שופכת את הלב
לילה טוב לכן אני יודעת שאתן היחידות שאוכל לשפוך בפניהם את התחושות שיש בי לאחרונה. קשה לחלוק אותן עם חברות או משפחה שכן הם אף פעם לא יבינו ותמיד יבטלו במנף יד שהכל יהיה בסדר. אבל זה ממש לא כך ואפילו מתרחק מלהיות. המצב שלי לאחרונה ממש על הפנים מכל הבחינות: הזוגית, האישית וכמובן הנפשית. אני לא מאשימה את הטיפולים בהכל אבל כמובן יש להם רוב. רע לי.... אני מרגישה משועבדת לטיפולים האלה...הכל סביבם. מה גם שאני לא עובדת השנה בגלל שקשה לי לעסוק במקצוע שלי (חינוך) מבלי לחטוף על הראש מהמנהלת ומההורים על כך ההעדרויות. יוצא שאני בבית וכך גם המצב הכלכלי לא טוב ומשפיע על הזוגיות. קשה לי כל כך.....אני לא פעם מוצאת עצמי בוכה עם עצמי...הריבים עם הבעל חושבים לא פעם על להפסיק הכל ....וישנה תקווה שכשיהיה הריון הכל יסתדר. אבל הריון לא מגיע והרע ממשיך .... לא יודעת אם אי פעם ציינתי זאת אבל המשפחה שלי לא יודעת כלל על הטיפולים מה שכמובן מקשה כי אמא שלי לא מבינה מדוע אני יושבת בבית מבלי כל מעש. קשה לי לראות חברות שלי שמתקדמות הלאה בלי שום בעיה...מתקדמות בחיים ומביאות ילדים כל כך בקלות. אני, כל חיי סביב הזריקות. מצחיק אותי שבכל פעם שאני הולכת לקנות זריקות שואלים אותי בשביל מה זה ואני תמיד עונה "בשביל ילדים". פעם אפילו פגשתי חברה שהיתה בדיוק בהריון והיא היתה בהלם שצריכים להזריק. תארו לכם....שזוהי שגרת חיינו והיא, שבהריון מיד בנסיון הראשון, שואלת בתמימות "זריקות"???? היתה לי הזדמנות להתקדם באופן מקצועי אבל ויתרתי בגלל הטיפולים. קשה לי להתחייב למשהו כל כך מחייב וחשוב כשבראש מענייני ילדים. אבל מה עושים שכלום לא מתקדם בחיים? הכל תקוע ככה כבר כמה שנים..... אוף אוף אוף בא לי ממש לבכות עכשיו מצטערת ששפכתי עליכן את הצרות שלי, מסכנות שלי....יש לכן משלכן אני יודעת. אבל כאן הרגשתי בבית לפרוק את הכל מקווה שהתחושה תשתנה כשאקום שוב בבוקר לבוקר של יום חדש מלא תקווה אך ריק ממעש
לילה טוב לכן אני יודעת שאתן היחידות שאוכל לשפוך בפניהם את התחושות שיש בי לאחרונה. קשה לחלוק אותן עם חברות או משפחה שכן הם אף פעם לא יבינו ותמיד יבטלו במנף יד שהכל יהיה בסדר. אבל זה ממש לא כך ואפילו מתרחק מלהיות. המצב שלי לאחרונה ממש על הפנים מכל הבחינות: הזוגית, האישית וכמובן הנפשית. אני לא מאשימה את הטיפולים בהכל אבל כמובן יש להם רוב. רע לי.... אני מרגישה משועבדת לטיפולים האלה...הכל סביבם. מה גם שאני לא עובדת השנה בגלל שקשה לי לעסוק במקצוע שלי (חינוך) מבלי לחטוף על הראש מהמנהלת ומההורים על כך ההעדרויות. יוצא שאני בבית וכך גם המצב הכלכלי לא טוב ומשפיע על הזוגיות. קשה לי כל כך.....אני לא פעם מוצאת עצמי בוכה עם עצמי...הריבים עם הבעל חושבים לא פעם על להפסיק הכל ....וישנה תקווה שכשיהיה הריון הכל יסתדר. אבל הריון לא מגיע והרע ממשיך .... לא יודעת אם אי פעם ציינתי זאת אבל המשפחה שלי לא יודעת כלל על הטיפולים מה שכמובן מקשה כי אמא שלי לא מבינה מדוע אני יושבת בבית מבלי כל מעש. קשה לי לראות חברות שלי שמתקדמות הלאה בלי שום בעיה...מתקדמות בחיים ומביאות ילדים כל כך בקלות. אני, כל חיי סביב הזריקות. מצחיק אותי שבכל פעם שאני הולכת לקנות זריקות שואלים אותי בשביל מה זה ואני תמיד עונה "בשביל ילדים". פעם אפילו פגשתי חברה שהיתה בדיוק בהריון והיא היתה בהלם שצריכים להזריק. תארו לכם....שזוהי שגרת חיינו והיא, שבהריון מיד בנסיון הראשון, שואלת בתמימות "זריקות"???? היתה לי הזדמנות להתקדם באופן מקצועי אבל ויתרתי בגלל הטיפולים. קשה לי להתחייב למשהו כל כך מחייב וחשוב כשבראש מענייני ילדים. אבל מה עושים שכלום לא מתקדם בחיים? הכל תקוע ככה כבר כמה שנים..... אוף אוף אוף בא לי ממש לבכות עכשיו מצטערת ששפכתי עליכן את הצרות שלי, מסכנות שלי....יש לכן משלכן אני יודעת. אבל כאן הרגשתי בבית לפרוק את הכל מקווה שהתחושה תשתנה כשאקום שוב בבוקר לבוקר של יום חדש מלא תקווה אך ריק ממעש