאחרי הכל, את אמיתית עם עצמך, עם המצפון והעכים המוסריים שלך, נכון? ויכול להיות שהכף תוטה לצד השני, לצד שאומר - גם לי מגיעה הכרה. אני לא חייבת רק לתת ולהקריב מעצמי וכאן אני שמה את הגבול. יש מיליוני אנשים בעולם, אם הם לא דאגנו בכל חייהם שיהיה מישהו מספיק קרוב להם שיטפל בהם כשהם חולים, שישארו לבד ויסמכו על מערכת הבריאות. וההחלטה/הבחירה היא שלך. היא לא פשוטה, אבל מה שלא תעשי, מקווה שתעשי בלב שלם, בשבילך, לא בשבילם ולא כי את אנוסה לעשות את זה. אלא כי חשבת והרגשת והחלטת.
 

rob roy

New member
סבל מצדיק הכול?

תקני אותי אם לא הבנתי נכון: האחות: דברים לחובתה: הציגה אותך כשקרנית. השתוללה וקיללה. דברים לזכותה: התקף לב. תוצאה: את לצידה כאילו כלום. האח: דברים לחובתו: נגע בביתך. לווה בלי להחזיר. עוד דברים. דברים לזכותו: התקף לב תוצאה: את לצידו כאילו כלום. אז בעצם מה הם עשו בשבילך? גם דמיאניוק היה קשיש וסבל מטחורים בעת משפטו. סיבלו הזה לא שינה את העובדה שעינה ורצח יהודים. ושהגיע לו עונש. אני חושב שנוח להם שאת מטפלת בהם, נוח להם לא להתנצל או להחזיר הלוואות או לתת דין על מעשיהם. האם הסבל שלהם בהווה מצדיק את מה שעשו בעבר, ואת ההתעלמות שלהם מהעבר? האם מגיע להם פרס בכך שאת שם בשבילם, בלי מילת תוכחה, בלי לדרוש התנצלות? האם מגיע לך לשרת אותם? להמשיך לשמוע את שתיקתם?
 
לא. לא מגיע להם אבל

אני לא מצליחה אחרת כי יש אנשים אחרים שחשובים לי בתמונה ואני מפחדת לאבד אותם. אתה יודע שהצדק עם הדברים שאמרת אבל אם אחליט להתייחס אל כל אחד בהתאם למעשיו כלומר למי שידע ושתק, למי שלא עזר, למי שהתעלל אבוי אשאר בלי משפחה לחלוטין ועם קשה לי עוד יותר. נותר לי רק לבעור מבפנים ולחייך...ולכתוב כאן ולקבל איכפתיות שתרגיע מעט.
 

rob roy

New member
ה"אבל" הזה, נורא לרעתך.

נכון, אם מישהו גדל במקום בו כל משפחתו, ועוד, פגעו בו או הסכימו בשתיקה, והוא יקום וינתק מהם מגע, אזי הוא יחוש לבד. אבל אפשר לחיות עם הלבד הזה: פותחים דף חדש, ומכניסים לחיים שלך רק אנשים נטולי קופת שרצים על הגב. אלה החיים שלך. למה להתפשר עליהם? אבל קשה לחיות באובדן משפחה כזה, אז יש עוד אפשרויות: בהודעה הקודמת דיברת על בלבול והרגשה רעה על הבחירה שבחרת, להיות לצידם, כשהאפשרות האחרת, היא להישאר לבד. אבל אין רק שתי האפשרויות האלה, שחור ולבן. אולי את יכולה לבחור, אמנם לא להתנהג אליהם בהתאם למעשיהם, אבל לזכור שהם לא היו בסדר, שאת איתם הרבה הרבה לפנים משורת הדין, שהם חייבים לך. ואז, אם ינסו שוב לנצל (כמו הלוואות) או לפגוע בך, תוכלי להגן על עצמך ולא להיפגע שוב. שום דבר לא מונע ממך לסעוד את אחיך במחלתו, ויחד עם זה לבקש החזר ההלוואה. את מתביישת ?! הוא זה שראוי להתבייש. זה שאת איתם עכשיו, לא חייב לומר שאת ויתרת על הצדק, ויתרת על זכותך לקבל התנצלות. ...יכול להיות שהתשובה כאן היא לסלוח אך לא לשכוח, אבל אינני מצליח להתחבר לרעיון הסליחה, לכן בנושא הזה עדיף שמישהו יותר רגיש ממני יתייחס לרעיון.
 
אבל בסופו של דבר

לא אתה הוא זה, אלא היא שתצטרך לחיות עם ההחלטות האלה, לכן הנימה המיסיונרית הזאת לא במקומה. אנא קרא את מכתב הפתיחה של הפורום על מנת להתוודע לכללי הכתיבה כאן.
 
למעלה