שוב קברו את אלברט
לפני יותר מעשר שנים עברתי לרעננה. בתור ילד צעיר ותלמיד, עוד הספקתי גם אני לרדת מהבית, שני מטבעות של שקל בידי ואותה ההרגשה המיוחדת שרק ילד שהולך לקנות לעצמו ארטיק או ממתק מרגיש. הייתי יורד או סתם עוצר בדרך מהחטיבה וקונה לי איזה משהו קטן בקיוסק של אלברט, המבנה הקטן והמיתולוגי שנשען על הגדר של תיכון אוסטרובסקי בצד של רחוב ז'בוטינסקי. שנים עברו, ובתיכון אוסטרובסקי נפתחה קפיטרייה גדולה, תאגיד של ממש בהשוואה לחדרון הקטן בו שהה הקיוסק הישן, והתלמידים הצביעו ברגליים. כניסתה של קפיטרייה צבעונית, גדולה ובעלת מבחר רב של טעמים השאירה את הקיוסק של אלברט מיותם. בשנה האחרונה שלו באותה פינה, היה ניתן להבחין בתסכול של "הסבא של אוסטרובסקי" שכשל מלבסס תחרות אמיתית מול שלל ההצעות שנתנה הקפיטריה לתלמידים ומכאן הכל שמועות, לפיהן המחלה של אלברט התגברה. בסתו שלאחריו, הראשון בספטמבר ראה רק עסק אחד בשורות התיכון הותיק בעיר. החלון הכחול בקיוסק של אלברט, שלימים נצבע ירוק, נותר נעול. בית הבטון הקטנטן בו ישב הקיוסק נותר נעול עוד מספר שנים. מיותם אך עדיין מחזיק בגאווה את השלט "גלידות ריו" ואת החלון דרכו מכר אלברט לאלפי תלמידי התיכון ואורחיו עשרות אלפי מוצרים לאורך השנים, זכר לימים בהם היה באוסטרובסקי רק קיוסק אחד קטן ומוכר אחד זקן. היום בבוקר, בשעה שעוד מרגישים את הרוח האחרונה של הלילה, הירח עוד מבצבץ מעל קצות הבניינים הנמוכים יותר ברחוב והספסלים החומים של קצה הרחוב עוד רטובים מטל, ירדתי לטייל עם צ'יקי, הכלבה האהובה שלי. בקצה הרחוב, במקום בו רחוב ז'בוטינסקי נגמר ותיכון אוסטרובסקי מתחיל, עמדה מכולה אדומה ריקה. כשחזרתי אחר הצהריים הפועלים כבר סיימו לפרק את החדרון הקטן והחלו בעבודות הריצוף. כשייגמר הסתיו והתלמידים השובתים יחזרו לבית הספר, חלקם לבטח יבחין במשהו שונה. רובם, אשר היו רק בבית הספר היסודי כאשר הקיוסק של אלברט נסגר, לא ייחסו חשיבות רבה לשינוי, אבל כמה מהם, אולי, ירגישו צביטה קטנה בלב.
לפני יותר מעשר שנים עברתי לרעננה. בתור ילד צעיר ותלמיד, עוד הספקתי גם אני לרדת מהבית, שני מטבעות של שקל בידי ואותה ההרגשה המיוחדת שרק ילד שהולך לקנות לעצמו ארטיק או ממתק מרגיש. הייתי יורד או סתם עוצר בדרך מהחטיבה וקונה לי איזה משהו קטן בקיוסק של אלברט, המבנה הקטן והמיתולוגי שנשען על הגדר של תיכון אוסטרובסקי בצד של רחוב ז'בוטינסקי. שנים עברו, ובתיכון אוסטרובסקי נפתחה קפיטרייה גדולה, תאגיד של ממש בהשוואה לחדרון הקטן בו שהה הקיוסק הישן, והתלמידים הצביעו ברגליים. כניסתה של קפיטרייה צבעונית, גדולה ובעלת מבחר רב של טעמים השאירה את הקיוסק של אלברט מיותם. בשנה האחרונה שלו באותה פינה, היה ניתן להבחין בתסכול של "הסבא של אוסטרובסקי" שכשל מלבסס תחרות אמיתית מול שלל ההצעות שנתנה הקפיטריה לתלמידים ומכאן הכל שמועות, לפיהן המחלה של אלברט התגברה. בסתו שלאחריו, הראשון בספטמבר ראה רק עסק אחד בשורות התיכון הותיק בעיר. החלון הכחול בקיוסק של אלברט, שלימים נצבע ירוק, נותר נעול. בית הבטון הקטנטן בו ישב הקיוסק נותר נעול עוד מספר שנים. מיותם אך עדיין מחזיק בגאווה את השלט "גלידות ריו" ואת החלון דרכו מכר אלברט לאלפי תלמידי התיכון ואורחיו עשרות אלפי מוצרים לאורך השנים, זכר לימים בהם היה באוסטרובסקי רק קיוסק אחד קטן ומוכר אחד זקן. היום בבוקר, בשעה שעוד מרגישים את הרוח האחרונה של הלילה, הירח עוד מבצבץ מעל קצות הבניינים הנמוכים יותר ברחוב והספסלים החומים של קצה הרחוב עוד רטובים מטל, ירדתי לטייל עם צ'יקי, הכלבה האהובה שלי. בקצה הרחוב, במקום בו רחוב ז'בוטינסקי נגמר ותיכון אוסטרובסקי מתחיל, עמדה מכולה אדומה ריקה. כשחזרתי אחר הצהריים הפועלים כבר סיימו לפרק את החדרון הקטן והחלו בעבודות הריצוף. כשייגמר הסתיו והתלמידים השובתים יחזרו לבית הספר, חלקם לבטח יבחין במשהו שונה. רובם, אשר היו רק בבית הספר היסודי כאשר הקיוסק של אלברט נסגר, לא ייחסו חשיבות רבה לשינוי, אבל כמה מהם, אולי, ירגישו צביטה קטנה בלב.