מסכים איתך במאה אחוז
גם בנושאי המיון שבבתי הספר, וגם בנושאי התפילות, וגם בנושאי העדות, וגם בנושאי המנהגים, וגם בנושאי הלבוש, וגם חרבונה זכור לטוב. תמיד חושב אני שאיש על מחנהו ואיש על דגלו, ושימור המנהגים, הרי זו תועלת מרובה. הנה כל אלה שלא טרחו לשמר את יחודיותם. לך תדע מחרתיים, מה משמעות תימני עם הסימונים, ואיפה תשמע אותו מתפלל. או תראה איזה יופי משומר מקוריות רבי קאפיל חסיד בבית ויז'ניץ או סערט או מונסי. וכן רוז'ין בחצרותיהם. וכן הליטאיים כ"א במקומו וכמנהגו. פילוג??? ליכא פלוגתא ולא פלוג כלל. ואגב, הנה מהגיגיי במעט בנושא הפילוג, או הפלג, אבל זה ברצינות... בסיבת הכינוי 'פלג גופא' שנקבע כמושג. לפי שפלג נגזר משורש הפלגה, ועל דור הפלגה אמר הקב"ה הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו (בראשית יא. ז). וכעת ברור שדווקא כשאין מבינים איש שפת בן זוגו, שייך לשון פלג והפלגה. לא כן כשחיים באהבה ואחווה שלום ורעות ומבינים איש שפת בן זוגו אין זה פלג גופא, אלא שלם בגופו. ולהשלים אמרתי עוד בדרך מליצה על הכתוב ויבא יעקב שלם (בראשית לג. יח) ואמרו בגמרא (שבת לג ע"ב) שלם בגופו וכו' ופירש רש"י שם ובחומש (פרשת וישלח) שלם בגופו שנתרפא מצלעתו. ולכאורה לשון רש"י אינו מדוקדק, שהרי לשון המקרא הוא ותקע כף ירך יעקב (בראשית לב. כו), ולא מוזכר צלע. אמנם אוליי כוונת רש"י על צליעתו של יעקב ככתוב והוא צלע על ירכו (שם לב. לב), אבל הדקדוק ברש"י היה לו לומר שנתרפא מצליעתו. אלא שאפשר שנאמר ביעקב אבינו ויבא יעקב שלם בגופו היינו שלא היה בבחינת פלג גופא, וכפי' רש"י שהרי נתרפא מצלעתו, וצלע היינו אשה שנאמר ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה (בראשית א. כא-כב). והחידוש הגדול הוא ביעקב אבינו ע"ה שאף שהיו לו ד' נשים ובכך קשה שהשלום ישכון על מכונו ואהלו, עד שבהאחת נאמר ותקנא רחל באחתה (בראשית ל. א) וגו'. ועכ"ז נאמר ביעקב אבינו ויבא יעקב שלם, שלם בגופו, שלא היה בבחינת פלג מלשון דור הפלגה. אלא באהל יעקב ונשותיו הבינו האחד שפת רעהו, ויעקב איש תם ישב אהלים (בראשית כה. כז), באהל כל נשותיו היה השלום.
