שוקולד מקולקל
ב-2001 יצא בלייבל ג´ט-סט אלבום ראשון של להקה בשם death by chocolate, והוא הפך עד מהרה לאחד מהאלבומים האהובים עליי של השנה ההיא. קראתי פעם ביקורת, שאמרה עליו משהו בסגנון: “The Doctor Seuss version of the austin powers soundtrack”. זה באמת נשמע ככה. ערבוב קסום של themes של תוכניות טלוויזיה מהסיקסטיז, השפעות מהמאנקיז, סולנית-ילדה עם מבטא בריטי מתוק, והכל באווירה פופית-פסיכדלית משהו, וקריצה לפופארט. מה רע? כן, זה באמת היה אלבום נהדר. עם קטעי טקסט שנונים והזויים בין שיר לשיר, אם אפשר לקרוא כך לדקלומים המתפנקים של אנג´י טילט, (כשברקע אורגן סטייל הדורז וגיטרות שמזכירות קצת את הערמומיות של ה-shadows). וגם קטעים סמי-אלקטרוניים יש שם. land of chocolate, למשל, נשמע כמו פסקול אפשרי לאליס בארץ הפלאות (או בארץ השוקולד, אם תרצו). זה אלבום פופ כל כך מתוק, מתוחכם והומוריסטי, שקשה לחשוד בו בחוסר אותנטיות. אפילו שאין כזה דבר שוקולד ורוד
לעומתו, האלבום החדש (zap the world שמו), לא משהו בכלל. אמנם הסאונד בו יותר מגובש, ונראה שעוצב הרעיון של הלהקה, אבל משהו שם חסר. אולי בגלל שהם כבר איבדו את הקטע של הנובלטי. שיר הנושא חלש למדי, ובכלל האלבום נוטה לחד גוניות מסוימת. אין בו קטעים מעניינים, חוץ מקטע הפתיחה המשעשע, מין חידוש של פרסומת ישנה לפדל wah wah. זה משעשע, זה עוקץ, וזה גם חד פעמי באלבום הזה. השאר נשמע כמו גניבות מטושטשות משירים שונים של הדורז, פה ביקור חפוז של המודרן ג´ז קווארטט ושם הופעות אורח של איזה צרפתייה מלחששת... אלבום מיותר? כנראה. אתם יודעים, גם לשוקולד יש תאריך תפוגה.
ב-2001 יצא בלייבל ג´ט-סט אלבום ראשון של להקה בשם death by chocolate, והוא הפך עד מהרה לאחד מהאלבומים האהובים עליי של השנה ההיא. קראתי פעם ביקורת, שאמרה עליו משהו בסגנון: “The Doctor Seuss version of the austin powers soundtrack”. זה באמת נשמע ככה. ערבוב קסום של themes של תוכניות טלוויזיה מהסיקסטיז, השפעות מהמאנקיז, סולנית-ילדה עם מבטא בריטי מתוק, והכל באווירה פופית-פסיכדלית משהו, וקריצה לפופארט. מה רע? כן, זה באמת היה אלבום נהדר. עם קטעי טקסט שנונים והזויים בין שיר לשיר, אם אפשר לקרוא כך לדקלומים המתפנקים של אנג´י טילט, (כשברקע אורגן סטייל הדורז וגיטרות שמזכירות קצת את הערמומיות של ה-shadows). וגם קטעים סמי-אלקטרוניים יש שם. land of chocolate, למשל, נשמע כמו פסקול אפשרי לאליס בארץ הפלאות (או בארץ השוקולד, אם תרצו). זה אלבום פופ כל כך מתוק, מתוחכם והומוריסטי, שקשה לחשוד בו בחוסר אותנטיות. אפילו שאין כזה דבר שוקולד ורוד
לעומתו, האלבום החדש (zap the world שמו), לא משהו בכלל. אמנם הסאונד בו יותר מגובש, ונראה שעוצב הרעיון של הלהקה, אבל משהו שם חסר. אולי בגלל שהם כבר איבדו את הקטע של הנובלטי. שיר הנושא חלש למדי, ובכלל האלבום נוטה לחד גוניות מסוימת. אין בו קטעים מעניינים, חוץ מקטע הפתיחה המשעשע, מין חידוש של פרסומת ישנה לפדל wah wah. זה משעשע, זה עוקץ, וזה גם חד פעמי באלבום הזה. השאר נשמע כמו גניבות מטושטשות משירים שונים של הדורז, פה ביקור חפוז של המודרן ג´ז קווארטט ושם הופעות אורח של איזה צרפתייה מלחששת... אלבום מיותר? כנראה. אתם יודעים, גם לשוקולד יש תאריך תפוגה.