RobinhooDw
New member
שוקי מותק
שאלה לי אליך. אתה טוען כי מקור הגמגום הוא הפחד מהמלה עצמה. לא מזמן למדתי את תורתו של בופלור[משהוא כזה
] ולפיו, בקצרה, תהליך הלמידה בנוי מהתניה מותנית ובלתי מותנית. לדוגמא: אם תתן לכלב אוכל הוא ירייר, אך אם תשמיע לו צלצול דבר לא יקרה. אך אם תשלב בין השניים תופתע לגלות כי אחרי מספר פעמים שתשמיע לכלב צלצול פעמון ותתן לו אוכל הכלב ירייר לשמיעת הפעמון. לפי כך, אם הגמגום מבוסס על פחד, סימן שהיתה גם פה תהליך של למידה. כששילבנו בין "תקיעה" לבין "מילה" או "דיבור" יצא "פחד". עכשיו, לתהליך כמובן יש גם תהליך של דאיכה. לדוגמא: ככל שהכלב ישמע את הפעמון ולא יקבל אוכל כך גם יפסיק לרייר לשמיעתו. אם כך מדוע אנו לא עוברים את תהליך ה "דאיכה"? אתה לא חושב שהיינו צריכים להבין כבר שאיננו מגמגמים "באמת"? הרי לפי תורתך לבטח היינו צריכים להצליח לדבר, ולא פעם. אינני מזלזל בהשפעת "הפחד" על הגמגום וכללית על התנהגותנו, אבל לצערי תהליך הלמידה היחיד שהיה פה הוא גילוי פחד כלפי הדיבור. לפיכך יש משהו שלא נותן לנו "לעבור" את תהליך "הדאיכה".