agness_666
New member
שום דבר לא טוב לי
מצאתי עבודה, מוכנים ללכת לקראתי, חיכו לי 4 חודשים, ויחכו לי עוד חודש וחצי. ובכל זאת, במקום לשמוח, ברגע שאני רואה את החוזה, עם כל הסעיפים המשפטיים האלה, אני מרגישה שבא לי לברוח. שאין סיכוי שאני אעמוד בזה. שבטוח יש פה איזה קאצ`, ששבוע אחרי שאחתיל לעבוד אני אתחרט, אבל אז יהיה מאוחר מדי. מצד שני, ההצעה הזו לא רעה בכלל. זו רק תחושה פנימית שלי. אין, אני בורחת מהכל, מאנשים, חוזים, לא היתה פעם אחת שלא התחרטתי, בסוף הכל נגמר בכסח. רק מעצמי אני לא יכולה לברוח. לאיפה שלא אלך, ומה שלא אעשה, בסוף יקומו כל השדים, ותתעורר השנאה, וכל מה שאני ארצה זה לברוח. ככה אני הורסת כל מה שאני בונה. מתחילה דברים ולא מסיימת. תמיד מדרדרת את המצב לאין ברירה, מקימה את כולם נגדי, ואז מנסה לתקן. וגם עכשיו אני פוחדת, כי אם אני לא אחתום, לא בטוח שיהיה לי משהו אחר. ואז זה יהיה הרבה יותר גרוע.
מצאתי עבודה, מוכנים ללכת לקראתי, חיכו לי 4 חודשים, ויחכו לי עוד חודש וחצי. ובכל זאת, במקום לשמוח, ברגע שאני רואה את החוזה, עם כל הסעיפים המשפטיים האלה, אני מרגישה שבא לי לברוח. שאין סיכוי שאני אעמוד בזה. שבטוח יש פה איזה קאצ`, ששבוע אחרי שאחתיל לעבוד אני אתחרט, אבל אז יהיה מאוחר מדי. מצד שני, ההצעה הזו לא רעה בכלל. זו רק תחושה פנימית שלי. אין, אני בורחת מהכל, מאנשים, חוזים, לא היתה פעם אחת שלא התחרטתי, בסוף הכל נגמר בכסח. רק מעצמי אני לא יכולה לברוח. לאיפה שלא אלך, ומה שלא אעשה, בסוף יקומו כל השדים, ותתעורר השנאה, וכל מה שאני ארצה זה לברוח. ככה אני הורסת כל מה שאני בונה. מתחילה דברים ולא מסיימת. תמיד מדרדרת את המצב לאין ברירה, מקימה את כולם נגדי, ואז מנסה לתקן. וגם עכשיו אני פוחדת, כי אם אני לא אחתום, לא בטוח שיהיה לי משהו אחר. ואז זה יהיה הרבה יותר גרוע.
