שוב תחושות של אהבה מציפות אותי

[מילקי110]

שוב תחושות של אהבה מציפות אותי

עברו יומיים , והוצפתי מחדש ברגשות של אהבה , וכמיהה

אני חושבת שזה נובע מכך שמישהו מתעניין בי , ושואל ברכות , ונראה שגם מתכוון לכך

" אך הולך עם הניתוח , את מרגישה טוב ? מה את אוכלת ? " וזה לא בא בטון כועס ואלים כפי שהיו שואלים אותי בעבר "מה אכלת היום "

זה בא בטון נעים של אדם שמתעניין שהכל כשורה , וזה נעים ועושה טוב , ואז אומר בנועם , ובואי נבדוק את הבטן ... ממש בא לי לבכות כאשר אני כותבת את השורות האלה

אני מבינה שזאת השגירה של האדם אבל כאשר זה בא מול אדם שיש לו חסכים אדירים של חום ואהבה .. בגלל זה אולי הכמיהה הזאת שלי .. ואני מרגישה אהבה כל הזמן ... ורק כאשר אומרים בטלפון מדברים מהמשרד של ..

אני מרגישה התרגשות ... ואני מבינה שברגע שאני עוזבת את המשרד הכל נשכח ממנו וזה ברור ומובן וכך זה צריך להיות אבל עדיין מציפים אותי רגשות של אהבה ..

לא פלא שהוא לא מתלהב מכך שירדתי הרבה , הוא רואה בכל יום אנשים שיורדים הרבה במשקל זאת העבודה שלו ...

רגשות של אהבה מציפים אותי .. וכמיהה לחום ואהבה , ולאכפתיות .. לגבר חתיך וחכם , ושנון ומצחיק ובילתי מושג זה כמו לרצות להיות עם כוכב קולנוע זה אותו דבר

רגשות של אהבה מציפים אותי .. כל היום התרגשתי , כאשר האוטובוס הגיע ,חשתי התרגשות , כאשר נכנסתי בשער חשתי חמימות כזאת , מול האדם הכל התפוגג לא הרגשתי , בקושי דיברתי .. והכל עבר ברגע חמש דקות .. וביי

אמר שרוצה שנתראה בעוד שנה .. אבל לא נראה לי .. אני חושבת מה הוא יספיק לעשות בשנה הזאת ומה אני.. כמה ניתוחים, כמה הרצאות , כמה סיבובי רופאים בחמש בבוקר .. יוצא בחמש ובטח חוזר בעשר בלילה הבייתה

כמה ארוחות משפחתיות , כמה מפגשים עם חברים , ומה אני ?

 

[אלומת האור]

הרכות הזאת...

אני כל כך מבינה את זה... אצלי זה עם הרופאה שלי, שכל כך אימהית כלפיי, והטון הרך שבו היא מדברת אליי... זה פורץ אצלי סכרים של בכי ישר... היא כל כך אכפתית ודואגת ומזיזה עניינים בשבילי ומקדישה לי זמן ובשבוע שעבר כשהבינה שלא אכלתי ולא שתיתי כל היום היא הלכה להביא לי לאכול ולשתות, והמבט שלה, מלא דאגה... זה מתלבש לי כל כך על החסכים העצומים האלה שאת מתארת פה כל כך יפה וקורע... ואני נקרעת מבכי בכל פעם שאני רואה אותה כי יש לי בעיה במנגנון שאומר - אוקיי, קיבלת את ה'מנה' שלך, עכשיו לכי תתחזקי ממנה, לכי תשמרי ממנה עד לפעם הבאה, ואני כזה - לא, לא יכולה, אני רוצה עוד. ועוד. ועוד. ועוד. ומרגישה מוטרפת מכאב כשאני לא מקבלת עוד, ותכלס, כמה בן אדם יכול לתת בלי לדעת שמנחתו התקבלה באהבה ומספקת? זה נורא קשה להיות בצד שלה שנותן ונותן ונותן ובכל זאת מבקשים ממנו עוד ועוד כל הזמן... זה מפיל, חונק, מכביד, ואני לא יודעת לעצור את עצמי, הכאב שלי עולה על גדותיו, מציף אותי, אני מעדיפה למות ולא להרגיש את זה, זה נורא!!!

ואת יודעת, מילקי, יש תקופות שאני עולה למונית שירות, והנהגים לפעמים אומרים "זהירות על הראש" כי התקרה נמוכה, וישר אני מתחילה לבכות כי למישהו אכפת שלא אקבל מכה בראש... וזה כל כך לא מובן מאליו... וכל טון רך וכל מילה טובה ישר מַבְכִּים אותי ואני מרגישה שאני הולכת למות, למות...

וגם אצלי יש התרגשות כזאת כשאני רואה את הרופאה שלי, כמו שמתאהבים בשחקן קולנוע בלתי מושג... רק שאצלי זו לא התאהבות, אין לי משיכה פיזית כלפיה, רק צורך נורא חזק שהיא תהיה אימא שלי ותטפל בי לנצח ורק בי, אם אפשר. לא רוצה לחלוק אותה עם אחרים! זה נורא, מילקי. אני כותבת את זה ונחנקת מדמעות.

 

[מילקי110]

זה ישמע נורא

אבל לפחות את זוכה לראות אותה יותר מפעם בשנה .

אני כאשר אני רואה את הרופא הכל מתפוגג מולו כי אני חושבת שאני גם מדמיינת אדם שהוא לא .. אני אולי חושבת שהוא מישהו מסויים אבל למעשה אני לא באמת מכירה אותו

אולי הוא כמו אמא שלי שנראית למראית עין אשה מרשימה וכולם אוהבים אותה מאד ואיש אינו יודע מה יוצא ממנה כאשר היא מגיעה בבית , איש לא ראה אותה שפוכה במיטה אחרי שתייה , איש לא ראה אותה בהתמוטטות עצבים

אז אין לדעת .

אבל אני מסכימה איתך , ומבינה על מה את מדברת , יש לי מזה קצת מול הרופאת משפחה אבל לא בעוצמות שזה עם הרופא ואין לי הסבר לזה , גם כלפי המנתח הראשון שאיתו הלכתי להתייעץ שבסופו של דבר לא ניתח אותי לא חשתי כך

זה היה סתם עוד רופא שהלכתי אליו , ואיתו זה משהו אחר . כנראה שיש לי גם משיכה פיזית , אדם נורמלי היה פשוט יוצא לבר ואת יודעת , מוצא תחליף ... גם ללילה אבל בי אין את זה , יש בי גם את החשש הזה מדחייה של גברים

ונראה לי שיש לי גם פחד מאינטימיות אני לא בטוחה ...

* אבל אם הייתי צריכה להזמין גבר מקטלוג הייתי רוצה בדיוק כזה ...

היום גם אם יוצא לי ללכת לרופא אחר , ודווקא לא יוצא לי ללכת הרבה לרופאים אני לא כזאת , אז אני ישר חושבת , אה ההוא יותר שווה ... או אם אני רואה בעל מקצוע או מישהו שחושב את עצמו אני ישר חושבת לעצמי מה אתה תופס מעצמך

ההוא מציל חיים של אנשים . הוא לא רק רופא , הוא רופא מוכשר ומצליח ... אומנם הוא קצת לא נחמד אבל אני יכולה להבין את זה , גם לי אין עצבים לאנשים ...

גם איך שנכסנתי למשרד הוא אמר לי : "שבי , תנוחי , חייך , ואז מה ת.ז ? והוא היה ממש נחמד הפעם .. כנראה שהוא היה במצב רוח טוב הפעם ..." אוי ...

 

[מילקי110]

הסתגלות לדלוקסטין

פשוט איום ונורא , זה כבר כמעט חודש , הפרעות בשינה , עכשיו מתפוצץ לי הראש

נראה לי שחוץ מציפרלקס כל התרופות עושות לי רע , ניסתי לפני הרי גם וולבוטרין והיא גם עשתה לי ממש רע

הציפרלקס גורמת להשמנה זה אני יודעת כי לקחתי אותה הרי שלוש שנים ... נראה לי שבכל מיקרה אבקש משהו אחר כי אני מרגישה מאד לא טוב והיא גם בכלל לא עוזרת הדלוקסטין

במקרה של הצירלפקס נראה לי שבזמנו העליתי במשקל בגלל מצבי הנפשי ולא בגללה , גם עם מעלים איתה אז זה בטח חמישה קילו , ולא עשרים ..

מאז שהסרתי את העול הגדול בחיי משום מה אין לי כזה תאבון גדול ... תאמינו או לא אני לא אכלנית כזאת גדולה .. פשוט כאשר חיים תחת דיקטטורה אז עושים דברים מטורפים כמו לאכול כמויות מטורפות של מזון

מסירים את העול יוצאים לחופשי בהתחלה נשארים הרגלים ישנים זה נכון אבל הנה משתחררים מזה .. אתמול הכנתי לעצמי משהו משמין שחשבתי שאהבתי והנה זה אפילו לא היה כזה טעים , אכלתי ממש קצת לא השתגעתי על זה בכלל וזרקתי את

הרוב לזבל .. וזה לא רק בגלל הניתוח .. זה שינוי פנימי , שלא צריך כאלה כמויות מטורפות של מזון , כך נראה לי .. גם ניתוח כמובן אין ספק לא הייתי יכולה לבד .. אבל גם מי שעושה ניתוח יכול לאכול כמויות .. אפשר נניח לאכול להמתין שעה ואז עוד

פעם . כך שצריך גם עבודה עצמית.. בכל מיקרה בנוגע לתרופה אני מתכוונת לדבר עם הרופא כי אני פשוט מרגישה על הפנים .. מתפוצץ לי הראש אני לא מסוגלת לישון כמו שצריך ..

 

[מחבקת עצים סדרתית]

היי מילקי

חשוב שתשתפי את הרופא המטפל שלך בתופעות הלוואי שאת מרגישה ואם הן נמשכות זמן רב (כלומר, זמן רב מתקופת ההסתגלות הממוצעת של התרופה הנ"ל) או שהן מחמירות והופכות לבלתי נסבלות, אולי כדאי לך ולרופא המטפל לשקול החלפה של התרופה. התרופה צריכה לשפר את ההרגשה שלך עם תופעות לוואי מעטות מאוד.
יש הרבה תרופות ולפעמים לוקח זמן למצוא את התרופה (או השילוב) המתאים. אל תוותרי, אנחנו מחזיקים לך אצבעות!

 

[אלומת האור]

מילקי, אני חושבת שאת צריכה לחזור לטיפול

טיפול נפשי, שיחות, CBT אולי. ברור שתרופות לבד לא יעזרו, אולי יקלו אבל לא יעשו את העבודה במקומך (לצערי). מה את אומרת?

 

[מיצי2013]

מקווה שיעבור מהר..

גם חברה שלי שינתה תרופה והיא אומרת שהיא לא מצליחה לישון כמו שצריך. זה די סבל. תעקבי ותראי, אולי זה באמת לא מתאים.
ותפסיקי כבר לדאוג לגבי המשקל! תאמיני לי הייתי מעדיפה להיות שמנה ולהרגיש טוב מאשר רזה עם חיים שחורים, דכאון וחרדות..

 

[מילקי110]

הייתי רוצה ללכת

הייתי רוצה ללכת לטיפול אבל אני לא יודעת מאיפה למצוא מטפל דרך הקופה כי אין לי בשום פנים כסף באופן פרטי

ואני לא מתכוונת לבקש מההורים אני מעדיפה כמה שפחות לשתף אותם במה שקורה לי , לדוגמא על הפסיכאטר והתרופות הם לא יודעים וזה נפלא בעיניי שהם לא יודעים

כמה שפחות הם יודעים עליי כך יותר טוב לי , כי אחרת הם או יותר נכון אבא שלי שאגב מספר לאמא שלי הכל , אז זה אותו דבר , הם מתערבים לי וזה לא טוב לי ..

בנוגע לתרופה השארתי לרופא הודעה ואני אדבר איתו על התרופה , הלילה זו הייתה הפעם הראושנה שהצלחתי לישון כמו שצריך , אבל עדיין אני מרגישה חרדות אז לכן נראה לי שאולי התרופה הזאת אל מתאימה לי .

אני אדבר עם הרופא . לא יכולה כמובן להפסיק לחשוב על "הרופא" למרות שקיבלתי יחס כמו כל אחד אחר בגלל שהוא לא אמר לי " את נראית טוב " וגם הוא אמר לי הברזל שלי בסדר ואני לא אוכלת בכלל בשר ודגים רק טונה משומרת וגם פעם ב..

וזה נראה לי מוזר , אז החלטתי שאולי הוא ניפנף אותי .. ושלא אכפת לו .. ושהוא לא סובל אותי ... וכל הזמן אני חושבת האם הוא זכר אותי או לא .. האם הוא אמר לי עשית את הניתוח במרץ בגלל שהוא הסתכל במחשב או שהוא זכר אותי

ובגלל שאני יודעת שבד"כ הוא לא זוכר פרצופים אז אם הוא כן זכר אותי אז מה זה אומר ? הוא דווקא היה קשוב ונחמד , ועדיין אני לא יכולה להפסיק לחשוב

כמו כן לא יכולה להפסיק לחשוב על השוני בין חיי לחייו , האדם בעל החיים הנפלאים לעומת האדם בעל החיים האיומים . האדם שהקולגות שלו הם כמוהו , אנשים חכמים שאנשים ממתינים בתור הרבה זמן בשיביל להגיע אליהם והקולוגות שלי

שרובם כמוני , או אנשים פשוטים או אנשים כמוני עם בעיות נפשיות , עם זר היה נכנס למקום העבודה שלי הוא היה חושב שזאת עבודה מוגנת , וגם הוסבר לי שמקום העבודה שלי אכן עובד עם איזה ארגון ששולח אנשים לעבודה מוגנת.

אני הגעתי לשם דרך חברת כח אדם רגילה .. אבל ... עכשיו אני מתכוננת לצאת ליום הולדת של חברה מהקבוצה וזה אמור להיות דבר טוב , אתמול גם הלכתי וקניתי לה מתנה , ואני לא מרגישה שימחה בכלל ,

גם חברתי הטובה התקשרה אליי אתמול , ואני לא מרגישה שימחה , אני אמורה לשמוח יש לי חברות קצת חיי חברה , ואני לא שמחה בכלל .. כלת היום הולדת אגב היא כמוני , היא יותר מוצלחת ממני אבל גם לה יש בעיות נפשיות כמוני גם היא לוקחת

כדורים היא סיפרה לי שפעם היה לה התקף פסיכוטי ושהיא הייתה מאושפזת , היא גם היפוכנדרית קיצונית , ואני תמיד חושבת על האנשים שאני מסתובבת איתם לעומת האנשים שהוא מסתובב איתם .. נכון שיש רופאים עם בעיות נפשיות אבל

אני מדמיינת אותו עם אישתו הרופאה ובטח יש לו גם ילדים , ובטח הם עושים ארוחות עם חבריהם הרופאים , כמו הארוחות שההורים שלי היו עושים לחבריהם האליטיסטים . לא יכולה להפסיק לחשוב על זה .. על אדם בעל חיים נפלאים לעומת אדם

עם חיים איומים .. לא פייר . עם הייתי דיאטנית\עו"ד\פסיכולוגית אדם רגיל לא הייתי מרגישה כך , אלב במקרה הזה אני הכלום לעומת הרופא החתיך והמצליח ..

 

[עתיד ורוד2]

חפשי באתר של קופת החולים

את רשימת הפסיכולוגים ופשוט בחרי לך אחד, אין צורך לערב את ההורים.

 

[מילקי110]

רוצה למות

לא הלכתי היום לעבודה כי היה לי לילה מאד קשה

היתה כבר שעה מאוחרת וחשבתי שאם לוקחים את התרופה כמה שיותר לשינה אז זה יפריע לי לישון אז לא לקחתי אתמול

נרדמתי באחת בלילה קמתי בבהלה איומה , פשוט התקף חרדה , קמתי בערב בשתיים , התקף חרדה , נרדמו לי איברים בגגוף ובגלל שלא לקחתי את התרופה ואני יודעת שאסור להפסיק באמצע אז חשבתי שאני הולכת למות

ראיתי על ידי את התרופה נגד כולטסרול את השם שלה ושפוט התחלתי לצחוק , לא יודעת מתי נרדמתי אבל כאשר השעון צלצל פשוט הייתי גמורה מעייפות , עייפות כזאת שאני לא מסוגלת לעשות כלום , בטח שלא לקום מהמיטה ואפילו לא לזוז

פשוט עייפות שאי אפשר לתאר במילים , עייפות של תיקחו אותי מפה כבר . אז שלחתי למנהלת מסרון שאני לא מרגישה טוב . בקושי רב הצלחתי לקום בעשר בבוקר ואני גמורה מעייפות , הצלחתי לעשות פעולות רגילות של בוקר לאכול כמובן

להכין קפה , אבל זהו .. ראיתי קצת טלוויזיה וזה מכניס אותי לדיכאון יותר עמוק , כי אני פשוט לא עושה כלום אם החיים שלי , גם אם הייתי הולכת לעבודה זה עדיין כמו לא לעשות כלום .

אני פשוט לא יודעת מה לעשות , הדבר שהכי הייתי רוצה , אותו, מעבר לזה שום דבר , אני פשוט הולכת ומשתשגעת מרגע לרגע . דווקא תכננתי ללכת לעבודה היום , כיוונתי את השעון , כיבסתי בגדים אתמול , הכנתי את הכלי איפור אתמול שיהיה

לי מוכן לבוקר , קניתי אתמול אוכל שיהיה לי לקחת לעבודה , אני לא בטלנית ממש לא . אבל פשוט עייפות תהומית , פשוט הרגשתי שאני לא מסוגלת להרים את עצמי גם עכשיו אני מתה מעייפות , אני בכוח עכשיו הולכת להוציא את עצמי מהביצ

ללכת לנמל , אולי אחרי זה לקנות בגדים , באלנבי , משהו זול , כי אין לי כסף יש לי מינוס בבנק ,, וואו בחיים לא הרגשתי כך כלפיי אף אחד .. רוצה רק דבר אחד ולא אוכל לקבל את זה בחיים , אני אפילו לא מסוגלת להשיג בחור רגיל

לכל מקום שאני הולכת גברים אף פעם לא מסובבים אחריי את הראש , אני הרי הולכת לנמל לבד אף פעם גבר שם לא ניסה להתחיל איתי ,בעבר זה היה בגלל שהייתי שמנה או כך חשבתי היום זה נראה לי בגלל שאני נראית מבוגרת או שאני


מכוערת , למרות שאנשים אמרו לי שאני לא מכוערת אני עדיין חושבת כך ... איזו עייפות ..