שוקולד לבן ממולא-המלצה
התקווה הלבנה הקטנה אי שם באמצע כיתה ה` נדמה היה שהגעתי לשלמות נפשית. שלי גפני הייתה הראשונה שנבחרה אי פעם לתואר נערת השנה של `מעריב לנוער` ואני במקביל קיבלתי זוג משקפיים חדש וכל היפות מהכיתה נראו פתאום כמו אחייניות של גאולה כהן. חמשת המופלאים ממשינה הופיעו אצלנו בקיבוץ עם הסיבוב של האלבום הראשון ושינו את חיי לנצח. הלייקרס היו מועמדים כמעט בטוחים לאליפות ה NBA, ליברפול הובילה במרוץ לאליפות באנגליה והאליפות הנצחית של מכבי ת``א בכדורסל נראתה מובטחת מתמיד עם הצטרפותו של דורון ג`מצ`י. כשהרשו לי סוף סוף ללכת לבד לחנות הרגשתי שאני ממש בטופ. כאוהד מכבי מסור החלטתי שאני קונה רק ממתקים של `עלית` והשתדלתי להתמקד כמובן ב `פסק זמן`. מה עוד צריך ילד בן עשר וחצי בחיים? קצת לפני החופש הגדול התחיל לזוז לי הכיף כף. זה התחיל בדיבורים על כך שהתחרות של `מעריב לנוער` הייתה מכורה מראש, נמשך בהפסד האליפות של הלייקרס לבוסטון והסתיים בהופעתן הפתאומית של צמד תופעות שמשום מה החליטו ללכת יחד. הפועל גליל עליון, שעתידה לקחת ממכבי את האליפות שבע שנים לאחר מכן, עלתה לליגה הלאומית בכדורסל כשהיא מאומצת על ידי מפעל השוקולדים `ורד הגליל`. אז עוד לא ידעתי זאת, אבל תפיסת החיים החומה-מתוקה שלי עמדה לעבור שינוי מהפכני. את ה `אינטרמצו` שאימא הייתה קונה בימי שישי עוד אפשר היה לקבל בסלחנות. אבל אז חדרה לחיי הנשיקולדה. ריבוע קסום ונפלא שהכיל תשע קוביות עבות ואמיצות. מבחר הטעמים היה ענייני ויעיל עם הברקה יצירתית אחת שהתקבלה בצהלה רבתי. חלב בעטיפה כחולה, מריר בעטיפה אדומה, אגוזים בעטיפה חומה, שקדים בעטיפה ירוקה, והשיא - לבן עם אגוזים בעטיפה סגולה. את ההנאה קשה לתאר מבלי להיכנס לתיאורים פלסטיים הגובלים בפורנוגרפיה. איפשהו לפני כמה שנים נעלמה הנשיקולדה מחיי לנצח, מותירה אותי גלמוד ומתגעגע. את השמחה שאפפה אותי לפני כשנה, כשגיליתי כי `עלית` הותיקה החליטה לצאת בסדרה חדשה של שוקולד ריבועי בן שתים-עשרה קוביות מעוטרות בפרות קטנטנות, מגובה בקמפיין ה `יהיה דיסקו` המפורסם, ניתן להשוות אולי להתלהבותי מהטבעותיו של נייט האפמן. אמנם הראשון בסדרה, השוקו-ביסקוויט, עורר בי את האינסטינקט להסתובב אחורה ולחפש את ג`ון קייג` בכל פעם שאני נותן ביס ואילו השני בסדרה, ההוא בטעם פלסטיק-קפוצ`ינו, הזכיר לי יותר מכל האזנה למודת סבל ל `אהבתיהם` של שלמה ארצי, אבל השניים האחרונים, הלבן במילוי היוגורט-תות והלבן במילוי התפוז, כבר גובלים בלקבל נשיקה מדנה ברגר. קודם כל, טוב שויתרו על הביסקוויט. מי צריך אבקה דוחה בין הטוחנות כשלועסים שוקולד? המורגלים במציצה סובלים הכי הרבה. פתאום הם מגלים חתיכת עוגיה מוזרה שתקועה לה שם ואף אחד לא יודע מה לעשות אתה. קשה לי להגיד בדיוק מה עושה את היוגורט-תות והתפוז לשוקולדים לבנים ממולאים טובים כל כך. אולי זה הצרוף הגאוני, אולי המרקם, אולי הטעם ואולי השילוב של שלושתם יחד. בכל מקרה, האקסיומה המלווה אותי כבר שנים ושבדרך כלל איננה זקוקה להוכחה זכתה כאן לאשרור מחודש. שוקולד לבן תמיד עדיף על חום. אין על זה בכלל ויכוח.
התקווה הלבנה הקטנה אי שם באמצע כיתה ה` נדמה היה שהגעתי לשלמות נפשית. שלי גפני הייתה הראשונה שנבחרה אי פעם לתואר נערת השנה של `מעריב לנוער` ואני במקביל קיבלתי זוג משקפיים חדש וכל היפות מהכיתה נראו פתאום כמו אחייניות של גאולה כהן. חמשת המופלאים ממשינה הופיעו אצלנו בקיבוץ עם הסיבוב של האלבום הראשון ושינו את חיי לנצח. הלייקרס היו מועמדים כמעט בטוחים לאליפות ה NBA, ליברפול הובילה במרוץ לאליפות באנגליה והאליפות הנצחית של מכבי ת``א בכדורסל נראתה מובטחת מתמיד עם הצטרפותו של דורון ג`מצ`י. כשהרשו לי סוף סוף ללכת לבד לחנות הרגשתי שאני ממש בטופ. כאוהד מכבי מסור החלטתי שאני קונה רק ממתקים של `עלית` והשתדלתי להתמקד כמובן ב `פסק זמן`. מה עוד צריך ילד בן עשר וחצי בחיים? קצת לפני החופש הגדול התחיל לזוז לי הכיף כף. זה התחיל בדיבורים על כך שהתחרות של `מעריב לנוער` הייתה מכורה מראש, נמשך בהפסד האליפות של הלייקרס לבוסטון והסתיים בהופעתן הפתאומית של צמד תופעות שמשום מה החליטו ללכת יחד. הפועל גליל עליון, שעתידה לקחת ממכבי את האליפות שבע שנים לאחר מכן, עלתה לליגה הלאומית בכדורסל כשהיא מאומצת על ידי מפעל השוקולדים `ורד הגליל`. אז עוד לא ידעתי זאת, אבל תפיסת החיים החומה-מתוקה שלי עמדה לעבור שינוי מהפכני. את ה `אינטרמצו` שאימא הייתה קונה בימי שישי עוד אפשר היה לקבל בסלחנות. אבל אז חדרה לחיי הנשיקולדה. ריבוע קסום ונפלא שהכיל תשע קוביות עבות ואמיצות. מבחר הטעמים היה ענייני ויעיל עם הברקה יצירתית אחת שהתקבלה בצהלה רבתי. חלב בעטיפה כחולה, מריר בעטיפה אדומה, אגוזים בעטיפה חומה, שקדים בעטיפה ירוקה, והשיא - לבן עם אגוזים בעטיפה סגולה. את ההנאה קשה לתאר מבלי להיכנס לתיאורים פלסטיים הגובלים בפורנוגרפיה. איפשהו לפני כמה שנים נעלמה הנשיקולדה מחיי לנצח, מותירה אותי גלמוד ומתגעגע. את השמחה שאפפה אותי לפני כשנה, כשגיליתי כי `עלית` הותיקה החליטה לצאת בסדרה חדשה של שוקולד ריבועי בן שתים-עשרה קוביות מעוטרות בפרות קטנטנות, מגובה בקמפיין ה `יהיה דיסקו` המפורסם, ניתן להשוות אולי להתלהבותי מהטבעותיו של נייט האפמן. אמנם הראשון בסדרה, השוקו-ביסקוויט, עורר בי את האינסטינקט להסתובב אחורה ולחפש את ג`ון קייג` בכל פעם שאני נותן ביס ואילו השני בסדרה, ההוא בטעם פלסטיק-קפוצ`ינו, הזכיר לי יותר מכל האזנה למודת סבל ל `אהבתיהם` של שלמה ארצי, אבל השניים האחרונים, הלבן במילוי היוגורט-תות והלבן במילוי התפוז, כבר גובלים בלקבל נשיקה מדנה ברגר. קודם כל, טוב שויתרו על הביסקוויט. מי צריך אבקה דוחה בין הטוחנות כשלועסים שוקולד? המורגלים במציצה סובלים הכי הרבה. פתאום הם מגלים חתיכת עוגיה מוזרה שתקועה לה שם ואף אחד לא יודע מה לעשות אתה. קשה לי להגיד בדיוק מה עושה את היוגורט-תות והתפוז לשוקולדים לבנים ממולאים טובים כל כך. אולי זה הצרוף הגאוני, אולי המרקם, אולי הטעם ואולי השילוב של שלושתם יחד. בכל מקרה, האקסיומה המלווה אותי כבר שנים ושבדרך כלל איננה זקוקה להוכחה זכתה כאן לאשרור מחודש. שוקולד לבן תמיד עדיף על חום. אין על זה בכלל ויכוח.