שוב שאלת הורמונים ותינוקות

[shelycat]

שוב שאלת הורמונים ותינוקות../images/Emo95.gif

שוב שאלת הורמונים ותינוקות היא מיועדת בעיקר לאלו מבינינו שלא מעונינות בילדים בשלב זה בחיים אבל פתוחה כמובן לכולן, השאלה מחולקת לשתיים: א. האם גם בכן הגוף משטה מידי פעם, למרות ההחלטה הרציונלית נגד ילד בשלב זה בחייכם, וההורמונים משתוללים ופתאום אתן מוצאות/תופסות את עצמכן רוצות להכנס להריון/תינוק? ב. מה לעזאזל עושים נגד התפרצויות הורמונליות כאלה? איך אתן מתמודדות? אתן נכנעות לדחפים שהגוף שולח או עומדות בלחץ של הגוף והרגש כנגד ההיגיון שלכן (שאולי אפילו מתווסף ללחץ סביבתי להכנס להריון)? בעצם השאלה בהחלט מתאימה גם לאמאות שבינינו ולאמאות שבדרך. אני אישית מעולם לא אהבתי להיות "עבד" לדחפים ולהורמונים שלי ואני מוצאת את כל האיתותים האלו שלו (של הגוף שלי כמובן) די מעיקים ואפילו קצת מתסכלים.

 

[אתי@]

זו שאלה שנוגעת לי ../images/Emo9.gif

אני מאוד מבינה לליבך ומרגישה די דומה. תשובות: א. בטח שקורה לי מידי פעם שאני מרגישה שנורא בא לי תינוק, בעיקר כשאני רואה תינוקות של אחרים

כולם אומרים שהם נהדרים כשהם של אחרים אבל כשזה שלך אז זה נורא קשה ולא תמיד כיף... ב. אני הולכת לבעלוש ומספרת לו שנורא בא לי תינוק, מקשיבה למה שיש לו לומר בנושא (דברים חכמים!), ושוכחת שרציתי לפני רגע

טוב אולי אני מגזימה

אבל הרעיון הוא שהוא תמיד מרגיע אותי ומזכיר לי למה עדיף לחכות, ומכיון שאני יודעת שהוא צודק (כמו שאמרנו, זה לחץ רגשי והשתלטות של ההורמונים...), אני מחכה להתפרצות הבאה

 

[הילה_והגבר]

אוח, כמה שאני מזדהה

הורמונים או סתם חשק - אני מתה לילד, והגבר ואני מתכננים אחד רק עוד ארבע שנים (הריון עוד 3)... אז מה עושים ? א. ממשיכים באדיקות לקחת גלולות -- מה שבטוח, להריון אני לא אכנס... ב. יש לי שלושה בני דודים בגיל 5.5, 3.5 ו-2, ו-2 שכנות בנות 2 ו-3 חודשים. לבלות קצת עם כל אחד זה כיף וחשק, ומוריד את הלחץ לקצת זמן. אבל אם אני בקריזה, אני דואגת להזמין את עצמי לבייביסיטר ארוך - כזה שנמשך יום שלם או מכיל יותר מילד אחד. את חוזרת כל-כך מותשת ועצבנית שכל החשק לילדים עובר. ג. מנסה לדמיין מה יקרה אם אני אכנס להריון עכשיון - חסל התואר בפסיכולוגיה, לילד לא יהיה אבא 4 ימים בשבוע (יומיים תורנות ויומיים אחרי תורנות), לא יהיה לנו כסף לקנות לו דברים כי אני מפסיקה לעבוד, אנחנו עדיין בדירת סטודנטים פיצית וכו´ וכו´ וכו´... כמה זה מצליח ? מספיק בשביל שאני לא אהייה בהריון בינתיים... ואם הכל נכשל, אני משחקת קצת ב"כשיהיה לי ילד" עם הגבר או עם האמהות שלנו או קוראת עיתוני הורים... שמות כבר בחרנו, כללי התנהגות מסוימים כבר נקבעו, אני ספצית בכל הספרים והמשחקים שיש, מה שטוב לדודה שלי... אז גם זה עוזר. יאללה, שתהיה שנה בלי הריונות...

 

[jessשל מיקה]

שלי ... מהצד השני אני עונה לך

יש לנו זוג חברים שקנו דירה ולא נכנסו עדיין ויש קשיים בדרך והיא מתה לילד אז אתמול ישבנו לנו בבית קפה בהרצליה (מצדה) עם עוד 2 זוגות חברים ובינהם גם הזוג הזה ומיקה התחילה לבכות שהיא רעבה אז הבחור ישר אומר לאישתו "קחי אותה עכשיו נראה אותך גיבורה" הוא ביקש שכל פעם שהיא בוכה הוא מנג´סת שאני אתן לה אותה כדי שיצא לה החשק... אז... הורמונים או לא הכל ענין של נכונות ויכולת ואם אין אפשרות להעניק את כל מה שחושבים שצריך לא כדאי לקפוץ...

 

[rona25]

התשובה שלי

אני מעולם לא הייתי בשלב הזה - תמיד היה לי אנטי דווקא נגד כל עניין ה"תינוקות" וככל שלחצו עלי יותר - רציתי פחות (הבעל / ההורים / החברים בהערות חצי משעשעות). לא הרגשתי לחץ הורמונלי או שעון ביולוגי מתקתק. אולם כאשר נפל לי האסימון, והחלטתי שאני רוצה (והפסקתי לקחת גלולות) גילית שהטבע לא פועל כרצוננו - ולוקח קצת זמן להיכנס להיריון (כאילו זו מעין בדיחה מטורפת על חשבוני -דווקא כשאני רוצה, זה מתמהמה). אז כן, אני רוצה תינוק, ואני מרגישה שחסר לי משהו בחיים - אבל אני גם יודעת שאין סיבה להילחץ כי זה יגיע ביום מן הימים.....

 

[מיקה11]

אני חושבת על זה המון

מצד אחד אני נורא רוצה כבר. מצד שני - יש כל כך הרבה דברים שצריכים לחשוב עליהם שזה כמובן קריירה וכסף...

 

[dorlim]

WOW איזו שאלה....

מבחינה רציונלית אנחנו מעדיפים לדחות את התוכניות לילדים בשלב זה אבל מבחינה אמוציונלית.... זו כבר שאלה אחרת... ואנחנו מדי פעם משתעשעים בשאלה מה קורה אם "בטעות" נכנס להריון עכשיו... ו...כן, יש גם התפרצויות הורמונליות (?!?!?) של רצון עז לילד. מה עושים? ממשיכים לחלום.... כי בראיה מפוקחת זה לא הזמן המתאים וצריך לחכות

 

[rinutza]

אני למשל יכולה להעיד שהשאלות האלו

וההורמונים שמשתלטים ממשיכים גם אחרי שנכנסים להריון. לפני כמה חודשים היינו בעלי ואני משתעשעים ברעיון של תינוק - שנינו מאד רוצים אבל כמובן מפחדים מהמון דברים - האם יש לנו סבלנות ויכולת לגדל ילד, האם נצליח וכו´. קצת לפני החתונה הפסקנו עם הגלולות במחשבה שבטח יקח כמה חודשים להיכנס להריון ויהיה לנו זמן להתרגל לרעיון. בפועל נכנסו להריון שבועיים אחרי החתונה ואני לפחות הייתי די המומה ולא ממש ידעתי איך לקבך את זה. גם היום, בשבוע 13 אני עדיין אמביוולנטית - כלומר אני מאד מאושרת ורוצה את הילד אבל קצת מוזר לי - רגילה להיות בת של... ולא אמא של... אז הרגשות הללו לא נעלמים - אבל אני מניחה שזה חלק מהעניין ומהפחד של ההריון וגידול ילד.

 

[nikit1]

וואו, איזו שאלה...

קודם כל אני ממש שמחה לגלות שאנחנו לא הזוג היחיד שמרגיש "קרוע" בין הרצון לילד לבין המציאות...אצלינו דווקא אסף הוא זה שמושך יותר לכיוון אבל גם לי יש התפרצויות "אמהיות" לעתים קרובות...מה שכן- לשנינו ברור שהזמן ממש לא מתאים מהרבה מאד בחינות. אנחנו אוהבים להשעשע במחשבות מדי פעם ואז...פשוט חוזרים לחיים האמיתיים. אני מקווה שבעתיד הלא רחוק הנסיבות ישתנו. בכל מקרה- אני לא מוצאת את זה מתסכל, נראה לי שטבעי לחוש רצון להביא ילד גם כשברור שהתזמון לא מתאים; יש הרבה השפעה מהסביבה, החשק מתעורר פתאום...כמו שאמרתי- אני רואה שזה קורה כמעט לכולנו.

 

[danonit]

אצלנו זאת שאלה אחרת...

שנינו רוצים ילד בתיאוריה, והאיתותים שבאים ומציקים לא באים מההורמונים שלי אלא מאמא שלו

מה שבעצם מונע מאיתנו להתחיל ולנסות זה מצב של חוסר ודאות - איפה נהיה עוד שנה? האם החברה תצליח? האם ניסע לחו"ל? איזה חו"ל וכל זה... כרגע הרבה מאוד דברים לא ברורים והרבה אפשרויות פתוחות... כמובן שלהביא ילד לעולם לאו דווקא מסתדר עם כל אחת מהאופציות... אז אנחנו בינתיים מחכים.

 

[אביבית1]

שנינו מאוד רוצים

אנחנו החלטנו שחצי שנה אחרי החתונה נתחיל לנסות, אבל קרו כל כך הרבה דברים שהרסו לנו. זה התחיל כשפיטרו אותי, ןאח"כ כשכבר מצאתי עבודה הייתי חייבת לחכות חצי שנה מבחינת החוק, כדי שלא ישלחו אותי הביתה, אח"כ מעבר הדירה, ועכשיו המחלה שלי, ואני צריכה לחכות חודש כי קיבלתי זריקת סטרואידים נגד אלרגיה.

 

[היידי אור]

מהצד השני של הריון

אני אחת שאף פעם לא אהבה ילדים. פרט לאחיינים שלי. ולא רציתי ילדים בהתחלה. אפילו הודעתי לחמותי שתחכה עוד הרבה זמן לנכד הראשון... ואז, בבוקר יום הולדתי ה- 25 פתאום תיקתק השעון... ופתאום בא לי להיות בהריון. דיסקסתי קצת עם בעלי- והוא אמר לי לסיים עם הגלולות ואז לא לקחת- כי גם ככה לוקח לגוף זמן להכנס להריון. אז הייתי באמצע הלימודים, הייתה לי עבודה וכבר מצאנו בית לקניה- אז זרקתי את הגלולות וחיכיתי. ולקח זמן. הרבה זמן. ולא היה דבר שרציתי יותר מהריון. ואיבדתי את העבודה, והחוזה על הבית שלנו נפל- וגילו לי בעיות פוריות. בשלב הזה כבר שום דבר לא עניין אותנו - העיקר שיבוא הריון- עם הכסף נסתדר. היום- עם תינוקת, אני יכולה לומר שאין זמן מתאים לילד. תמיד אין כסף- הקריירה, הלימודים... אבל זה דבר כל כך נפלא שאין שום אפשרות להסביר זאת. מה רציתי להגיד? הכמיהה היא דבר נורמאלי- הגוף מבקש המשכיות. תקשיבו לו עכשיו או עוד 4 שנים, זה לא עקרוני- רק שיבוא בקלות ותדעו שבסוף מחכה לכם קסם- האושר הכי גדול בעולם!!! וסליחה אם זה נשמע קיטש...

 

[שמופית]

כבר אמרתי לך שהיא מהממת ?

התמונה הזו פשוט העלתה לי חיוך על השפתיים....

 

[מאי26]

אוף... שאלות קשות. אצלנו

אני ממש לא רוצה ילד, וארז ממש רוצה - יש לנו הפרש גילאים של 4 שנים (אני בת 27 עוד חמישה ימים וארז כמעט בן 31...) וארז כל הזמן מנגן על זה שהוא לא רוצה להיות "אבא זקן". אני ממש אמביוולנטית כלפי זה, כי אין לי שום רגשות אימהיים לאף אחד והגוף שלי לא מאותת לי כלום. מקווה שמתישהו הוא יתחיל לאותת, כי אני רוצה משפחה גדולה ואין ממש סיכוי להגשים את זה אם אני לא אתחיל תוך שנה שנתיים לממש את הרעיון התיאורטי...