שוב תודה........

יפעת 38

New member
שוב תודה........

אני שוב מודה לכולכם, עוזר לי מאוד שאתם משתפים אותי בשינויים שצריך לשים לב אליהם. רציתי לדעת האם לדעתכם כדאי לשתף את החולה בידיעה על מחלתו או שמא להסתיר זאת ממנו על מנת למנוע ממנו מתח מיותר. האם חולה כזה יכול להשאר בבית לבד? מה קורה אם חס וחלילה הוא מאבד זכרון כשהוא לבד בבית? בקשר לשינויים בהתנהגות או באישיות אשמח אם תוכלו לפרט עוד.. לא שמתי לב לשינויים כאלו שציינתם בהודעות הקודמות פרט לעובדה שממש אין לה מצב רוח היא עצובה וחלה אצלה ירידה בתאבון שגרמה לה להורדה במשקל ותחושה של בחילה האם יש קשר? בכל אופן מחר נלך לרופא המשפחה ואני אנסה לבקש הפניה למרפאת זכרון.
 

ronnyw

New member
ליפעת

ושוב , מנסיוני הקטן: אצלנו לא היה בהתחלה שום שינוי בתאבון או בהרגלי האכילה. עם התקדמות המחלה, כשכל התחושות (רעב, צמא) התחילו להתערבל, אימא אכלה כשנתנו לה. היא לא זוכרת שכבר אכלה, וניתן לתת לה לאכול דקה אחרי שסיממה ארוחה קודמת - והיא תאכל שוב עד הפרור האחרון... (כי לא זוכרת שאכלה, וגם כי לא משאירים אוכל !! זה שריטה אחרת ששיכת להיותה ניצולת שואה). גם במצב הרוח של אימא לא היה שינוי בהתחלה. בכל אופן, כפי שאת מתארת, נראה לי שזה שונה מאלצהיימר. נראה לי שאת באמת צריכה לקחת אותה לבדיקה גופנית מקיפה, כי אולי יש סיבה אחרת. (למשל, קרישי דם קטנים. כמובן שאל תסמכי עלי !!). לשאלתך בעניין לספר או לא. חד משמעית לא !! זו מחלה שאין לה מרפא, אין משהו שהחולה יכול לעשות על מנת לתרום לריפויה או עצירתה. אז מה תעזור הידיעה? אם במקרה הוא מודע למחלה ומבין מה יש לו - זה גרוע שבעתיים, כי מחלה ארורה בה האדם מאבד את דמותו וצלמו, ויורד ומתדרדר, ואין דרך למנוע. הידיעה שזה מה שצפוי נוראה.
 

zs1957

New member
האם אמא ישנה טוב בלילה?

היי יפעת 38 נדודי שינה גורמים לירידה בזכרון.עצבות, דיכאון גם כן גורמים לירידה בזיכרון.יש לבדוק מדוע חלה ירידה בתיאבון? ומו שאמרה רוני, לבדוק האם B12 ,תקין? האם היא אנמית? בשלב זה לא הייתי מספרת לה כלום, כי אין עדיין איבחון. גם לאחר האיבחון רצוי מאד, שהרופא במרפאת הזיכרון יגיד לה ולא את, מכייון שזה עלול להיות מקור לבעיות:חשדות , עלבון, כעס מצידה כלפייך. אנחנו פה לשרותך בכל עת. זהבה שחם
 
ליפעת...

אני חושבת שכל עוד המחלה אינה וודאית ב- 100%, אין צורך לספר לה, כדי לא הכניס אותה למתח מיותר שיגרום לה ליותר עצב ודכאון. גם אם המחלה וודאית ב- 100% (מקווה מאוד שלא) לא הייתי ממליצה לספר לה.. כי מה תעזור לה הידיעה? רק תכניס אותה ליותר עצב ודכאון שיגרום להדרדרות במצבה.... מנסיוני, בתחילת המחלה עוד החולה יכול להישאר לבדו. (בתחילת המחלה אצל סבתי, היא נשארה לבדה.. קרו לה מקרים של איבוד זכרון לטווח קצר כמו למשל: שחשבה כי איבדה את המתפח וצלצלה אליי ואל אמי בבהלה, ואמרה שחיפשה בכל הבית, מהר נסענו אליה, ושכבאנו הופתענו לגלות שהמפתח היה כל הזמן על הדלת.. שהתחילה לארוז שקיות ודברים כדי ללכת הביתה כשהיא נמצאת בביתה, ועוד כמה מקרים בהם נשארה לבדה בביתה). אבל כשהמצב מתחיל להיות יותר קשה, אסור להשאיר חולה לבדו בבית, כי זה נורא מסוכן.. בייחוד לחולה (כשחלה אצל סבתי הדרדרות במחלה, היא היתה שמה סירים על האש, והיתה שוכחת לסגור את האש והכל היה נשרף, ושהיתה נוגעת בסכינים במטבח) אז תמיד היה איתה מישהו בבית מחשש שתגרום לשרפה בבית, או שחס וחלילה תחתוך לעצמה את היד בגלל ההתעסקות עם הסכינים. בתחילת המחלה אצל סבתי, אכן היו לה שינויים במצבי רוח אבל השינויים היו בעיקר אחרי שהיתה מאבדת את הזכרון (לטווח הקצר). היא היתה נורא עצובה, דכאונית, ולרוב היתה בוכה בגלל שלא היתה מבינה מה קורה, ומה עובר עליה? שינויים בתאבון אצלה יו (ועדיין) כשהיא הגיע למצב מאוד מתקדם.. (בעיקר: לא אוכלת בטענה שאכלה לפני כמה דק', או שאוכלת מעט מאוד בשל אותה הטענה, וכבר נורא שבאה) השבוע אני חושבת שזו היתה הפעם הראשונה מאז ההדרדרות במצבה, שממש אכלה את כל מה שהיה בצלחת שלה.. מקווה שעזרתי לך איכשהו.. שבוע טוב!:)
 
זאת הקללה של המחלה,

לרוב, החולה עצמו אינו מודע למחלה. ברגעי צלילות יתעוררו במוחו כמה שאלות, אולי, אבל לרוב הם שמחים ומאושרים בחיהם, ככה זה נראה. אני שמחה שהחלטת ללכת לרופא ולהעביר את השאלות (והתשובות) לאנשים מוסמכים. מקווה ומאחלת שהכל יהיה בסדר. שבוע טוב.
 

ענתי44

New member
גם אני סבורה שלא כדאי לומר לאמא

כלום.בטח לא לפני שיש אישור לחששות. כשאמא שלי נקחה לחדר אחר לעבור מבדק, הרופאה כבר הודיעה לי שאמא חולת אלצהיימר. כשאמא חזרה לחדר, התחלתי לספר לה והרופאה, למודת הנסיון, קטעה בעדי ואמרה לאמא שהיא סובלת מבעיות של זיקנה, ושכל אחד עובר את זה בגיל שונה ולה קרה מוקדם. אמא קיבלה את זה.אבל כשחזרנו הביתה, היא אמרה לשכנה שלנו שבעלה חולה אלצהיימר שהיא ובעלה עכשיו " אחים למחלה" ושתיהן התחבקו ובכו. ומאז גיליתי בדרך הקשה, שאמא מגיבה קשה כשאומרים לידה שהיא חולת אלצהיימר. אז אני אומרת שהיא חולת דמנציה וזה בסדר מצידה. לכן, אל תגידי לאמא כלום.ואם צריך אפילו תייפי עבורה את המציאות.
 
ריגש אותי לקרוא....

אנחנו לא ספרנו אף פעם דבר לסבתא על זה שהיא חולה באלצהיימר, אבל במבט לאחור אנחנו בטוחים שאם היינו מספרים לה או שהדבר היה נודע לה, לא היתה מפסיקה לבכות.... בתחילת המחלה אצל סבתי, נכחתי בכמה אירועים בהם איבדה את הזכרון לטווח קצר, ולאחר מכן ממש בכתה.. ידעתי שהיא מרגישה שמשהו לא בסדר, שמשהו עובר עליה, ופשוט לא ידעה מה קורה לה, ולכן בכתה..
 
למעלה