שונות בילדות

[הקוסמת הורודה2]

בהחלט לא מומלץ

 

[lily kane]

כן

חשבתי שאני "בת" אבל לא אהבתי שמלות, אני היום אוהבת אותם יותר כי הם דראג יפה וכי הם חתיכת בד אחת שיורדת מהר.

לגבי השאלה כמה זה חשוב אני לא יודע....אני יודע שחלקנו הבין את זה יותר מאוחר אבל צריך להתחיל איפשהו...

 

[lily kane]

שונות בילדות

אז הנה שלושה מחשבות של במה אני מרגיש שהיית שונה בתור ילדה ועיצב אותי:

1. עד גיל 12 לא שמתי לב לבגדים שאני לבוש כלל, אני חושב שלבשתי לרוב טי שירט בעלת מראה גברי או יוניסקס , בגיל 12 התחלתי להתלבש בשמלות/חצאיות לאירועים. בגיל 16 שמתי לב לבגדים, הסכמתי לשים את רוב השמלות שוב בתחילת ה20.

2.היית טומבוי, טפסתי על עצים, הייתי בישנית, ולא התחברתי עם רוב בני האדם. אולי בגלל השקט הזה והצורך למלא ניהיה לי עולם פנימי עשיר.

3. זכור לי היטב רגע שבו אני ואחותי משחקים ב"נסיך ונסיכה" ואני אומר לה "אבל אני רוצה להיות הנסיכה" והיא אומרת לי "אבל רק את יודעת לשחק את הנסיך", אני חושב על זה מספר דקות ולבסוף מגיע למסקנה הבלתי נמנעת שזה נכון.

אז האם אתם הרגשתןמים שונות/ים בילדות, ואיזה זכרנות יש לכם משם?

 

[הקוסמת הורודה2]

לא זוכרת אבל

הייתי ילדה מוזרה אין ספק. הייתה תקופה שהייתי מאוד מקובלת ולא אהבתי את זה.
זה היה מלחיץ להיות במרכז. הייתה תקופה שהתרחקתי מאנשים וילדים קצת התעללו בי
הייתה תקופה שכל עם ניסו להתחבר אלי וברחתי לעולם שלי לציור חלומות ולא זוכרת מה עשיתי גם שרתי לעצמי.
אחר כך היה לי קשה בבית וזה כנראה גרם לי להתנהג יותר מוזר כי החלטתי לא לצחוק שנה והיו ימים שבחרתי לא לדבר
וכל הזמן ברחתי מחברה כשכשרציתי כבר היה לי מאוד קשה להתרגל.

 

[הקוסמת הורודה2]

אני חושבת שיצרתי לעצמי קשיים מיותרים

לסיכום. אני כן חושבת שיכולתי להפוך למאוד חברותית ומאוד זורמת עם אנשים
אבל בחרתי להתנזר מהם

 

[הקוסמת הורודה2]

נ.ב. זה שאתה משחק נסיך לא אומר שאתה לא

יכול לשחק נסיכה.

 

[lily kane]

 

[Ch3sh]

ילדות...

קצת טריגרי בשבילי, אבל אני אנסה לספר משהו בכל זאת.
שונות? בהחלט. אני חושבת שלא היה אף אחד בסביבה שגדלתי בה שיכל להבין את הראש שלי ולכן תמיד הייתי לא מקובלת וגם קצת פחדו ממני, אבל זה היה הדדי כי גם אני לא הבנתי אותם ופחדתי מהם...
יש לי גם בעיה שאני זוכרת יותר מדי, קשה לי להתמקד במשהו אחד כי אני פשוט זוכרת המון דברים מגיל 6 ומעלה.
אבל בגדול:
מגיל 6 אני יודעת שאני ג'נדרקווירית, אבל בגלל הסביבה המאד לא סובלנית (ולפעמים אלימה, להלן טריגר) הייתי צריכה מאד להסתיר את זה.
שנאתי, ועדיין שונאת, שיש הגבלות (גם מגדריות וגם אחרות) וממש סבלתי מהעובדה שיש דברים ש"אסור" לי לעשות.
לדוגמא אהבתי גם לטפס על עצים וגם את שיעורי הריקוד (עד שהפסיקו לי אותם, להלן עוד טריגר) יש עוד מלא דוגמאות כאלה.
לא הייתי יכולה להשתייך לקבוצת הבנות ולא ממש הייתי שייכת לקבוצת הבנים. הציקו לי הרבה ופיתחתי לי חרדות חברתיות כאלה ואחרות.
בגיל 16 נמאס לי אז אימצתי את ההתנהגות הציס-נורמטיבית הגסה והמיזוגנית. זה היה יותר קל כי גם עברתי בית-ספר. הצקתי לבנות ולבנים היותר עדינים (אני נורא מצטערת על זה היום. לא הגיע להם!) וגם כתבתי הרבה שירים וסיפורים קצרים גסים ומיזוניים נורא.
יש עוד כ"כ הרבה דברים שבהם הייתי שונה בילדות אבל זה מספיק לבינתיים.

 

[lily kane]

מזכיר לי שבכיתה ח ניסתי ממש קשה להשתלב ולא משנה מה עשיתי תמיד הייתי לא פופלארית

 

[liatGQ]

שנות ילדות של להיות משהו אחר

אני זוכרת שמגיל 12-13 כבר בניתי לעצמי אישיות נשית, והשם ליאת ישר ניתפס לי ומאז היא חלק הכי חשוב בחיי.

מגיל 16 עם ההתאהבות אני ההומו ואני הסטרייטית היו הפכים בעלי מחשבות שונות ורצונות שונים, המערכות האלה הביאו אותי למסכנה אחת!

כיום בגיל 27 יש לי רצון משותף להיות אחד - שלם, הדרך לא קלה ומקווה למצוא קשרים עם כמוני לשתף וללמוד

 

[lily kane]

אנחנו כאן