הר שום-דבר / מאת: לי קיסר, איור: ויקי אטלן
סיפור מחורז על שיעמום, בדידות ושכנות טובה
במקום רחוק על פסגה של הר
עומד בית קטן ומסביבו, שום דבר
לא עצים ולא אנשים או חיות
רק חולות.
ובבית החום עם הדלת החומה
גרה אישה ממש לא נעימה
אישה רגזנית וחסרת תקנה
שכל השנה התמרמרה והתלוננה
“משעמם לי בסלון
משעמם לי במקלחת
משעמם לי במטבח
משעמם לי כל כך!”
ומזמן כשכמה ילדים טיפסו על הר שום-דבר
דפקו על הדלת ושאלו “מי פה גר?”
האישה רצה מהר והתחבאה במקרר
וחיכתה עד שהילדים ילכו למקום אחר
וכשהילדים התרחקו ועזבו את הגינה
היא יצאה מהמחבוא ואז שוב התלוננה
“משעמם לי בסלון
משעמם לי במקלחת
משעמם לי במטבח
משעמם לי כל כך –
משעמם לי בחוץ
משעמם לי בפנים
ואין לי שום כלום של ספק
שיהיה משעמם עם אורחים”
וכך עברה שנה משעממת במיוחד
על הר שום-דבר, עד שבוקר אחד
גברת שעמום קמה כרגיל מתנשפת
ושתתה מיץ משעמם
לצד פרוסה משעממת
וקראה ספר משעמם
על אישה משעממת
ובדיוק כשסיימה להתלונן בסלון
ראתה ילד אחד מציץ מהחלון!
גברת שעמום קפאה במקומה
אולי הוא לא יבחין בי, היא חשבה לעצמה
“היי! אני רואה אותך!” הילד אמר
“בבקשה תפתחי לי הלכתי לאיבוד”
גברת שעמום הסתתרה מתחת לשולחן
דבר איום ונורא, איזה בלגן
מי יודע? היא חשבה, אולי הילד מסוכן?
לא היו לי אורחים כבר עשר שנים,
אז שיישאר בחוץ ואני אשאר בפנים.
הילד דפק שעה ארוכה, עד שלבסוף התייאש
התיישב על מפתן הדלת, לבד וחושש
הוא חיכה וחיכה עד שהחושך ירד
כי הוא ידע שעל הר שום-דבר יש רק בית אחד
לאט נרדם לבדו, שוכב על שתי מדרגות
על הר בלי עצים או חיות
ומסביבו רק חולות
פתאום אור נדלק ונפתחה הדלת
וגברת שעמום סימנה לו להיכנס
“אין לי ברירה,” היא אמרה
“כבר הכנתי לאכול,
אז תאכל בשקט גמור
ואצלי אין שעת סיפור!”
“תודה שפתחת לי, תודה שאת עוזרת!
ואם אוכל לעזור לך במשהו רק תגידי, גברת”
“ילד משעמם,” רטנה גברת שעמום,
“תסיים לאכול ואל תגיד כלום”
הילד והגברת אכלו ושתו
ובין הלחם למרק בטעות – פטפטו
הם דיברו קצת על ההר השומם
ועל שכונה פורחת ישנה
הילד הקשיב מכל הלב
והגברת התלוננה
וכשהתחיל להיות לה משעמם במיוחד
היא הלכה לישון בחדרה והשאירה את הילד
לבד
בבוקר כשקמה גברת שעמום
מרוב תדהמה, היא לא אמרה כלום
מישהו הסיט את כל הווילונות
שמש נעימה חדרה מתוך החלונות
מישהו סידר את הכלים המלוכלכים
מישהו ניקה את הרצפה
מישהו קיפל את הבגדים
מישהו צייר ציור ותלה אותו על הקיר
מישהו הכין ארוחה במחבת ובסיר
גברת שעמום חיפשה את הילד בבית
מחדר לחדר ואז יצאה לגינה
ויש מספרים שזו הפעם הראשונה
בה גברת שעמום לא התלוננה
בחצר עמדו עשרה ילדים
מנכשים עשבים
שותלים שתילים על ההר
דבר שמעולם לא קרה
על הר שום-דבר
“בוקר אור, גברת,” אמר הילדון
“הבאתי פרחים, חברים, קצת פירות ועיתון”
גברת שעמום חרקה את שיניה,
משכה את כתפייה,
כיווצה את עיניה
“אני לא קוראת עיתונים כבר עשר שנים
לא אוכלת פירות וגם אין לי חברים
ואני בכלל לא יודעת אם אני אוהבת פרחים
תגידו, לא אכפת לכולכם שאני לא אוהבת אורחים?”
“לא התכוונו להפריע,” אמרו הילדים
“סליחה ממך, גברת
הנה –
אנחנו הולכים”
הילדים עזבו את הגינה
והחלו לרדת מן ההר
הם נפרדו מהגברת
ומהר שום-דבר
ופתאום מישהי הרגישה כיווץ בבטנה
תחושה מאוד נעימה וכל כך ישנה
גברת שעמום התגעגעה לשכונה
וגם הבינה שהבוקר
היא עוד לא התלוננה
“חכו!” קראה הגברת בקול
“אולי לא תלכו…
אולי…
תרצו לאכול?”
ומאז כבר שנים שעל הר שום-דבר
ילדים מטפסים ועולים מן הכפר
וגם אני עליתי מזמן על ההר
אכלתי מרק
ושתלתי פרחים
עם גברת אחת
שאוהבת אורחים