שפירא מאיר
New member
"שוטר המקוף האחרון - 1970-2000"
אתמול סיימתי לכתוב את הספר "שוטר המקוף האחרון" המספר על מסלול שרותי במשטרה, מסלול שהיה בהחלט סוער, וכלל מאות פרסים, הצעות ייעול רבות, עיטור השירות , מאות קטעי עיתונים שאני מוזכר בהם ירשירות או בעקיפין, ובהחלט גם קרוב ל-400 סיפורים.
בספר קרוב ל-600 עמודים ואלפי תמונות, בעיקר תמונות המחשה, וכן פרק מיוחד שנקרא "למה עוכר-דין?" בו אני מציג את ההיסטוריה של המקצוע הזה (עד סוף המאה ה-19 הם בכלל לא הורשו להופיע בבית משפט, ואחר כך אושרו להיות "יועץ מקצועי" לנאשמים בעבירת ריגול, ומשם כבר הכל התגלגל הלאה), וכן אני מצרף את אימרותיו של אחד מבכירי עורכי הדין בארץ שמדבר על שיפלותו של המקצוע הזה.
ממש כאילו לפי הזמנה לטובת הפרק האחרון בספר , הופיע לפני כמה ימים עוכר-דין מאוד מפורסם שהרצה בטלויזיה בתוכנית "לומדים ביחד", ובין היתר אמר החלט לא מעט דברים שאקרא להם "עקומים".
הצחיק אותו שהוא מדבר על "לא תרצח" כאשר הרושם של הצעירים היה שזה מעשרת הדיברות, וזה כמובן לא. או שהוא מצטט פסוק לא מדוייק מהמקורות ומנסה להשליך אותו על מערכת המשפט של היום.
למשל, הוא כל כך שבוי בתחמנות, שהוא לא מבין אפילו שהוא לא מציג ניהול משפט ודיני ראיות וכו, אלא תחמנות לשמה.
כי הנה הוא מספר שהיה נאשם שהואשם ברציחת שתי אחיות. במשפט נטענו טענות בעד ונגד ולבסוף מגיע שלב הסיכומים.
קם התובע ונושא את נאום הסיכום שלו נגד הנאשם. אחר כך קם גם הסניגור ולפני שהוא מתחיל בנאום שלו, הוא אומר לכולם, שהוא מתכוון לנאום את הסיכום שלו כשעה, אבל בעוד חצי שעה תכנסנה שתי האחיות (והוא הצביע על הדלת) בריאות ושלמות בדלת אולם המשפטים. אחר כך החל בנאום.
כשסיים את נאום ההגנה, שאל אותו השופט, מה עם ההבטחה שלו?
ענה עוכר-הדין , שהוא את המטרה שלו השיג. למרות שחבר המושבעים הרשיע את הנאשם, אז הם וכל הצדדים במשפט מידי פעם הציצו לעבר הדלת, מכאן שהיה להם ספק בהחלטתם, ולכן יש לזכות את הנאשם.
ענה לו השופט, שגם הוא הציץ מידי פעם לכיוון הדלת מסקרנות, אבל הוא גם הביט בנאשם שלא הציץ לכיוון הדלת אפילו לא פעם אחת, כי הוא ידע שהאחיות לא תופענה, כי הוא רצח אותן.
מה בעצם היה כאן?
לעוכר-הדין כבר לא היו שום ראיות או בסיס אחר לטובת הנאשם, ולכן החליט לבצע פה תעלול שבו לקח את מעט האמון שעוד נשאר באנשים כלפי עוכרי-הדין והשתמש בו כדי לרמות את האנשים ולשקר כדי אולי לזכות בתעלול הזה שהשופט אולי יחשוב כמוהו. אבל הוא הפסיד כי השופט הכיר מסתבר את כל התעלולים שלו לא פחות מעוכר-הדין.
בנוסף לכך, על פי פסיקות שונות, ברגע שאתה מצביע על משהו, הרי כאילו אתה אומר שהצבעתך אמת, וזה עוד שקר של עוכר-הדין כשהצביע לכיוון הדלת.
חוץ מהעובדה המכוערת והמרושעת לכשעצמה, היא עצם העובדה שעוכר-הדין מגן בכלל על רוצח, זה בעצם מוציא אותו מכלל הציבור למקום בו יושבים כל מיני אנשים שליליים, וכל האמירות שלכל אחד מגיעה הגנה זה קישקוש גמור, כי אם עוכר-הדין היה מיצג את האחיות הוא היה מדבר אחרת. אבל אימרותיו תרגיליו ומצפונו נעים לפי מגע הכסף.
נכון, שעוכרי-הדין הצילו אנשים רבים מכל מיני בעיות ועוולות, אבל הכל תמורת כסף כמובן, והרבה מאוד כסף (פעמים רבות מאוד הודו עבריינים שהם מגבירים את כמות העבירות שלהם כדי שיהיה להם כסף לשלם לעורך-דין...).
כאשר אדם רגיל מהשורה לא יכול לזכות לסיוע משפטי אמיתי כי אין לו כל כך הרבה כסף , כל האמירות של עוכרי-הדין על הזכות להגנה משפטית הן סתם עורבא-פאראח ותו לא .
אתמול סיימתי לכתוב את הספר "שוטר המקוף האחרון" המספר על מסלול שרותי במשטרה, מסלול שהיה בהחלט סוער, וכלל מאות פרסים, הצעות ייעול רבות, עיטור השירות , מאות קטעי עיתונים שאני מוזכר בהם ירשירות או בעקיפין, ובהחלט גם קרוב ל-400 סיפורים.
בספר קרוב ל-600 עמודים ואלפי תמונות, בעיקר תמונות המחשה, וכן פרק מיוחד שנקרא "למה עוכר-דין?" בו אני מציג את ההיסטוריה של המקצוע הזה (עד סוף המאה ה-19 הם בכלל לא הורשו להופיע בבית משפט, ואחר כך אושרו להיות "יועץ מקצועי" לנאשמים בעבירת ריגול, ומשם כבר הכל התגלגל הלאה), וכן אני מצרף את אימרותיו של אחד מבכירי עורכי הדין בארץ שמדבר על שיפלותו של המקצוע הזה.
ממש כאילו לפי הזמנה לטובת הפרק האחרון בספר , הופיע לפני כמה ימים עוכר-דין מאוד מפורסם שהרצה בטלויזיה בתוכנית "לומדים ביחד", ובין היתר אמר החלט לא מעט דברים שאקרא להם "עקומים".
הצחיק אותו שהוא מדבר על "לא תרצח" כאשר הרושם של הצעירים היה שזה מעשרת הדיברות, וזה כמובן לא. או שהוא מצטט פסוק לא מדוייק מהמקורות ומנסה להשליך אותו על מערכת המשפט של היום.
למשל, הוא כל כך שבוי בתחמנות, שהוא לא מבין אפילו שהוא לא מציג ניהול משפט ודיני ראיות וכו, אלא תחמנות לשמה.
כי הנה הוא מספר שהיה נאשם שהואשם ברציחת שתי אחיות. במשפט נטענו טענות בעד ונגד ולבסוף מגיע שלב הסיכומים.
קם התובע ונושא את נאום הסיכום שלו נגד הנאשם. אחר כך קם גם הסניגור ולפני שהוא מתחיל בנאום שלו, הוא אומר לכולם, שהוא מתכוון לנאום את הסיכום שלו כשעה, אבל בעוד חצי שעה תכנסנה שתי האחיות (והוא הצביע על הדלת) בריאות ושלמות בדלת אולם המשפטים. אחר כך החל בנאום.
כשסיים את נאום ההגנה, שאל אותו השופט, מה עם ההבטחה שלו?
ענה עוכר-הדין , שהוא את המטרה שלו השיג. למרות שחבר המושבעים הרשיע את הנאשם, אז הם וכל הצדדים במשפט מידי פעם הציצו לעבר הדלת, מכאן שהיה להם ספק בהחלטתם, ולכן יש לזכות את הנאשם.
ענה לו השופט, שגם הוא הציץ מידי פעם לכיוון הדלת מסקרנות, אבל הוא גם הביט בנאשם שלא הציץ לכיוון הדלת אפילו לא פעם אחת, כי הוא ידע שהאחיות לא תופענה, כי הוא רצח אותן.
מה בעצם היה כאן?
לעוכר-הדין כבר לא היו שום ראיות או בסיס אחר לטובת הנאשם, ולכן החליט לבצע פה תעלול שבו לקח את מעט האמון שעוד נשאר באנשים כלפי עוכרי-הדין והשתמש בו כדי לרמות את האנשים ולשקר כדי אולי לזכות בתעלול הזה שהשופט אולי יחשוב כמוהו. אבל הוא הפסיד כי השופט הכיר מסתבר את כל התעלולים שלו לא פחות מעוכר-הדין.
בנוסף לכך, על פי פסיקות שונות, ברגע שאתה מצביע על משהו, הרי כאילו אתה אומר שהצבעתך אמת, וזה עוד שקר של עוכר-הדין כשהצביע לכיוון הדלת.
חוץ מהעובדה המכוערת והמרושעת לכשעצמה, היא עצם העובדה שעוכר-הדין מגן בכלל על רוצח, זה בעצם מוציא אותו מכלל הציבור למקום בו יושבים כל מיני אנשים שליליים, וכל האמירות שלכל אחד מגיעה הגנה זה קישקוש גמור, כי אם עוכר-הדין היה מיצג את האחיות הוא היה מדבר אחרת. אבל אימרותיו תרגיליו ומצפונו נעים לפי מגע הכסף.
נכון, שעוכרי-הדין הצילו אנשים רבים מכל מיני בעיות ועוולות, אבל הכל תמורת כסף כמובן, והרבה מאוד כסף (פעמים רבות מאוד הודו עבריינים שהם מגבירים את כמות העבירות שלהם כדי שיהיה להם כסף לשלם לעורך-דין...).
כאשר אדם רגיל מהשורה לא יכול לזכות לסיוע משפטי אמיתי כי אין לו כל כך הרבה כסף , כל האמירות של עוכרי-הדין על הזכות להגנה משפטית הן סתם עורבא-פאראח ותו לא .
