תשובה ../images/Emo26.gif
שווא נע מקורו בתנועה. שווא נח מקורו באפס תנועה (כלומר בשווא נח). בנוסף לכך, שווא בראש מילה הוא תמיד נע, ושווא בסוף מילה - תמיד נח (2 שוואים רצופים בסוף מילה - שניהם נחים). כדי לבדוק אם שווא במילה מסוימת הוא נח או נע, יש לבדוק את צורת המקור (=יחיד באותו זמן). כך, לדוגמה, השווא ב"יְסַפְּרוּ" הוא נע, משום שבמעבר לצורת המקור "יְסַפֵּר" ישנה תנועת צירה ב-פ'. צירה זה נחטף לשווא נע, בשל ריחוק הטעם במילה (הברה אחת קדימה). אם מבינים היטב את כלל זה, אזי יודעים לא רק לקבוע את סוג השווא, אלא גם מפנימים את ההבדל המהותי ביניהם. לכן אין צורך לזכור את כל כלליו של המלומד אליהו בחור, שקבע כללים רבים (ומסורבלים) להבחנה בין שווא נח לשווא נע.
