שוב

[seaגל]

שוב

לא שקטה מרגישה את הסערה בלב שלי כמה שמנסה להרחיק אותה להתנגד לה ככה היא מתגברת נמאס לי עייף לי זה היה יום טוב באמת יום של אור אז למה בלילה האור נעלם למה בלילה הכל הופך שחור? עייף לי מהמלחמות הפנימיות עייף לי מלחפש תשובות עייף לי מלשאול את השאלות עייף לי מהמעגל קסמים שאני נמצאת בו

 

[seaגל]

../images/Emo79.gif

"בשלכת עץ עומד לבדו ברוח אין לו רגע חם ואין לו צל לפעמים גם הוא רוצה להרגיש בטוח ולא כמו פרח שנובל ולפעמים הזמן בוחן אותנו מניח לרגלינו מכשולים אף לנו יש את הכוחות שלנו נראה לו שאנחנו יכולים לראות את הכאב ולהביט לו בעיניים להיצמד אל החיים חזק לא לוותר להאמין בכל הלב שיהיה עוד טוב ושלמרות הכל אנחנו נתגבר אלוקים רואה הכל משגיח מלמעלה שלא נאבד את התקווה וגם אם לפעמים כואב צריך ללכת הלאה אין דבר הכל רק לטובה ולפעמים הזמן בוחן אותנו..." (שרית חדד)

 

[ה מוזה]

תארי לך

שהיה לנו אור בכל שעות הלילה והיממה כמו בחצי האחר של הכדור , ימים ללא לילות רק אור . האם היינו יודעים להבחין כמה הוא נדיר ? אולי נברא לנו לילה בכדי שאור של יום יהיה עבורנו דבר מה שנעריך .. כל כך הרבה אנחנו מקבלים כמובן מאליו ולא כמתנות יקרות ערך ונדירות אלוהים ברא לנו את הלילה ,בכדי שיהיה לנו את האור ואת האור הוא ברא בכדי שנדע שתמיד חושך מסתיים בזריחה וזה בכלל לא מובן מאליו זריחה היא לידה , לידה של האור אז, גם בלילה כששחור תמיד אפשר למצוא נחמה שמחר יוולד לו אור יום חדש וכשעייפים נחים ממלחמות מותר לך לנוח , את יודעת נכון ? לא לשאול ,לא לחשוב,לא לחפש שאלות ,גם לא תשובות פשוט , לנוח .. הסערה תחלוף ,כמו הלילה יש מקום על הספסל לידך שם מתחת לעץ ,קצת לנוח ממלחמות ושאלות ?

 

[seaגל]

האמת

אני לא רוצה אור כל הזמן אבל רוצה שההרגשה של האור תלווה אותי גם בחשכה... לא מבינה למה כשחשוך שם בחוץ הכל ניהיה שחור בפנים. יש מקום על הספסל אבל ברגע שאני מניחה את הראש לנוח הדמעות מתחילות לזרום והכאב מתעצם, את יודעת המלחמה מרחיקה את הכאב... רוצה לנוח אבל פוחדת פוחדת לטבוע בים של דמעות פוחדת שהלב יכאב כל כך ואני לא אעמוד בזה. הלוואי והיה מישהו כאן עכשיו לעטוף שאני אוכל להעביר אליו את האחריות לשמור עליי, אני פוחדת שברגע שאני אניח את כלי המלחמה אני .......

 

[ה מוזה]

האמת

אני שם .... שומרת עלייך

ועל האור שיאיר לך חשיכה פנימית תעצמי עיניים ותגעי בכל רגעי האור שהיו לך היום ואם הדמעות ישטפו החוצה את כל הכאב זה לפעמים פחות כואב מלשמור אותן מעבר לסכר אולי הלב יכאב כל כך .. ואחר כך יהיה לו יותר קל

 

[seaגל]

נגעת כל כך נגעת

התשובה שלך כאן ועכשיו מהווה קרן אור את שמלווה אותי כל כך הרבה זמן ומוכנה להיות שם תמיד בכל עת ואני לא יודעת למה זכיתי אבל בהחלט זכיתי. והדמעות זולגות להן מהתשובה הראשונה שלך והן לא מפסיקות ואני קוראת שוב ושוב את המשפט "אני שומרת עלייך..." לו רק היית יודעת כמה אני צריכה מישהו שישמור עליי, שפעם אחת אני אוכל להניח את הראש ולהרגיש בטוחה לתת לגוף להרגע ....פעם אחת פשוט להרגע... ופעם אחת באמת לשכב שם על ספסל או במיטה ולבכות עד הדמעה האחרונה... אבל עדיין לא מסוגלת עדיין כל כך פוחדת שברגע שזה יקרה אני אעלם... לא יודעת אם זה מובן לא יודעת מה אני מנסה אפילו לומר- מבולבל לי רק דבר אחד אני יודעת כרגע שהמילים שלך נגעו במקום כל כך עמוק תודה לך