הינה ההתחלה שך הסיפור מתוך NRG
שיטת הבצל: השוק השוויצרי שיגרום לכם לבכות בברן בירת שוויץ מתקיים השוק היחיד שיביא אתכם לידי דמעות - שוק הבצל הענק. שרי מקובר ביקרה בו, קיבלה פטיש צעצוע בראש, וגם נסעה ברכבת בקרון שבו אסור לדבר השעה 5 לפנות בוקר בברן. החושך עמוק, הכפור אכזרי, אפילו פעמון הכנסייה מצונן. אבל הזאטוטים כבר מתרוצצים בכיכר. צלליות קטנות בפונפוני צמר מתפזרות בין דוכני הריבות, סוכריות, דובים, פילים, חסידים ופרחי הכמורה - העשויים כולם מבצל. השחר בבירת שוויץ מואיל בטובו להפציע ב־8 בבוקר, אבל תושבי העיר, על זקניהם וטפם, כבר יצאו מזמן לרחובותיה לחגוג את ה־ ,Zibelemarit שוק הבצל המסורתי שמתקיים מדי שנה בשבוע האחרון של נובמבר. ריח פשטידות הגבינה נישא באוויר, והיין החם מעורר את היצרים. 50 טונות של בצל וקרובי משפחתו, כמו השום והכרשה, התחפשו לפרחים ולרקדניות. השוויצרים המאופקים יוצאים לגמרי מגדרם, משוטטים בחדווה לא מרוסנת בכיכר השוק והופכים את ברן לפסטיבל פולקלור הזוי ומרתק - היחיד בעולם שמביא את מבקריו לידי דמעות (בצל). אני מתקנאת בעליצות הזו שבה בני שוויץ מקדמים חגיגות רחוב עממיות. בכל חודשי הקיץ ישבו הכפריים עם הילדים והסבתא ומיינו בצל לצבעים ולצורות, סרגו לו כובעים קטנים ושזרו מחרוזות בצל מרהיבות לקראת ההפנינג הססגוני והריחני. המחרוזות הצבעוניות הללו מבזיקות על הצוואר. האוויר חריף, טובל בשום, ורק עוגות הגבינה הקטנות לא החליטו אם הן מתוקות או מלוחות מדי. בתי הספר נסגרים, וצעירים עם קונפטי ופטישי יום העצמאות מקישים בראשי החלול בלי שום בושה. עם הגשם הראשון יהפוך הקונפטי לעיסת נייר צבעונית, ותושבי ברן הנקיים והסולידיים ירשו לעצמם, אוי לא, להתלכלך.