שומר הסף
אדם אחד יש הדר בשכונתי, איש תם וישר וירא אלוהים, סר מרע ועושה טוב, ולא טעם טעמו של חטא מימיו. קיבל עליו אותו צדיק להלוך בדרך ה', לקיים בגופו את הכתוב "והלכת בדרכיו". כיצד? שמא תאמר רחום וחנון הוא? לא כי. שמא תאמר איש חסיד הוא? לאו, מן המתנגדים הוא. שמא תאמר, מאריך אפו לרשעים, נושא עוונם פשעם וחטאתם? נהפוך הוא. מכל שלוש עשרה דרכיו של הקב"ה בחר הוא דווקא בארבע עשרה, זאת שאין אומרין אותה. קנאי הוא לאמונתו ולאלוהיו, מוכיח לרבים שסטו מדרך הישר, דרכו שלו. נטפל לעוברי אורח תמימים ומטיל עליהם קנאתו, והוא מיסרם בק"ן שוטים ועקרבים, נוקם ונוטר כנחש, כולו אש וגפרית. כל אדם שנותן בו את עיניו מיד הוא נכווה.
שכונתנו שכונה מעורבת היא, דתיים וחילוניים גם יחד, שלא כאותן קהילות הקדושות שנתברכה בהן ארצנו הקדושה שהן כולן קודש וכל אנשיהן קודש, שמלאות וממולאות הן בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ויושבין בהן תלמידי חכמים הממיתין עצמן באוהלה של תורה ועמלים בתורה הקדושה כל ימיהם, ואינם מוסיפים על תלמודם כלום, אפילו לא לימודי ליבה, כדרך שאמרו חכמים, כל המכניס לביתו יותר מכד ספרים, מהומה הוא מכניס לתוך ביתו.
דתיים שבשכונתנו, אין צורך למנות מעלותיהם שניכרות הן מעצמן. חילוניים שבהם, אפשר שאינם יודעים מה זה אשרי, אך ענווים וצנועים הם, ומכבדים זה לזה, וכשרואים עלמות ואמותיהן מברכין לשלום לאלה ולאלה בלא הפרש, ואף מוסיפים "מה שלום הגברת"? ועוד יש ביניהם גם דוקטורים ופרופסורים באוניברסיטאות, מהם ידועים ומפורסמים, כדר' רכניץ שהיה מלמד בתחילה בגמנסיה לבנות ביפו, ולימים נתפרסם בכל העולם כולו כמומחה גדול לאצות. ולא שת ליבו אותו אדם לגדולתם ולחכמתם, והיו כמדרס לרגליו, שכל הדוקטורים שהכיר חשודים היו עליו בחילול שבת, על אחת כמה וכמה בשכונתנו זו.
פעם אחת מצאני יושב בפתח בית הכנסת הישן, שנתנוני לשומר הסף שלו. בא ונעץ בי מבטו כמי שעומד לפני דוכן שבשוק ובודק את הסחורה אם יפה היא וראויה היא להכניסה אל תוך ביתו. ראני שאני עומד בגילוי ראש. התחיל שופך עלי קנאתו. כיצד זה ריק ופוחז חילוני שכמותך, הוא אומר לי, עוכר ישראל ומורד במלכות, כיצד אתה מעז לקבל עליך משרת שליח ציבור כל כך נכבדה, שאתה המביא והמוציא לכל באי בית הכנסת, לכל הקהל הקדוש הזה. הסר הכתר מעל ראשך והשב עטרה ליושנה, שאין ממנין שליח צבור אלא גדול שבצבור בחכמתו ובמעשיו. לך, לך. איש אינו רוצה בך.
א"ל, לא הניחו כתר על ראשי ולא עשוני שליח ציבור. לשומר הסף של בית הכנסת הישן נתנוני, שהשומר מימים ימימה קשתה עליו המלאכה, ומשאוי שנותיו כבד עליו. ואני עיתותי בידי ובקשתי לי משרה שאין בה טירחה מרובה, והריני עושה מלאכתי באמונה וככל שנותן בידי הקב"ה. מפשפש יפה יפה בכליהם של הבאים, שמא יבוא השטן ויחריב את העולם. ואם לפרנס, אמרו חכמים אין ממנין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, ואני מימי לא פסחתי אפילו על שרץ אחד שלא הכנסתי לקופתי.
א"ל, בור ועם הארץ שכמותך, והרי מאחוריו אמרו ולא באחוריו. אלא כיצד רשע שכמותך שאין לו חלק ונחלה באוהלה של תורה ידע להבחין בין מאחוריו לבין באחוריו? לך לך. נמצא לנו שומר אחר.
אמרתי לי, יודע אני להבחין בין מאחוריו ובין באחוריו, אלא תמה אני על אדם זה שלא זו בלבד שהטיל בי בוץ ורפש אלא אף זרק זוהמה לתוך פיו. מה עניין אחוריים לכאן? אמר לי לבי, אין לך עסק עם אדם שכזה, כלח ולך. הצצתי בשעוני וראיתי שכבר הגיע זמן פרישה. נטלתי רגלי והלכתי.
הערב רד, ונפשי היתה כבדה עלי. עיפות פשתה בי, עליתי על יצועי ונרדמתי. בא אליהו ועמד לפני. אמר לי. מה רצונך מאותו אדם? א"ל, אין רצוני בדבר, אלא אם על כבודי לא מחל, שמא ימחל על כבודו ולא יזרוק זוהמה לתוך פיו. א"ל, מה זוהמה היא זו? א"ל, כך וכך. א"ל. לא זוהמה הטיל לתוך פיו, אלא קנא קנא להשם אלהי צבאות כי עזבת בריתו.
לא יצאה תיבת בריתו מפיו עד שנשמע קול רעש חזק. נעורתי משנתי וראיתי שהוא חלום. ואף אליהו פרח והלך לו. ישבתי על מיטתי והייתי תמה. ניחא לאותו אדם שמייסר את הבריות בחרצובות לשונו שיאמר דברים אשר לא כן, אלא אף אליהו מלאך השלום מחרה מחזיק אחריו? שמא יש דברים בגו?
בא משה ועמד לפני. א"ל. למה נפלו פניך? א"ל. כך וכך. א"ל. אף אני הייתי תמה על אותם דברים. שעה שהתפללתי אל היושב במרומים שיודיעני את דרכיו ואדעהו, אמר לי בלשון זו וראית את אחורי ופני לא יראו. ואף אותו היום ששאלתיו על בן יוסף, אמר לי, חזור לאחוריך. ואיני יודע מה כיוון בזה.
ראה משה שתועלת לא תצמח לו מאדם שכמותי, ונסתלק והלך לו גם הוא.
ואני רעי וידידי עדיין עומד ותוהה מה אמר לי אותו אדם הדר בשכונתי, ומה אמר לי אליהו ומה אמר לי משה. שמא יש בכם עצה ותושיה?
אדם אחד יש הדר בשכונתי, איש תם וישר וירא אלוהים, סר מרע ועושה טוב, ולא טעם טעמו של חטא מימיו. קיבל עליו אותו צדיק להלוך בדרך ה', לקיים בגופו את הכתוב "והלכת בדרכיו". כיצד? שמא תאמר רחום וחנון הוא? לא כי. שמא תאמר איש חסיד הוא? לאו, מן המתנגדים הוא. שמא תאמר, מאריך אפו לרשעים, נושא עוונם פשעם וחטאתם? נהפוך הוא. מכל שלוש עשרה דרכיו של הקב"ה בחר הוא דווקא בארבע עשרה, זאת שאין אומרין אותה. קנאי הוא לאמונתו ולאלוהיו, מוכיח לרבים שסטו מדרך הישר, דרכו שלו. נטפל לעוברי אורח תמימים ומטיל עליהם קנאתו, והוא מיסרם בק"ן שוטים ועקרבים, נוקם ונוטר כנחש, כולו אש וגפרית. כל אדם שנותן בו את עיניו מיד הוא נכווה.
שכונתנו שכונה מעורבת היא, דתיים וחילוניים גם יחד, שלא כאותן קהילות הקדושות שנתברכה בהן ארצנו הקדושה שהן כולן קודש וכל אנשיהן קודש, שמלאות וממולאות הן בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ויושבין בהן תלמידי חכמים הממיתין עצמן באוהלה של תורה ועמלים בתורה הקדושה כל ימיהם, ואינם מוסיפים על תלמודם כלום, אפילו לא לימודי ליבה, כדרך שאמרו חכמים, כל המכניס לביתו יותר מכד ספרים, מהומה הוא מכניס לתוך ביתו.
דתיים שבשכונתנו, אין צורך למנות מעלותיהם שניכרות הן מעצמן. חילוניים שבהם, אפשר שאינם יודעים מה זה אשרי, אך ענווים וצנועים הם, ומכבדים זה לזה, וכשרואים עלמות ואמותיהן מברכין לשלום לאלה ולאלה בלא הפרש, ואף מוסיפים "מה שלום הגברת"? ועוד יש ביניהם גם דוקטורים ופרופסורים באוניברסיטאות, מהם ידועים ומפורסמים, כדר' רכניץ שהיה מלמד בתחילה בגמנסיה לבנות ביפו, ולימים נתפרסם בכל העולם כולו כמומחה גדול לאצות. ולא שת ליבו אותו אדם לגדולתם ולחכמתם, והיו כמדרס לרגליו, שכל הדוקטורים שהכיר חשודים היו עליו בחילול שבת, על אחת כמה וכמה בשכונתנו זו.
פעם אחת מצאני יושב בפתח בית הכנסת הישן, שנתנוני לשומר הסף שלו. בא ונעץ בי מבטו כמי שעומד לפני דוכן שבשוק ובודק את הסחורה אם יפה היא וראויה היא להכניסה אל תוך ביתו. ראני שאני עומד בגילוי ראש. התחיל שופך עלי קנאתו. כיצד זה ריק ופוחז חילוני שכמותך, הוא אומר לי, עוכר ישראל ומורד במלכות, כיצד אתה מעז לקבל עליך משרת שליח ציבור כל כך נכבדה, שאתה המביא והמוציא לכל באי בית הכנסת, לכל הקהל הקדוש הזה. הסר הכתר מעל ראשך והשב עטרה ליושנה, שאין ממנין שליח צבור אלא גדול שבצבור בחכמתו ובמעשיו. לך, לך. איש אינו רוצה בך.
א"ל, לא הניחו כתר על ראשי ולא עשוני שליח ציבור. לשומר הסף של בית הכנסת הישן נתנוני, שהשומר מימים ימימה קשתה עליו המלאכה, ומשאוי שנותיו כבד עליו. ואני עיתותי בידי ובקשתי לי משרה שאין בה טירחה מרובה, והריני עושה מלאכתי באמונה וככל שנותן בידי הקב"ה. מפשפש יפה יפה בכליהם של הבאים, שמא יבוא השטן ויחריב את העולם. ואם לפרנס, אמרו חכמים אין ממנין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, ואני מימי לא פסחתי אפילו על שרץ אחד שלא הכנסתי לקופתי.
א"ל, בור ועם הארץ שכמותך, והרי מאחוריו אמרו ולא באחוריו. אלא כיצד רשע שכמותך שאין לו חלק ונחלה באוהלה של תורה ידע להבחין בין מאחוריו לבין באחוריו? לך לך. נמצא לנו שומר אחר.
אמרתי לי, יודע אני להבחין בין מאחוריו ובין באחוריו, אלא תמה אני על אדם זה שלא זו בלבד שהטיל בי בוץ ורפש אלא אף זרק זוהמה לתוך פיו. מה עניין אחוריים לכאן? אמר לי לבי, אין לך עסק עם אדם שכזה, כלח ולך. הצצתי בשעוני וראיתי שכבר הגיע זמן פרישה. נטלתי רגלי והלכתי.
הערב רד, ונפשי היתה כבדה עלי. עיפות פשתה בי, עליתי על יצועי ונרדמתי. בא אליהו ועמד לפני. אמר לי. מה רצונך מאותו אדם? א"ל, אין רצוני בדבר, אלא אם על כבודי לא מחל, שמא ימחל על כבודו ולא יזרוק זוהמה לתוך פיו. א"ל, מה זוהמה היא זו? א"ל, כך וכך. א"ל. לא זוהמה הטיל לתוך פיו, אלא קנא קנא להשם אלהי צבאות כי עזבת בריתו.
לא יצאה תיבת בריתו מפיו עד שנשמע קול רעש חזק. נעורתי משנתי וראיתי שהוא חלום. ואף אליהו פרח והלך לו. ישבתי על מיטתי והייתי תמה. ניחא לאותו אדם שמייסר את הבריות בחרצובות לשונו שיאמר דברים אשר לא כן, אלא אף אליהו מלאך השלום מחרה מחזיק אחריו? שמא יש דברים בגו?
בא משה ועמד לפני. א"ל. למה נפלו פניך? א"ל. כך וכך. א"ל. אף אני הייתי תמה על אותם דברים. שעה שהתפללתי אל היושב במרומים שיודיעני את דרכיו ואדעהו, אמר לי בלשון זו וראית את אחורי ופני לא יראו. ואף אותו היום ששאלתיו על בן יוסף, אמר לי, חזור לאחוריך. ואיני יודע מה כיוון בזה.
ראה משה שתועלת לא תצמח לו מאדם שכמותי, ונסתלק והלך לו גם הוא.
ואני רעי וידידי עדיין עומד ותוהה מה אמר לי אותו אדם הדר בשכונתי, ומה אמר לי אליהו ומה אמר לי משה. שמא יש בכם עצה ותושיה?