שוב קרה לי הפחד הזה
אני עכשיו בתקופה של נסיון לקלוט שומרות חדשות על חיי, או בשפה פשוטה מטפלות, לבנתיים ללילה, אני מקווה שבעתיד יעזרו לי מחדש גם ליום שאוכל לחזור לחיות מחוץ לבית את המעט שעשיתי. מלא נשים מתקשרות טיפוסים מטיפוסים שונים, וכולן מתחילות עם תחקירים, במה את חולה? מה קרה? איך קרה? היום כמעט צרחתי על מישהי תסתמי. שבוע שעבר סיכמתי כבר עם ארבע נשים שונות להתחיל לשמור עלי כל אחת לילה אחד בשבוע למנוע תלות באחת כמו בעבר. זה מפחיד פתאום לקלוט ארבע נשים לחיי, מי הן? לעזוב את הבית לילה שלם בידיהן, לעזוב את חיי באחריותן, ואם ירדמו?, ואם יזלזלו ולא יעירו אותי? החלטתי להתגבר על החשש, ואכן אחת התחילה לעבוד, אמא היתה לילה ראשון לגיבוי, החוצפנית זלזלה, עזבה את החדר והלכה לדבר בסלולרי, מה אכפת לה מה יואמרו המכשירים, לפני שעה היא התקשרה שלא ורצה לבוא יותר קר לה בחדר. אל השניה התקשרתי להזכיר לה שסיכמנו. היא כמובן אמרה כן כן, הגיעה הזמןו יום שישי שעתיים לפני השמירה, המצפון יסר אותה התקשרה שהיא לא באה, רגע מה אני אמורה לעשות? השלישית אחרי שהיתה פה , וראתה את המכשירים והסברתי הכל אמרה לי כן כן נעלמה מהאופק , כשדברתי איתה בסוף אמרה שלא רוצה לשלם ביטוח לאומי לכן לא תשמור עלי, אבל למה אמרת כן כן ומנעת ממני לקבל אחרת? אין תגובה מה אכפת לה. הרביעית, עוד לא הגיע היום וכבר לא אתפלא לכלום, אמא חזרה לשמור עלי כמה לילות בשבוע, אחרי שנאלצתי כמו כלב להחשף למלא זרים על חיי, מלא נשים נערות שתיחקרו לי את הנשמה, נעלמות. היום טלפונים מתווכחים עושים לי פוזות. היום כל היום הייתי לבד , הרשיתי לאמא לא לבוא בבוקר רק בערב, כי היא לא מרגישה טוב,שמירות הלילה עלי הרסו אותה. העסקתי עצמי במחשב כל היום , הכרחתי עצמי לעשות התעמלות בחוץ למרות הפחד, היה נחמד יחסית,אני אוני הסתדרנו בסדר. פתאום בצהריים אחרי שהעברתי יום שגרתי רגיל, נתקפתי פחד עצום והיסטריה של בכי. התחלתי ללכת בבית, כי הרגשתי לחץ דם גבוה, והייתי חייבת להרגיע עצמי, התחלתי לדבר עם אלוהים כמו איזה פסיכית, אין עם מי לדבר, עדיף איתו במקום עם הקירות. שאלתי אותו מה יהיה איתי? אם אמא לא היתה פה להשלים לילה , מה יהיה בעתיד? ביקשתי ממנו שלא יקח לי אותה, שישמור לי אותה, פתאום דפיקה בדלת. לא היה חשק אפילו לפתוח את הדלת, אבל כשפתחתי מי הגיע ? כן כמו שהבנתם אמא המלאך שלי, ראתה אותי בוכה ואמרה איך ידעתי לבוא , משהו לא בסדר עם הבת שלי. רק אמא מרגישה מה עובר עלי, מה יהיה בלעדיה? אלוהים אתה לא חושב שזה אכזרי? אתה לא מבין זה גדול עלי? אלוהים אתה לא מבין אני לא יכולה עם התלות הזו באנשים שמפחדים ממצבי? אני לא מבינה את זה, מאיפו באים לי ההתקפים האלה אחרי חצי יום בסדר צוחקת , פתאום פחד לאבד אותה? למה זה לא מניח לי?למה אין לי יכולת להשתחרר מהקשר של חיים באמא? כשאמא לידי אני כמו תינוק שמרגיש שכל הרע יעלם. כשאני צריכה עזרה במשהו מאחרים, מתחיל נאום העוד רגע, מחר, אין לי זמן, אמא תמיד יודעת לעזור לי ומבינה כמה אוכל אותי שאחרים משאירים אותי לחכות. אני לא נוהגת לבקש הרבה עזרה, ואם כבר מבקשת משהו בדכ זה חשוב לי, רק אמא מבינה כמה. אלוהים תשמור לי על אמא. אני מפחדת לחיות בלעדיה. אני לא רוצה לחיות בלעדיה. כשהיא לא מרגישה טוב, אני ישר לא מרגישה טוב, כשהיא מאושרת אני שמחה, איזה תלות נפשית יש לי במצבה. אני יכולה להיות מאושרת שמחה, רק קולטת את אמא בלי מצב רוח, או קשה לה(ובדכ היא לא מספרת מסתירה הפנים מראות), ישר אני מתמוטטת, נפילת כח נפשי. למה האחים האחרים שלי אוהבים אותה ודואגים אבל לא ככה? למה אני כזו, קשורה אליה כמו ......... אולי כי אמא האדם היחיד שכל חיי, למרות כל הקשיים שלי בכל מהלך גידולי, תמיד קיבלה אותי ללא תנאים. תמיד אפילו אם פגעתי בה, אחרי התנצלות הסכימה לסלוח, תמיד טובתי היתה לפני טובתה. והיום אני מרגישה שאני צריכה להחזיר לה. טוב מה אני מקשקשת לא יודעת סתם בוכה, כי אין לי פתרון לשאלה מה יהיה איתי בלי אמא? אמא תומכת אמא מבשלת אמא מנקה אמא מלווה לרופאים אמא שומרת לילות אמא עושה סידורים אמא עושה קניות אמא סיבה בשבילי לחיים. בא לי לצרוח אבל גם בשביל זה אין לי אויר. אני מקווה שאני חולמת עכשיו והכל אצלי בדמיון, ואתעורר והכל יעלם, ובעצם סתם נמנמתי באיזה קורס משעמם באוניברסיטה.
אני עכשיו בתקופה של נסיון לקלוט שומרות חדשות על חיי, או בשפה פשוטה מטפלות, לבנתיים ללילה, אני מקווה שבעתיד יעזרו לי מחדש גם ליום שאוכל לחזור לחיות מחוץ לבית את המעט שעשיתי. מלא נשים מתקשרות טיפוסים מטיפוסים שונים, וכולן מתחילות עם תחקירים, במה את חולה? מה קרה? איך קרה? היום כמעט צרחתי על מישהי תסתמי. שבוע שעבר סיכמתי כבר עם ארבע נשים שונות להתחיל לשמור עלי כל אחת לילה אחד בשבוע למנוע תלות באחת כמו בעבר. זה מפחיד פתאום לקלוט ארבע נשים לחיי, מי הן? לעזוב את הבית לילה שלם בידיהן, לעזוב את חיי באחריותן, ואם ירדמו?, ואם יזלזלו ולא יעירו אותי? החלטתי להתגבר על החשש, ואכן אחת התחילה לעבוד, אמא היתה לילה ראשון לגיבוי, החוצפנית זלזלה, עזבה את החדר והלכה לדבר בסלולרי, מה אכפת לה מה יואמרו המכשירים, לפני שעה היא התקשרה שלא ורצה לבוא יותר קר לה בחדר. אל השניה התקשרתי להזכיר לה שסיכמנו. היא כמובן אמרה כן כן, הגיעה הזמןו יום שישי שעתיים לפני השמירה, המצפון יסר אותה התקשרה שהיא לא באה, רגע מה אני אמורה לעשות? השלישית אחרי שהיתה פה , וראתה את המכשירים והסברתי הכל אמרה לי כן כן נעלמה מהאופק , כשדברתי איתה בסוף אמרה שלא רוצה לשלם ביטוח לאומי לכן לא תשמור עלי, אבל למה אמרת כן כן ומנעת ממני לקבל אחרת? אין תגובה מה אכפת לה. הרביעית, עוד לא הגיע היום וכבר לא אתפלא לכלום, אמא חזרה לשמור עלי כמה לילות בשבוע, אחרי שנאלצתי כמו כלב להחשף למלא זרים על חיי, מלא נשים נערות שתיחקרו לי את הנשמה, נעלמות. היום טלפונים מתווכחים עושים לי פוזות. היום כל היום הייתי לבד , הרשיתי לאמא לא לבוא בבוקר רק בערב, כי היא לא מרגישה טוב,שמירות הלילה עלי הרסו אותה. העסקתי עצמי במחשב כל היום , הכרחתי עצמי לעשות התעמלות בחוץ למרות הפחד, היה נחמד יחסית,אני אוני הסתדרנו בסדר. פתאום בצהריים אחרי שהעברתי יום שגרתי רגיל, נתקפתי פחד עצום והיסטריה של בכי. התחלתי ללכת בבית, כי הרגשתי לחץ דם גבוה, והייתי חייבת להרגיע עצמי, התחלתי לדבר עם אלוהים כמו איזה פסיכית, אין עם מי לדבר, עדיף איתו במקום עם הקירות. שאלתי אותו מה יהיה איתי? אם אמא לא היתה פה להשלים לילה , מה יהיה בעתיד? ביקשתי ממנו שלא יקח לי אותה, שישמור לי אותה, פתאום דפיקה בדלת. לא היה חשק אפילו לפתוח את הדלת, אבל כשפתחתי מי הגיע ? כן כמו שהבנתם אמא המלאך שלי, ראתה אותי בוכה ואמרה איך ידעתי לבוא , משהו לא בסדר עם הבת שלי. רק אמא מרגישה מה עובר עלי, מה יהיה בלעדיה? אלוהים אתה לא חושב שזה אכזרי? אתה לא מבין זה גדול עלי? אלוהים אתה לא מבין אני לא יכולה עם התלות הזו באנשים שמפחדים ממצבי? אני לא מבינה את זה, מאיפו באים לי ההתקפים האלה אחרי חצי יום בסדר צוחקת , פתאום פחד לאבד אותה? למה זה לא מניח לי?למה אין לי יכולת להשתחרר מהקשר של חיים באמא? כשאמא לידי אני כמו תינוק שמרגיש שכל הרע יעלם. כשאני צריכה עזרה במשהו מאחרים, מתחיל נאום העוד רגע, מחר, אין לי זמן, אמא תמיד יודעת לעזור לי ומבינה כמה אוכל אותי שאחרים משאירים אותי לחכות. אני לא נוהגת לבקש הרבה עזרה, ואם כבר מבקשת משהו בדכ זה חשוב לי, רק אמא מבינה כמה. אלוהים תשמור לי על אמא. אני מפחדת לחיות בלעדיה. אני לא רוצה לחיות בלעדיה. כשהיא לא מרגישה טוב, אני ישר לא מרגישה טוב, כשהיא מאושרת אני שמחה, איזה תלות נפשית יש לי במצבה. אני יכולה להיות מאושרת שמחה, רק קולטת את אמא בלי מצב רוח, או קשה לה(ובדכ היא לא מספרת מסתירה הפנים מראות), ישר אני מתמוטטת, נפילת כח נפשי. למה האחים האחרים שלי אוהבים אותה ודואגים אבל לא ככה? למה אני כזו, קשורה אליה כמו ......... אולי כי אמא האדם היחיד שכל חיי, למרות כל הקשיים שלי בכל מהלך גידולי, תמיד קיבלה אותי ללא תנאים. תמיד אפילו אם פגעתי בה, אחרי התנצלות הסכימה לסלוח, תמיד טובתי היתה לפני טובתה. והיום אני מרגישה שאני צריכה להחזיר לה. טוב מה אני מקשקשת לא יודעת סתם בוכה, כי אין לי פתרון לשאלה מה יהיה איתי בלי אמא? אמא תומכת אמא מבשלת אמא מנקה אמא מלווה לרופאים אמא שומרת לילות אמא עושה סידורים אמא עושה קניות אמא סיבה בשבילי לחיים. בא לי לצרוח אבל גם בשביל זה אין לי אויר. אני מקווה שאני חולמת עכשיו והכל אצלי בדמיון, ואתעורר והכל יעלם, ובעצם סתם נמנמתי באיזה קורס משעמם באוניברסיטה.
