שונים אבל דומים- רשע, חכם,תם ושאינו...

[keren kr]

שונים אבל דומים- רשע, חכם,תם ושאינו...

כל אחד מאיתנו נולד עם אופי ותכונות שונים, לנו נותר רק לשנות את היחס בינינו. מה אתם חושבים?? מסכימים??? אפשרי בכלל??? שתפו אותי !!!

 

[yeshla]

רעיון ליצירה והכנת בובות :תם חכם, רשע ושאינו

יודע לשאול. החמזה של ארבעת הבנים יחד עם הילדים, יכולה לעזור לנו לענות על השאלה. מצרפת לינק לסרטון בו מדגימה סיגל דינר גור, היוצרת המוכשרת, את הכנת הבובות.

 

[eירקו]

כן

כל אחד נולד עם אופי ותכונות משלו. אחרת אי אפשר להסביר איך יצא לעצבנית כמוני ילד רגוע. טפו טפו טפו. אם כל בני המשפחה היו דומים גם באופי אז היה משעמם. כל הכיף זה להיות אנשים שונים ביחד.

 

[keren kr]

לאהוב אנשים שונים

במשפחה אנחנו אוהבים אחד את השני בצורה טיבעית, לא משנה איזה אופי ואיך ניראים. השאלה אם אפשר להרגיש " כיף" ולהתחבר לשוני גם עם אנשים אחרים שאינם המשפחה שלנו.? ולבנות קשר של אהבה כמו משפחה גם עם אלו שאינם המשפחה. - איך עושים את זה?? פה חוכמת הקבלה מלמדת אותנו, שבשביל להצליח בזה , צריך להתגבר על האגו. -לא לבטל את האגו , אלא לרתום אותו לטובת הכלל בעצם זה שאנחנו יודעים מה ההרגשה של אהבה במשפחה, אז כבר יש לנו יכולת לדמיין איזה הרגשה טובה זו הייתה אם היינו יכולים להרגיש כמו משפחה אחת גדולה.. - בגלל שקצת נאמתי לך על חוכמת הקבלה, - אני חייבת לשאול מה דעתך?? - את חושבת שאפשר לחנך ילדים לאהוב את השוני גם אצל ילדים אחרים כי זה מתחיל מהילדים בעצם.. לי באופן אישי זה קשה..

 

[eירקו]

למה לא?

נראה לי מאד טבעי. בכל מסגרת שאנחנו נקלעים אליה, כמו גם בכל מסגרת שהקטנים נקלעים אליה, הם פוגשים את השונה והלא-מוכר להם. עם הזמן, ההיכרות וההסתגלות למסגרת, לומדים בלי לשים לב להסתדר ולהתחבר עם אחרים. תחשבי איך אנשים שפגשת בפעם הראשונה בעבודה, למשל, היו זרים מוחלטים ועם הזמן הפכו למוכרים ולפעמים לקרובים. זה טבעי. הקטע עם האגו זה בטח כשיש מחלוקות וגם זה טבעי. נראה לי קצת גדול להפעיל את הקבלה על הילדים. גם החיכוכים שלהם טבעיים ועם הדרכה נכונה (לא רק מצד ההורים אלא גם מצד המסגרת), הם אמורים להבין ולכבד את האחר. המשפחה היא המקום שבו לומדים את הבסיס של הכבוד לאחר ובמסגרות האחרות מיישמים את זה. יכול להיות שאנחנו לא מדברות על אותו דבר כי לי יש ילד בן שנתיים וחצי, אין לי מושג על התמודדויות בגילאים מאוחרים יותר חוץ מההתנסויות שלי עצמי, שהיו מזמן. אז אולי אני לא "באותו דף" ולא ירדתי לסוף דעתך. אבל בעקרון, אם אני כן בכיון, אז מנסיון חיי, יש לי כל מיני חברים שכל כך שונים האחד מהשני, שאם ההתחברות לשוני לא היתה מעניינת - זה בטח לא היה קורה.

 

[לילך 101]

לא נראה לי

שאהבה במשפחה דבר טבעי - אמנם היינו רוצים לראות את זה כך, אבל בהחלט זאת עבודה קשה מאוד. לעורר רגשות חמים ואכפתיים בין האחים - קשה לפעמים כקריעה ים סוף עם זאת לעיתים אני רואה את האידיאל מתגשם, כאשר יש "איום" חיצוני על האח/אחות - כאן כל הרגש המשפחתי עולה והאחות מזדעקת להגנה - גם אם היא מיותרת... מעניינת התופעה לכשעצמה. לעניין השני כפי שאני רואה זאת מדוגמאות במקום עבודתי (מורה בחטה"ב) הילדים נמשכים לדומים להם, הם מתקשים ליצור קשר חברי עם השונה מהם, הם נרתעים מהטיפוס ה"חנון" והם נמשכים לטיפוס "החצוף" ה"נועז" שלא יוצא "פראייר" יש דחייה (לעיתים מאוד חריפה) כלפי הילד שאינו זורם איתם, אינני יודעת מתי נרקמים קשרים עם החבר שאינו דומה לך, בוודאי לא אצל בני הנוער, אולי אצל הקטנטנים או הבוגרים - במיוחד, אבל נראה לי שבמערכת יחסים שכזאת כדאי לחפש - מי המנצל ומי המנוצל סליחה שאני אומרת זאת אבל חברים המנוגדים זה לזה מבחינת אופי, טעמים ושטחי התעניינות לא יכולים להתחבר אלא אם כן יש איזושהי תועלת שמסתתרת מאחורי החברות הזאת.....